החלוקה המקובלת של גילאים הם לפי עשורים, או לפי תקופות זמן (גיל ההתבגרות נניח). אבל בשנים האחרונות אני רואה חלוקה אחרת של שנות ה-20: עד גיל 25 וממנו ועד 30.
ולמה בעצם? תקראו לזה השעון הביולוגי, תקראו לזה השפעת הסביבה ? לא יעזור כלום. יש משהו אחר פתאום ברגע שעוברים את גיל 25. אני לא יודעת אם נשים וגברים מושפעים מהדבר הזה באותה צורה, אבל בהיותי אישה (לפחות בפעם האחרונה שבדקתי) אני אתייחס לפן הזה.
אין ספק שעד גיל 25 את עוד מרגישה חופשיה ומאושרת. רק השתחררת מהצבא, כולך הודו, רוצה ללמוד אומנות/ פסיכולוגיה/ קולנוע/רפואה ולהגשים את החלום הגדול שלך.אין ספק שזו תקופה מאוד כייפית ומאוד שונה, בדרך כלל אחרי הטיול הגדול נמצא עבודה זמנית (לא רצינית?), נלמד לפסיכומטרי, נבלה, נצא, נחווה, נטייל ונחכה לרגע שנוכל לשנות את הסטטוס לסטודנטית עניה.גם מבחינת קשרים רומנטיים, אין ספק שמדובר בתקופה שהיא קצת יותר משוחררת, לפחות לרובנו.
אז מה קורה בעצם מגיל 25 ואילך? אני קוראת לזה ? גיל הלחץ. ברגע שעוברים את גיל 25, בדרך כלל סיימנו את התואר או שלא. אולי חלקנו המשיכו לתארים מתקדמים יותר, אבל בדרך כלל צריך "להתאפס" כמו שידידנו רד פורמן היה אומר . ההורים מצפים ממך שתצא מהבית, או שלפחות תמצא עבודה "מסודרת"במשרה מלאה, וכבר פחות סלחניים על חוסר איזון או מעשים שטותיים.
הבעיה אצל נשים, שאנחנו מתחילות להלחץ ברגע שעוברים את גיל 26. אפשר להאשים בזה את השעון הביולוגי, אפשר להאשים את התרבות הישראלית הלוחצת ואפשר לקרוא לזה השפעה סביבתית. אבל לא משנה איך נגדיר את זה ? עוברים סוג של משבר.
פתאום, אנחנו מבינות שה30 המאיים קרוב מהרגיל, אנחנו מבינות שמצפים מאיתנו למצוא בעל, להתחתן, ולהביא ילדים. רובנו רוצות את זה לבד, וחלקנו מסתכלות בקנאה על אחיותינו האירופאיות , שמרשות לעצמן בגיל 28 לשבת בבית קפה ציורי בברלין ולכתוב בלוגים להנאתן. אבל פה זה לא אירופה, ולא משנה כמה אנחנו מסכימות או מתנגדות לזה ? הציפייה ממך להביא ילד לפני גיל 30 היא גדולה. ואם את בת 27 ומעלה בלי בן זוג למרות שבתל אביב כבר נושבת רוח שונה, את תקבלי הערות מהמבוגרים במשפחה שלך, ותרגישי לא טוב עם זה גם אם את פמיניסטית משוחררת.
ואם יש לך בן זוג, ואם הקשר הוא ארוך שנים,בדרך כלל הלחץ לחתונה עולה אחרי הגיל הזה.
אז איך עוברים את זה בשלום? עוברים לגור בברלין.
לא, סתם. מנסיון למדתי כבר שדברים מגיעים בזמן שלהם, בזמן שנכון להם.
פשוט צריך לנשום עמוק ולמרות שזה מאוד קשה ? פשוט להבין שהחיים זורמים בדרך שלהם, ולנו יש שליטה על חלק מהדברים ועל הרוב לא. וכמה שפחות להקשיב ללחצים של הסביבה. סך הכל זה החיים שלנו ותאמינו לי שהדברים יבואו מתי שנכון להם להגיע, ולא מתי שהדודה לוחצת עליך להתחתן.