בוקר טיפוסי מתחיל במיקום של איקסים קטנים בתוך בוקסות גדולות ברשימת המשימות המתוזמנות שיצרתי לעצמי במהלך הלילה.
סנדוויצ'ים ? מצרכי בסיס – יש!
בקבוקי מים ? מלאים!
תיק ומערכת שעות ליומיים ? סידרנו לפני המקלחת!
חולצה עם סמל בית ספר ? המייבש אמור לסיים עם זה מתי שהוא במהלך הלילה!
בגדים להחלפה לקטנה ? מקופלים בתוך התיק!
בגדים לעצמי לבוקר ? חבל על כל דקה, שימי עלייך ג'ינס וחולצה ותגמרי עם זה, את גם ככה כוסית, מה זה משנה!
מקלחת, קרמים ואיפור ? בקטנה, חמש דקות וסיימת, ככה יישאר לך זמן לקפה וסיגריה!
קפה וסיגריה ? אם התקלחת כל כך מהר אז יש לך זמן לעוד אחת… את חייבת להפסיק לעשן כבר!!!
וזה רק חלק קטן ממה שמתרחש בתוך האונה השמאלית של המוח שלי תוך כדי שינה,
בבוקר כשהכל האיקסים נכנסים לתוך התיבות מגיע הזמן להעיר את הקטנטנים, ובאותו הרגע כשההתרחשות האמיתית בבית מתחילה ובתוך כל המהומה אני אפילו לא צריכה להזכיר לעצמי להודות לאלוהים על כך ששלח אלי שני מלאכים שישמרו על סדר העדיפויות בחיי, יתנו להם טעם ויכניסו אותי לפרופורציות בכל בוקר מחדש, כי מספיק מבט אחד בכל הבלגן כדי שאני ארגיש האישה הכי ברת מזל בעולם כולו.
כשרשימת המשימות המתוזמנות של הבוקר מאחורי (באיחור קל של שש דקות לצלצול ? אופס…) הילדים בגן ובבית הספר ויש לי את הזמן, תוך כדי נסיעה של עשרים דקות בדרך לעבודה, להריץ ביני לבין עצמי את רשימת המשימות המתוזמנות ההבאה בתור.
עכשיו כשאני חושבת זה מצחיק אותי ? כי פתאום אני קולטת שעניין הרשימות והאיקסים נגרר אצלי כבר שנים.
אני נזכרת ברשימה של גיל שש עשרה:
נעליים אדומות מהחנות במרכז העיר ? עוד חמישים ש"ח והם שלי.
דייט עם רועי מכיתה י"ב 3 ? הלוואי, הלוואי!!!!
לרדת 5 קילו ? אם לא תקני בצהריים בגאט עם חומוס אצל מרציאנו יהיו לך עוד עשרה שקלים בשביל הנעלים האדומות ממרכז העיר והעקבים לא יקרסו תחת כובד משקלך (WIN –WIN )…
ותוך כדי התרפקות נוסטאלגית אני מנסה להדחיק תוצר לוואי בלתי נמנע של התכנות החברתי שהושרש אצלי בתת-מודע, רשימת הבעל,בית,אוטו,קריירה וילדים שמתגבשת אצלי מגיל עשר…
ובמסגרת המרוץ לסימון האיקסים ברשימת העל אני הריי כבר חציתי את קו הסיום לפניי גיל שלושים, אז כיצד ייתכן שככה ביום בהיר אחד רשימת העל חזרה לשבת לי על המקרר.
בוקסות ריקות של בעל, בית, אוטו וקריירה שמסתכלות עליי ושני איקסים שבזה הרגע הפכו לסימני וי ענקיים במשבצת של הילדים ? כי מסתבר שמדובר על רשימה שנכתבה בטוש מחיק והכול נתון לשינוי.
בעל ? כבר אין, מממ…. מעניין, עד כמה שזכור לי "גרוש" אף לא הופיע ברשימת המטלות…
בית ? מתלבטת בין תשלום שכירות מופקע לבין התחייבות למשכנתא עד יום מותי.
אוטו ? חדש, עם אופציה לאדום, שלושים ושש תשלומים ויתרה שאלוהים יודע מה יהיה איתה, בכל מקרה אפשר לשכוח מה- 4X 4 המקורי.
קריירה ? לא כרגע… אבל חייבת לזכור לבדוק עם הפקיד בבנק אם מחפשים עובדים בסניף כשהוא יתקשר לשאול אותי על המינוס!!!
בכל זאת, דחיל רבאק, שמישהו יסביר לי איפה ההיגיון, שנים שאני חותרת לסימון כל האיקסים כולם וככה ביום אחד, שנייה לפני שאני נוגעת נמחקים לי כל האיקסים ועכשיו לכי תתחילי לסמן אותם מחדש…
ברגע אחד הפכתי למומחית בקלישאות ולסוג של קלישאה בעצמי ? עכשיו אני מנסה לחשוב איפה טעיתי… כי הרי לא באמת הכול קרה ברגע אחד…
בזמן שהרמזור מתחלף לירוק וכל הנהגים צופרים לי אני מהרהרת במערכת הבקרה של הרמזורים שאחראית על אחת הצמתים הכי עמוסה בת"א ואז אני קולטת שהסיבה העיקרית וייתכן שגם היחידה שלשמה למדתי הנדסת תוכנה אחרי הצבא היא כדי שיהיו לי את הכלים לאתחל את התוכנה המקורית שלפייה אני פועלת כבר שלושים שנה…
תוכנת השלמת רשימת המשימות המתוזמנות של החיים.
מצד שני כבר יותר מעשור שלא עסקתי בתכנות…
אז איך לעזאזל אני אמורה לעשות את זה??? אה???
איך אני משנה את ההגדרה של ה"בעל" ל- "בן-זוג לחיים"
משלימה עם העובדה שמבית שמכניס שתי משכורות, אחת גדולה ואחת קטנה הפכתי לבית עם משכורת אחת… (והקטנה מבין השתיים…)
איך אני מחפשת דירה תוך כדיי התעלמות מוחלטת ממתווכים מריירים בני עשרים ומוצאת אוטו שיתאים לי לכל בגד שאני לובשת ולכל מצב רוח ועומדת בתשלומים שכרוכים ברכב שמחליף צבעים.
והחלטה הכי טובה שאני מסוגלת לקבל תוך כדי שאני מתעלמת מהצעקות של הנהגים שעדיין ממתינים מאחורי היא שעזבי אותך תכנות, עזבי אותך צמתים ובקרת תנועה של רמזורים ? לכי על פרמוט המערכת ועל הפעל מחדש.
אין מה לעשות, החומרה תשאר אותה החומרה, מה שאומר שהרשימות עדיין יהיו תלויות על המקרר של האונה השמאלית שלי אבל התוכנה… פשוט תאתחלי את הכול מחדש.