בקרוב תופסק החובה להחדיר פלואור למים בישראל, כך החליטה לאחרונה שרת הבריאות, יעל גרמן. בעוד ראשי האיגוד לרפואת ילדים מביעים דאגה מההחלטה וחוששים כי הפסקת ההפלרה תפגע בבריאות השיניים של הילדים ותאיץ את שיעורי התחלואה בעששת, ד"ר יהודית יסקין, רופאת שיניים טבעית והוליסטית, דווקא מברכת על הצעד:
הפלואוריד שבמי השתייה גורם לנזקים בריאותיים קשים ומחטיא את מטרתו: הוא כמעט שאינו מצטבר ברקמת השן, אלא נאגר דווקא בעצמות, ופוגע במערכת השלד, במפרקים ובעמוד השדרה: הוא עלול להגביר את הסיכון לסרטן העצם, לגרום לעיוותים בשלד, ולאוסטיאופורוזיס. הוא משפיע לרעה על המוח ועל מערכת העצבים המרכזית, ועלול לגרום, להיפראקטיביות, הפרעות קשב וריכוז או הפרעות נוירולוגיות שונות בהן סחרחורות, מיגרנות ואלצהיימר. עוד נמצא כי החשיפה מוגזמת לפלואוריד פוגעת בעמידות לאינסולין (הגורמת להתפתחות סכרת מסוג 2), מגבירה את הסיכון להתפתחות סרטן בלוטות התריס, פוגעת בכבד, בריאות ובכליות, גורמת לבעיות עיכול, לירידה בכמות הזרע, לפגיעה בפוריות האישה ולהתפתחות כתמים על השיניים (פלואורוזיס דנטאלי). זאת ועוד, נמצא כי לילדים שגרו באזורים בעלי רמות גבוהות במיוחד של פלואוריד יש IQ נמוך באופן משמעותי מאשר אלו שגרו באזורים בעלי רמות פלואוריד נמוכות.
יחד עם זאת, השימוש בפלואוריד חשוב לצורך מניעה של אחת המחלות השכיחות ביותר בעולם ? מחלת העששת. הפלואוריד מסיע בחיזוק זגוגית השן ויוצר שכבת מגן על שיניים שבקעו ולכן הן עמידות יותר בפני חומצה ועששת. "הפלואוריד מסייע למניעת עששת, אבל התועלת העיקרית שלו היא במריחה חיצונית ומקומית, ישירות על השיניים ולא דרך המים (או בבליעת כדורים, שטיפה בתמיסות וכו') משום שאז הוא כמעט שלא מצטבר בשיניים, אלא חודר למערכת הדם והשלד, מחולל נזקים ומחטיא את מטרתו", מסבירה ד"ר יסקין.
אז איך בכל זאת נוכל ליהנות מסגולותיו הבריאותיות של הפלואריד, שיעלם בקרוב ממי השתייה שלנו? ואילו פתרונות מוטב דווקא שלא לאמץ?
צחצחו שיניים במשחות המכילות אמין פלואוריד ולא סודיום פלואוריד: בניגוד לסודיום פלואוריד, האמין פלואוריד נצמד לזגוגית השן תוך שניות ספורות בלבד, יוצר שכבת מגן ובכך מקנה לשן הגנה טובה יותר. סוג הפלואוריד, מצוין על גבי האריזה.
צריכת פלואוריד באמצעות טיפות, כדורים או שטיפת מי פה אינה מומלצת: הפלואוריד שבתכשירים הללו חודר למערכת הדם ומגיע למערכת העיכול, הפלואוריד אמנם הוכח כמועיל לשיניים, אולם בטיפול מקומי-חיצוני. "לבלוע פלואוריד כדי למנוע עששת, זה בדיוק כמו לבלוע קרם הגנה נגד השמש", מסבירה ד"ר יסקין.
מריחת כפות פלואוריד על ידי השיננית אינה יעילה לטווח ארוך: שכבת המגן המתקבלת במסגרת טיפול פלואוריד אצל השיננית (בד"כ לאחר ניקוי אבן) היא דקה למדי ולא נקשרת לשן בחוזקה. השכבה הזו, שנשחקת במהרה בלעיסה, הופכת לבלתי אפקטיבית כעבור זמן קצר.
החדרה אלקטרוכימית של יוני פלואור: טכניקה חדישה, פרי פיתוח ישראלי, המאפשרת החדרה עמוקה יותר של פלואוריד אל תוך השן, למניעת עששת לטווח ארוך. הטיפול, המתבצע על ידי רופא השיניים או השיננית, כולל שני שלבים: בשלב הראשון מרכיב הרופא על השיניים פלטה ובה נוזל נחושת. בשלב השני, (לאחר הסרת פלטת הנחושת), מרכיב הרופא על השיניים פלטה נוספת, הפעם בצורת ג'ל המכיל יוני הפלואור. הפלטות הללו מחוברות לאלקטרודות המאפשרות פעילות חשמלית. הטעינה החשמלית של יוני הנחושת (החיוביים) עם יוני הפלואוריד (השליליים) גורם ליונים הללו להתחבר, להידבק למשטח השן וליצור מעין שכבת הגנה.
הפעולה האלקטרוכימית מאפשרת קליטה יעילה יותר של פלואוריד מאשר באמצעות ג'ל או משחה, כיסוי שן של 360 מעלות וחדירה העמוקה יותר של הפלואור. הטיפול קצר ומהיר (כ-5 דקות בלבד), מתאים למבוגרים ולילדים כאחד, ובניגוד לשיטות אחרות בהן הפלואוריד מועבר דרך הגוף, כאן מדובר בהשמה מקומית של הפלואוריד על השן בלבד, מה שהופך את הטיפול לבטוח ובריא יותר. השפעת הטיפול נמשכת כחצי שנה, (הודות לחדירה העמוקה יותר של יוני הפלואור לפני השן) – יותר מכל תהליך פלואוריציה אחר בשוק, והוא מאפשר מניעת עששת באופן יעיל ביותר במשך כל התקופה.
כתבה: ד"ר יהודית יסקין, רופאת שיניים טבעית והוליסטית, ממרפאת הודנט.
בקרוב