ערביות

[video:http://www.youtube.com/watch?v=hwHPkNl-cxo]הוא ערבי

וזה עושה לי את זה.

הוא גדל כמו פלאח, בין אדמות רחבות לשיחים נמוכים

שומע תרנגול בבוקר, קם לריח החביתה של אמא, לחיבוק ונשיקות חמות על הלחיים. אבל לא מתייחס לזה. רגיל כבר.

ידע לפתוח בקבוק משקה עם השיניים משהיה נער,

עשה תחרויות ריצה עם חברים עד הגבעה, רץ בגופיה לבנה וכפכפים, עד שהן עפו לו מהרגליים מתוך המהירות.

לקח שכטה ראשונה בכיתה ט',

השתכר כבן הזקונים בחתונה של אחיך הבכור, עד שנרדם על הברכיים של סבתא, קם למחרת עם חולצה מלאה בקיא, התבייש, רץ למקלחת ולא גילה אף פעם, לאף אחד.

שומר על פאסון, ליד החברים ברור, אבל ליד בנות קצת קשה,

הוא מנסה אבל בורחות לו מילים יפות, מילים שהוא שמע מאבא

ביום שישי אחד, כשהיא הדליקה נרות.

הוא התאהב קצת באבא שלו, ששמע אותו לוחש לאמא באוזן ימין "את האישה של החיים שלי" במן תלות של ילד.

אחרי שהוא סיים תיכון, הוא פנטז, רואה את עצמו, חוזר למשק, עם מדים מאובקים, נשק גדול ושובל של סיפורי גבורה.

אבל לא נתנו לו את מה שהוא רצה, והוא השתולל שם בלשכת גיוס, תפס את קצין המיון בצווארון המגוהץ, נגע בו אף אל אף ואמר לו, "כדי לך לתת לי בדיוק מה שאני רוצה, אתה לא מכיר אותי ואת המשפחה שלי"

אבל זה רק הרחיק אותו מהפנטזיה של הגיבור, היה קצת בכלא, עד שהתרצה ללכת לקורס שהתאים לו, שם הוא מצא אנשים עם ריח תבלינים של בית, עם כינויים שהוא מכיר, וזה הרגיש אחלה אבל הוא רצה לחפש משהו אחר הפעם, אבל לא נתנו לו הזדמנות. שמו אותו באותה הרפת.

אבל לא היה אכפת לו, הוא רקם בינו לבין עצמו, בזמן תורנות מטבח, איך הוא יהיה הכי טוב שיוכל, ואז יהיו חייבים להוציא אותו לקורס קצינים, ושוב פנטז את עצמו חוזר עם ארונות על הכתפיים, אומנם בלי תג יחידה סוערת, אבל עדיין, קצין.

לא משנה מה יהיה, אמא שלו תמיד תהיה הכי גאה בו.

זה קצת מעצבן, אין שאיפות מטורפות, רק שהוא יסתדר בחיים, שיהיה עם עבודה קבועה, שלא יהיה כלומניק כמו הבן של השכנה.

האחים שלו כבר נשואים, עם ילדים, והוא רואה שהנכדים מביאים לאמא שלו משהו שהוא עוד אף פעם לא הביא.

אבל הוא לא יכול לחשוב בכלל על להתמסד, לא שיש כל כך הרבה נשים יפות לכבוש, לדבר אליהן בפיתולים, בפילוסופיות וכשהן נרדמות, להשוות את הזרוע השרירית והשעירה שלו, לעור הרך והלבן שלהן.

כשהוא רואה בנות שגדלו איתו במושב, הוא מביט בהן קצת בזלזול-הוא בחיים לא יהיה עם מישהו כזו, שרק מעניין אותה להתחתן, לעשות ילדים, ולהכין ממולאים. הן מזכירות לו גרסה מוקטנת של אמא שלו.

הוא רוצה מישהי אחרת, מישהי שהוא לא הכיר כמוה אף פעם, מישהי ענוגה, קסומה כמו נסיכה.

הוא לא ידע איך להביא אותה למושב, איך ההורים שלו יקבלו אותה, אבל הוא חייב כזאת.

בתקופת הלימודים הוא עובר לתל אביב ומגלה את הקושי, לתחזק את הלמידה ואת הכישורים החברתיים שלו.

ממשיך להכיר אנשים בני גילו, אבל כמו הגיעו מארץ אחרת, מדברים במילים אחרות ומושגים מבלבלים.

מעביר כל סוף שבוע עם בחורה אחרת, קם בתחושה שמצא האישה שלו, מוקסם ממנה, מהשיחות שלהם ואז במוצאי השבת כבר לא בא לו עליה. והוא מסיים את זה באלגנטיות.

הוא בכלל רוצה ללמד, לעבוד עם ילדים, נערים, כמו שהוא היה, ועדיין.

אבל זה לא מספיק גאה עבורו

הוא חייב לעשות משהו אחר, שונה, כל יכול

משהו שהוא לא הוא.