הטרדות מיניות, פגיעות מיניות, תקיפות מיניות. הרשת מלאה בסיפורים נוטפי כאב. בזו אחר זו יוצאות נשים מהחשיכה ומספרות את הסיפור שלהן בקול רם. הסיפורים מזדחלים בתוך הלב עד שכבר אין להם מקום. הלב מלא, הלב מתפקע. הלב מייחל לשכוח. ולא יכול.
אין לך מדרון חלקלק יותר מזה המייצג את מה שקורה בחברה בכל הנוגע לאלימות מינית, הטרדות מיניות ותקיפות מיניות. אחד בפה ואחד בלב. אנחנו קוראים את הסיפורים על נשים שהוטרדו במקומות העבודה על ידי מנצלי שררה או סתם קולגות ושואלים בכעס איך לכל הרוחות הוא מעז. אני, אני במקומה הייתי מעמידה אותו במקום. באותו הרגע בדיוק. הייתי מראה לו מה זה ועוד מול כולם. ככה. שיידע. היא כנראה חלשה, היא כנראה לא יודעת לעמוד על שלה. לי, זה לא היה קורה.
מתוך WWW.KRAYOT.COM
ואז מגיעה המציאות. ובפועל, כשזה קורה בחצר האחורית שלנו, ממש מול העיניים, ההתנהלות אחרת. שונה. השיפוט אחר. הנטייה לטייח מרימה את ראשה ונורמת ה – "מיידלע" אשר לצערנו צרובה כל כך בתודעה, במהות ובהוויה הישראלית, גורמת לנו להגיב ב – "נו טוב, מה הוא כבר אמר, למה הוא כבר התכוון, הגזמת בתגובה, הוא בכלל נשוי, מה קרה לך, בגילו? האמת, אחותי, את מתחסדת.
וככה זה קורה. שוב ושוב, עוד ועוד. זו שאומרת די, שמה גבול ולא משתתפת היא לעד מתחסדת, צדקנית, יבשה ובטח גם פריג'ידית שחבל על הזמן. אחרי ההלצה יבוא גם המגע. למה שלא יבוא, מה בסך הכול הוא עשה, אפשר לחשוב.
מתוך http://www.law-shalev.co.il
אז אנחנו יכולות לדבר על זה עד מחר. הגבול שאנחנו מציבים, כחברה, הוא חיוור כל כך, דל כל כך, שאין שום סיכוי שמשהו ישתנה. איך אפשר, כאשר גם בימינו טוען שופט כי יש נשים שנהנות מאונס. איך אפשר, כששופט כותב בהכרעת דין בעניינו של אב שאנס את בתו כי יתכן כי במשך השנים משהיתה המתלוננת לנערה, נעמו לה מעשי הנאשם והיא חפצה בהם. את סתם עושה את עצמך. את מתחסדת.
כי מי שמאמין באמת שלו הוא מתחסד וזה לא נוגע רק להטרדה או לתקיפה מינית. אמת כפולה היא דבר המקובל לחלוטין במחוזותינו. כמובן שאסור להשאיר את הילד ישן לבד בבית (עד שממש חייבים), כמובן שאסור להסיע אותו בלי כיסא בטיחות (עד שהוא לא מסכים או כשאין ברכב אחד כזה), כמובן שאסור להרביץ (עד שהילד מעצבן אז צריך לשים לו גבול), כמובן שילדים לא צריכים לשתות קולה כי זה לא בריא (אבל כשאני שותה זה בסדר), כמובן שצריך לשמור על הסביבה (אבל לא היה לידי פח, אז מה כבר קרה) , כמובן שצריך ללמד את הילד לכבד את הזולת (אבל אפשר לקרוא לו תינוק, בכיין, פחדן, מגעיל, מעצבן, קרצייה, יללן). אז אם אנחנו כאלה, למה שזה לא יהיה בסדר לגנות הטרדה מינית, אבל לעצום עין כשזה קורה לידנו או לנו ואפילו לקחת את זה בקלות או בצחוק.
כי מה כבר קרה.