כאשר הייתי קטנה אני זוכרת שרציתי להיות נערת גומי. מקפצת ומנטרת לה ומבצעת קיפולי גוף נאים. עברו להן מספר שנים טובת, בגרתי ,גדלתי ואחרי שהתנסתי וחוויתי החלטת להיות אני.
אני לא השקר אני עדין מתלבטת בכל יום מחדש ושואלת מה באמת? הייתכן? שמכל הדברים שאני אוהבת או מסוגלת לעשות אני מעדיפה פשוט לבשל?
אז כן, נהייתי טבחית, טבחית מתחילה טבחית צעירה, בעלת שפע של רעיונות שלפעמים מאיימים על גופי פשוט להתפוצץ ולראשי להתנתק ולרחף בשמי הארץ. אבל זאת עבודה קשה, שוחקת גוף ונפש. אין לי לא יום ולא לילה אין לי זמן לחברים למשפחה אפילו לארוחות ומקלחות סדירות. רגלי תפוסות גבי כואב וידי פצועות, בין הסכינים למחבתות לאש המתלקחת או למקפאים התעשייתיים. להיות טבח זה סוג של עבדות, לאריצות הלקוחות הדרשנים חסרי המאוף לרעיונותיי המטורפיים והחוצי גבולות. ולבוסים הקשוחים שלוגמים יין ישובים בנחת על כיסאות הבר במסעדות יוקרה.
מטבח זאת עבודת של גברים, של אגו והמון תחרות, לא משנה לאן אני הסתכל כבוד רוכשים בכוח ההתמדה והערכה בזכות אנושיות. אין טבח שלא רוצה ללכת מוקדם לבית ואין אדם על הפלנטה שהייתה מסכים לעבוד 16 שעות 7 ימים בשבוע 30 יום בחודש.
המציאות שלי שונה במקצת אולי מלבד שעות העבודה הן קצת יותר רחומות. אולם בתור בחורה בלונדינת צעירה ששונאת לנקות שרימפס קריסטל והכל בגלל המוח המדמם שלהם. עם נטייה לרגשנות חברתית ורגשות אשמה מרובים על טעיות, בעיקר של אחרים.
ולב רחום מדי, כי עם אני מנהלת משמרת וטבח בא עלי ואומר שהוא לא מרגיש טוב- אני כניראה השחרר אותו לבית כי אדם חולה צרייך להיות בבית. ובמציאות אני העבוד כפול בגלל ההחלטות שלי להיות אנושית ורחומה. ולמען הסר ספק אני שכירה וזאת ממש לא פינת החמד שאני הפתח ביום מין הימים ועדין אכפת לי עד בכדי כאב.
ואז מתחיל מונולוג הכי שנוא עלי בתבל:
"סיימת בית ספר? מה יש לך בגרות , רגע הייתי בטוחה שנשרת… מסלול של מצטיינים באמת? אז מה את עושה במטבח יכולת לעשות משהו יותר טוב עם החיים שלך…."
או….
"אז את לא רוצה ללכת ללמוד משהו? אבל את שווה לאפס בלי תעודה… איזה תואר קטנטן משהו? איזה 'מזכירות' רק כדי שיהיה לך משהו להחזיק בו!!! מה תעשי כשתתבגרי? מי יתחתן איתך? אך תגדלי ילדים?"
ואז….
"אבל המקצוע שלך לא יציב, את לא תגיעי רחוק זה מקצוע של כושלים של פושעים משוחררים ואוכלוסייה מיוחדת שצריכה להשתלב, יש לך בכלל תנאים ?? את יודעת מה זה פנסייה או שזה לא תופס אצלכם?
והגדול מכולם….
"את בחורה את לא צריכה להיות במטבח!"- מה שנקרא ניצחון לפמיניסטיות המקצוע היחיד בעולם שהגבר שולח אותך, מחוץ למטבח.
נימאס לי לשמוע את זה. אני מכירה טבחים מוכשרים במידה של מדענים שיסבירו לכל סטודנט לביולוגיה את תפקיד החיידקים ולכל אחות בית חולים מה זה סניטרייה. טבחים שסופרים סחורה בראש וזוכרים חשבוניות ותמחורים של עשרות דפים ביום, רוצים להשוות לסילבוסים של שנה ראשונה לסטיסטיקה באוניברסיטת תל אביב? יכולות נלמדות וחובה בשני המקצועות. ולא לדבר על יכולות חישוב אף אחד מאיתנו לא עובד עם מחשבות ולא עם ספר מתכונים הכל בתוך הראש.
האמתי השף שלי לדוגמא, השף הראשי שלי הוא אחד האנשים החכמים שאני מכירה. הוא מוכר בכנה מידה עולמי הרבה יותר גדול מאהרוני או מיקי שמו. שף עם רזומה ממסעדות יוקרה מחו'ל מבתי ספר הטובים בעולם בתור מורה ולא כתלמיד. ונחשו מה? אין לו אפילו שלב 1 משלבי הדרוג המקצועי בישראל במקצוע הטבחות. מאחר והוא מחוסר תעודת מקצועית איננו יכול על פי חוק לעבוד במוסדות ממשלתים כגון בתי חולים ובתי מלון.
ולא הוא לא רעב ללחם וכן יש פנסיה ויש ימי חופשה ומחלה ויש אפילו חוזה עבודה.
זה לא מקצוע של אנשים שאין להם בררה, זה מקצוע שצריך לאהוב. לאהוב כל כך שכל דקה רצופה בסבל מביא לידי סיפוק, שאתה הטוב בעולם. גם עם זה רק בעולמך שלך, שעשיתה משהו טוב מוצלח מדהים ומושלים.
קלרה