יכול להיות שמכל אנשים בעולם, בארץ
אני אדייק
אני אדע לשים את האצבע שלי, הקטנה, על שביב רגש גולמי
כל כך קטן
אבל גדול ומורגש
אצל כולם
איך קוראים לרגש הזה, שכאילו מזגזג כל הזמן על שטח רחב של אהבה, אכזבה, תבוסה, פגיעה ועוד משהו?
מה זה בדיוק
זה פיכחון
התבגרות
אם אני מגיבה אחרת למשהו, בצורה יותר הגיונית, זה אומר שכבר לא אכפת לי או שאיכפת לי ואני מבינה דברים
אני בוגרת
התבגרתי
מה זו בעצם ההתבגרות הזו שכולם כל כך מחכים לה או מנסים שהיא לא תגיע לדלתם?
זה להבין שאין כזה דבר שמתאים בול! בשום סיטואציה, אפילו לא נעליים
להבין שעל כל דבר צריך לעבוד, והרבה, עד שנמאס ואז להכריח קצת את עצמך לעבוד על זה
להישאר באזור המלוכלך של זה
ואז לדעת אם לחתוך או לא
אם להישאר בעבודה,בזוגיות,בהצגה שאתה נמצא בה עכשיו או לארוז את עצמך, לקחת תיק ולהתעוףף מהחלון.
להמשיך במסע של החיפוש, בידיעה שגם במקום החדש יהיה, מלוכלך, מעצבן, לא ברור, גם שם כנראה אתה לא תהיה הכי מובן. אבל אולי אתה שם בגלל שרצית משהו חדש ובוהק, שטח לא מוכר, ויש לך כוחות להתחלה חדשה, אתה יודע שעצם ההתחלה תיתן לך דלק להמשך אבל חושד שלא משנה מה יקרה בדרך, שום דבר לא יספק אותך, שתרגיש שאתה מתמקם, תרצה לקום, לנער את הרגליים ולהמשיך ללכת.
בגלל הקושי
בגלל ההדדיות
בגלל האבסה
שביב רגש גולמי נשמע כל כך מינימלי
אבל זה יכול להיות כמו שאריות של אסטרואיד
או כמו חתיכה קטנה מכוס שנפלה ונשברה ועכשיו היא בין החריצים של רצפת המטבח ועכשיו נכנסה לתוך הרגל. וזה גורם לקלל.