ארבע עונות יודע הקטנטן למנות. הוא עדיין לא לגמרי מכיר את העונה החמישית – ברוכים הבאים לעונת הקייטנות. שוב לחפש את האופציה הכי פחות גרועה. שוב לחשוש מכל יציאה לבריכה או לסינמה סיטי. "גלגל השנה מסתובב לאט לאט", שר הקטנטן במסיבת הסיום שלו והנה הגיעה העת הזו בשנה. הקיץ חזר, והלימודים הסתיימו. אם להיות כנים, הלימודים הסתיימו כבר אי שם בראשית חודש יוני ואוירת "סוף קורס" קשה הורגשה במחוזותינו זה מכבר.
"היום היו לי שלושה שיעורי בחירה!", דיווח הבכור בגאווה כשחזר הביתה אדום ומזיע. אז מה, תשאלו. מה רע בשיעור בחירה? שום דבר, האמת, רק בואו נקרא לילד בשמו. נתח לא מבוטל משעות הבוקר בחודש יוני, העביר הבכור עם חבריו לכיתה במגרש בית הספר כשהם בועטים בכדור. אכן בחירה מכובדת לכל הדיעות. ישראבלוף במיטבו. "אין לנו שעות!" זועקים במשרד החינוך. כולנו זקוקים להתאווררות, זה נכון. אך לא חייבים לנצל את השעות הללו להיצמדות לתוכנית הלימודים. לו רק היו מנצלים את השעות האלו בחודש יוני בצורה אחרת ומותירים את משחקי הכדור לשעות אחר הצהריים. פאנלים העוסקים במניעת אלימות, למשל. מתן הזדמנות לכל ילד להרצות בנושא הקרוב ללבו ועריכת פעילות בנושא, חלוקה לקבוצות אשר יערכו הפעלה חברתית מגבשת לכיתה בנושאים הנלמדים, שילוב עם כיתות אחרות וגיבוש שכבתי. כל כך הרבה רעיונות בעלות אפסית.
כמה קל יותר לשלוח אותם למגרש שעה אחר שעה תחת השמש הקופחת. מדי פעם נמצאים צדיקים, זה נכון, אך זו צריכה להיות הנורמה ולא החריג.
ואז מגיעה עת הקייטנות. כי גם אם הם כבר גדולים, לא נראה לנו הגיוני שיבלו חסרי מעש במשך שמונה שבועות תמימים. כי צריך איזו מסגרת, לפחות חלקית, כי אחרת הם יאבדו את הצפון.
גם לילד הזה צריך לקרוא בשמו. בהתאם לניסיון אישי, מדובר במקרה הטוב בבייביסיטר בעלות שאינה מבוטלת. אנחנו מפקידים אותם שם בבוקר ומקבלים אותם חזרה בצהריים, כשבין לבין אחראים עליהם בני שבע עשרה. בייביסיטר כבר אמרנו?
ואז מגיע זמן היציאות ממתחם הקייטנה. פעם בשבוע נצא לבריכה! מכריזים שם בחגיגיות. אנחנו מרוצים. בריכה זה טוב, מתאים לקיץ. הילדים יתאווררו קצת. בואו נתחפש לדנידין ונציץ אל הבריכה. אחרי שנעשה את זה פעם אחת, כבר לא תהיה לנו הפריבילגיה להיות רגועים. הצצה אחת כזו בשנה שעברה, גילתה לי את הקבוצה של הבכור ישובה במעגל תחת השמש הקופחת על ראשם, שניים מהם בלבד חבשו כובע וזאת בעוד מנהלת הקייטנה יושבת במרחק לא מבוטל מהם. בצל כמובן.בואו נציץ אל תוך הבריכה. נמצא שם ערימת ילדים. עשרות רבות של ילדים מאינספור קייטנות. סביבם נמצאים המדריכים, נערים ונערות תלמידי תיכון, אשר מחציתם לפחות עסוקים בשיחה ערה זה עם זה.
אני עדיין סבורה כי זו אופציה העדיפה על שמונה שבועות בבית. ילדים משועממים, בפרט אלו הגדולים והעצמאיים, אשר כבר מיצו את עניין הבריכה או המחשב, עלולים לפנות לכיוונים שלא נאהב. שיעמום לאורך זמן עלול להפוך למדרון חלקלק.
לכן שוב אמצא את עצמי סופרת את השעות עד שיחזרו מהסינמה סיטי, שוב אהסס אם לשלוח לבריכה, שוב אספור את הימים עד לסיום הקייטנה.
"סתיו, חורף, אביב וקיץ", שר הקטנטן, "כל שנה הם שוב חוזרים". אז קחו הרבה אוויר ותצללו. שרק יהיה להם כיף, שרק ייהנו. שרק יעבור בשלום…