אני יושבת מהצד ורואה איך דברים נרקמים בין אנשים שהיו לפני שבריר שניה זרים.
בחורה נכנסת לתוך בית הקפה, יש לה חולצת פסים ועיניים תכולות, הבחור שמולי ישר קולט אותה, מסתכל, מרים ידיים מעל הראש ומניח אותן על העורף שלו. היא מהססת אם לשבת לידו, לא בגללו, בגלל שזה מקום פחות מוצלח מבחינת היררכיית בית הקפה.
אני מרגישה שהוא נדלק עליה. הוא בעניין שלה. אני כבר מפליגה לתוך הדירה המשותפת שלהם בצפון הישן של בתל-אביב, יהיו להם עציצים וכלב לברדור לבנבן.
בינתיים היא הלכה רגע לשירותים ואני מחייכת אל הבחור, כנראה חיוך ברור מדי, והוא לא מבין, אני אומרת לו שנראה לי שהוא נדלק עליה, משום מה הוא נראה כועס, אני לוקחת צעד אחורה, לא מבינה למה הוא כועס. הוא מסביר שהוא תמיד מסתכל על אנשים, והוא עדיין לא נדלק עליה.
את המילים האחרונות הוא אומר במן זלזול.
בינתיים היא בכלל עברה לשבת על הספה ליד החלון, מיקום מצויין, והוא נשאר כאן מולי, נשען על המרפק שלו, מחזיק את השיער שלו כלפי מעלה ומסתכל על המסך. אני מנסה לא להסתכל יותר מדי שלא יחשוב שנדלקתי עליו או משהו.
הוא נראה שבוז. מעניין מה הוא כותב. או שהוא בכלל סטודנט להנדסת חשמל בטכניון ונמצא בעיר בגלל שלדוד שלו היה טקס בבית העלמין, טקס צבאי משעמם, ובקושי נשארו אנשים במשפחה שהכירו אותו ובכלל הוא לא אוהב בתי עלמין.
אוקי הוא נרדם.
הוא בטח מרייר קצת על הלפ טופ שלו, וחושב על הבחורה עם העיניים התכולות.
או שבכלל על העבודה שיש לו להגיש עוד יומיים, והוא תקוע בהתחלה, וזה שהיה אמור לעשות איתו את העבודה הבריז לו. ועכשיו הוא לבד בעולם.
שולחן לידי יושב ישראלי עם אנגלית ברמת שפת אם, מסביר לאמריקאי הומו מה הוא צריך לעשות כדי לקדם את האתר שלו. הוא מקשיב לו בעניין וכותב הערות במחברת גדולה.
הבחור התעורר,
נתן את הסיסמא של האינטרנט האלחוטי לבחור החדש שהתיישב מולו, יש לו סנטר מחודד וחולצה אפורה מתחת לסריג שלו.
כבר לא נעים לי להרים מבט שוב, מעניין אולי גם הוא כותב עלי ועל ההתנהלות שלי.
לא נראה לי
אני לא יודעת אם הוא טיפוס של דמיון מפותח.
נראה לי הוא בן זקונים, למשפחה חקלאית.
אני כבר לא יודעת, כל כך הרבה דימויים והשערות
לא יותר פשוט לשאול?
כנות זה לפעמיים משהו מעצבן, ואם שואלים, יכולה להגיע תשובה.
ולפעמיים אני שואלת שאלה, ועונים לי תשובה שלא מוצאת חן בעיני. אז אני שואלת אותה שוב, בגרסה אחרת, שתתאים יותר למה שנראה לי.
גם שבן אדם אומר לי "זה באמת מה שאני חושב" אני לא יכולה להבין את זה
איך הוא חושב כזו שטות, איך הוא לא מבין שזו לא המציאות.
אולי גם אני לפעמיים טועה.
יש רגע שאתה שואל שאלה, מבין שלא ניסחת אותה נכון, אבל אתה חייב כבר לרוץ על זה.
בינתיים נכנס קבצן לבית הקפה עם חולצה של יאיר לפיד, וכתוב עליה מאחורה "יש עתיד"