אם
כלי שלושה-עשר: די לכעוס על עצמנו!
אם בכלי הקודם כתבתי על התמודדות עם כעס על הזולת, הרי בכלי הזה אני מתייחסת להתמודדות עם כעס על עצמנו. לפעמים איננו מודעים עד כמה אנחנו נוטים לכעוס על עצמנו. בטיפול הפסיכולוגי, כשאנשים מספרים לי על המתרחש בעמקי נפשם, אני קולטת לא פעם עד כמה אנשים כועסים על עצמם על הרגשות שהם חשים או על איך שהתנהגו – ולא על האנשים האחרים סביבם. אני אומרת אז למטופל, למשל: "לא על השותף שלך, שהרגיז אותך כל-כך אתה כועס בעצם, אלא על עצמך, על כך שהפכת להיות כל-כך חלש מולו כשהוא צועק עליך באמצע המשרד…"
אדם, שכועס על עצמו יותר מדי, הוא למשל אדם, שמתעורר בבוקר ? והמחשבות הראשונות שלו הן על מה הוא לא היה בסדר אתמול. אדם שנוטה לכעוס על עצמו – קל לו לקבל האשמות שמאשימים אותו. אדם, שנוטה לכעוס על עצמו, לא מסוגל לענות בוויכוח – כי קל לשכנע אותו שהוא טועה. אדם כזה יתקשה להרגיש, שהוא שווה, אהוב, או תורם לאחרים.
הנטייה להאשמה-עצמית יכולה להתפתח נסיבות שונות, כמו למשל נטייה לעודף אחריות, מופנמות (שגורמת להפניית התוקפנות פנימה ולא החוצה), והורים ביקורתיים מדי. ברור, שצעד ראשון להתמודד עם הנטייה להאשמה עצמית היא עצם המודעות לנטייה הזו.
חשוב להיות מודעים לנטייה להאשמה העצמית, מפני שהרבה פעמים אנחנו מאשימים את עצמנו – מבלי שנשים לב לכך. אנחנו מרגישים, שאין לנו מצב-רוח טוב, אבל אנחנו לא יודעים בבירור למה. רק אם נבדוק את מחשבותינו נגלה, שאנחנו חושבים על איזו טעות מביכה שעשינו, או על עוול שגרמנו. וההאשמה שלנו את עצמנו פוגעת באושר שלנו.
בעצם, לעיתים קרובות ההאשמות העצמיות האלו אינן נכונות: לא תמיד זה היה חמור לכעוס על הילד שלך בן החמש ? אולי הוא באמת היה צריך ללמוד שלא מכים את אחותו. ואת לא אמא רעה אם כעסת עליו בגלל זה, וזה לא כזה אסון אם הוא נפגע מהכעס שלך, והוא בוכה עכשיו… או אולי זה גם נורמלי, שאתמול בערב עשית זלילה קטנה במטבח, כשהיית כל-כך מותשת ועצבנית ? זלילות לא מבוקרות כאלו הן לא דבר נדיר, והן קורות גם אצל אנשים שהמשקל שלהם תקין לפעמים…
ואם נשים לב לעיתים קרובות למחשבות שלנו – נראה אם אנחנו נוטים להאשים את עצמנו, מתי אנחנו יותר נוטים להאשים את עצמנו, וגם במה אנחנו מאשימים את עצמנו.
האם יש תרגיל, שיכול לשנות את המחשבות המאשימות האלו?
מה אפשר לעשות כאשר אנחנו מבחינים במחשבות של האשמה-עצמית?
אני רוצה להציע כאן תרגיל פשוט להתמודד עם האשמה-עצמית:
כשאתם קולטים שאתם כועסים על עצמכם בצורה מוגזמת, שאלו את עצמכם: "מה כן עשיתי טוב?" וענו לעצמכם על כך.
כך למשל, אם תמצא את עצמך מאשים את עצמך על שטויות שעשית ואמרת אתמול, קח את אותו "אתמול", ושאל את עצמך: " מה כן עשיתי טוב אתמול? על מה אני כן יכול לטפוח לעצמי על השכם?" וענה לעצמך על השאלה.
כך למשל תענה לעצמך: "אתמול הקדשתי זמן לשחק עם הילד שלי, שיחקנו וצחקנו אחד לשני. זה טוב בשבילו. אתמול גם הקשבתי לאשתי בצורה מלאה כשסיפרה לי על מה קרה לה בעבודה, וגם שאלתי שאלות מתעניינות, שמראות שאני ממש מקשיב, והיא בטח שמה לב לתשומת-הלב הזו שלי. אתמול גם עשיתי צעד טוב בכך, ששיתפתי את הלקוח בשיחת ועידה עם בת-הזוג שלו, וכך יכולנו להגיע להסכם יחד. זה היה מקורי ומוצלח. וגם העליתי תכנית טובה בישיבת הצוות בבוקר, בעבודה. זו היתה תוכנית טובה, ואנשים התייחסו אליה ברצינות, גם אם הביעו הסתייגויות."
