נשים רבות שוברות שתיקה בימים אלה. אחת-אחת הן עולות לדף הפייסבוק "אחת מתוך אחת" ומגוללות מסכת איומה של הטרדות ותקיפות מיניות שחוו במהלך חייהן. קרוב ל- 500 נשים (וגם מספר גברים) כבר שיתפו את הקוראים והקוראות בחוויות קשות אלו במהלך כשבוע אחד בלבד, ואין ספק כי זהו רק קצה הקרחון של תופעה חברתית חמורה ורחבת היקף.
על פי העדויות, שמובאות בשמות מלאים, חלקיים או בדויים, ההטרדות והתקיפות מתרחשות כמעט בכל מקום אפשרי, במרחב הציבורי והפרטי כאחד, ורבות מאד מהן מבוצעות בידי קרובים, חברים ומכרים. דווקא הבנאליות לכאורה של רבים מהסיפורים, שגרת ההטרדות הבלתי פוסקת, והחיים של נשים רבות כל כך בצל האיום והפחד הם שעושים זאת אולי כה קשה לעיכול, כה קשה להכלה.
מזעזעת ומטלטלת יותר מכל היא החשיפה של כמות בלתי נתפסת של מעשי התעללות ופגיעה מינית בשנות הילדות ? מהמוקדמת ביותר ועד גילאי העשרה. כמעט כל אישה מתחילה את סיפורה על הפגיעות המיניות שחוותה בתיאור של אירוע או אירועים שקרו בגיל צעיר מאד.
העובדות והחוויות הקשות האלו שנשים נאלצות להתמודד עמן לאורך כל חייהן עדיין 'שקופות' לרוב רובה של החברה, ולכן הדף הזה והסיפורים האלה הם כל כך חשובים, כל כך דרמטיים. אין לאף אישה שהוטרדה או הותקפה מינית שום סיבה להתבייש או להתחבא כי היא אינה אשמה בדבר, והעובדה שרבות מאד מהן היו צריכות לאזור מידה גדושה של אומץ ולהתגבר על כמות בלתי נסבלת של השתקה וסטיגמות חברתיות כפולות-מוסר צריכה להיות מקור לבושה גדולה עבור כולנו.
נשים שוברות עכשיו שתיקה, והגיע הזמן שגם אנו, הגברים, נשבור את שתיקתנו המתמשכת.
הגיע הזמן שנביע באופן חד-משמעי את תמיכתנו במאבקן המתמשך של נשים וארגוני הנשים נגד אלימות מינית ומגדרית. לא יתכן שלא נצטרף אליהן בדרישה מרשויות המדינה והחברה לפעול בנחרצות בתחומי החינוך, ההסברה, המניעה, החקיקה, הענישה, הטיפול והשיקום כדי לצמצם את מימדיה של מגפה זו ככל הניתן. לא יתכן שנימנע מלצאת כנגד כל מי שמפעיל אלימות מינית, ושלא נגנה ונוקיע כל מי שמזלזל בחומרת פגיעתה של הטרדה מינית. גינוי רפה בשיחת סלון ביום שישי בערב כבר לא מספיק כאן, כי השתיקה שלנו כקבוצה, כקולקטיב, רועמת ומהדהדת, בעת שמספר כה רב של נשים חיות ופועלות בסביבה שמהווה עבורן איום מתמשך, פוגעת בהן, ואינה מאפשרת להן לממש באמת את רצונותיהן, שאיפותיהן ויכולותיהן.
זה מחייב אותנו כמובן להתבונן באומץ במה שנשים מספרות לנו. עלינו להקשיב, ועוד פעם להקשיב, ולהכיר בכך שתופעת ההטרדות והתקיפות המיניות אינה נחלתם של כמה "סוטים" בודדים, אלא היא תופעה חברתית רחבה שרבים מאד מאיתנו עלולים למצוא את עצמם, באופן מודע או בלתי מודע, על נקודה כלשהי לאורך רצף הפרקטיקות שמבטאות אותה.
זה לא קל. לא נעים להסתכל למציאות הזאת בעיניים ולהכיר במשמעויותיה, אך כיצד נוכל להביט בעיניהן של חברותינו ושותפותינו לחיים אם לא נעשה זאת? מה נגיד לבנותינו כשיספרו לנו בבוא היום ? חלילה ? שגם הן הוטרדו או הותקפו?
זו לא בעיה של נשים, כי אם בעיה של כולנו כחברה שחפצה בחיים של שוויון וכבוד הדדי, וגם עלינו הגברים מוטלת האחריות לקחת אחריות: להקשיב, ללמוד, לדבר, לכתוב, לפעול.
כי לשתוק ולהתעלם זו כבר לא אופציה.ראש הטופס