ואחרי שענית על השאלה: "מה כן עשיתי טוב עם עצמי?" – בדקו את עצמכם. האם אתם מרגישים קצת יותר טוב כלפי עצמכם? האם זה עזר לכם לראות את הטוב שעשיתם אתמול, ולא רק את השטויות והטעויות, שאולי עשיתם אתמול?
הערכתי היא, שהתרגיל יעזור, מפני שפתאום יבלטו הצדדים הטובים של עצמכם, שאתם בדרך כלל נוטים להתעלם מהם כשאתם כועסים על עצמכם. חזרה על תרגיל זה שוב ושוב יכולה להביא להתעוררות של הערכה עצמית.
ולמה שלא תעריכו את עצמכם? אולי לא ידעתם, אבל לעיתים קרובות אתם עושים דברים מצוינים. רק שאתם לא עוצרים להעריך את עצמכם על כך.
יחד עם זאת הייתי רוצה להציע כלי נוסף להתמודד עם האשמה עצמית. הכלי הזה מתאים בעיקר למצבים, שבהם יש גרעין של אמת בהאשמה העצמית שלנו ? כשבאמת טעינו.
כי הרי לפעמים אנחנו עושים שטויות. טעויות. לא בכוונה, בלי להבין שאלו טעויות. רק אחר-כך אנחנו קולטים, שאלו היו טעויות. לפעמים אפילו טעויות די מביכות.
במצב כזה, לא כדאי למחוק את מה שקרה מהר מדי.
במצב כזה – כדאי שנחשוב על מה שקרה. לא נורא אם נהיה קצת במצב-רוח רע, ומהורהרים. לא נורא אם נאשים את עצמנו קצת. כי לפעמים האשמות עצמיות יכולות להכניס אותנו לתהליך בירור פנימי חשוב, כמו זה שהזכרתי בכלי על החשיבה על עצמנו. ותהליך החשיבה הזה, עם כל הכאב שבו ? יכול להביא להבנה עמוקה ומועילה. וגם אם נחוש אשמים ונהיה עצובים וכואבים בגלל האשמה הזו ? הרי תהליך הבירור יפחית את העצב והכאב. תהליך בירור מעמיק גם יעזור לנו להבין את הקושי שלנו להיות מושלמים. תהליך בירור מאשר את תחושת האשמה הפנימית, ובכך הוא מרגיע את ההתלבטות הכואבת ? אם בכלל טעינו כאן, או שסתם "נדמה לנו". וכמובן ? תהליך בירור עוזר לנו גם להשתפר. כך שבפעם הבאה נעשה אחרת.
אלון ועומר (1) כותבים בהקשר זה על המשמעות של חרטה אמיתית לפי רוח הבודהיזם: חרטה אמיתית זה לא רק לכעוס על עצמנו, אלא להשתדל לעשות אחרת בפעם הבאה – כך שבסוף תהליך הבירור נוכל להרגיש שמחים ואופטימיים, על האפשרות שתינתן לנו לנהוג אחרת בפעם הבאה. על ההבנה החדשה, שנפלה בחלקנו. על האפשרות שלנו להשתפר, ולהיות אנשים שעושים פחות שטויות וטעויות…
ואחרי שנגמור עם הבירור הפנימי הזה – אנחנו נתחיל להתאושש.
גם ההתאוששות לא תהיה מיידית. לא מהר נשכח את כל הדברים המיותרים, מטופשים ומצחיקים שעשינו. ואולי עדיף שלא נשכח לגמרי.
אבל מותר לנו לסלוח גם לעצמנו: מותר לנו גם להזכיר לעצמנו במה אנחנו כן בסדר, להבין מדוע עשינו מה שעשינו, ומדוע אז זה היה נראה מוצדק.
ואחר-כך תהיה התחלה חדשה.
טובה יותר.
ומשם נתחיל להתפתח.
כמה הצעות טובות לצמצום הכעס על עצמכם
- על מה אתם במיוחד כועסים על עצמכם לאחרונה? רשמו זאת לפניכם.
על מה נהגתם לכעוס על עצמכם בעבר, לפני כמה שנים, בילדותכם? האם בדיעבד נראה לכם שהכעס על עצמכם אז היה מוצדק?
- נסו ליישם את התרגיל, המוצע בפרק זה, כשתרגישו, שאתם כועסים על עצמכם יותר מדי. רשמו מה שכן עשיתם טוב – ביומנכם.