קיבוץ בחוץ לארץ

כל דבר יכול לשמש השראה

שיר, שורה מתוכו

שיכולה ליצור פסקה שלמה ועסיסית

העיר היפה שהייתי בה, וינה, רובע אחד

ליד השווידן פלאט, יש גשר ענק ועתיק מעל הנהר. אם בוחרים לחצות אותו וממשיכים ללכת מזרחה מגיעים לפארק בוטני ענק ששם יש פרפרי ענק עם כנפיים כחולות כסופות שמוצצות צוף מפרח גדול עם עלי כותרת בצבע שמנת.

נתנו לי חצי תפוז להחזיק כמו דחלילה שהפרפרים יבואו אלי, אבל פחדתי, למרות שמה כבר פרפר יכול לעשות לבת אדם?

אז ניסיתי לפרוס יד, להרחיק אותה מהגוף שלי, להרים מעלה אבל כל הזמן זה משך למטה, לצד הגוף.

אוסטריה רחוקה מישראל אבל לא מספיק כדי שגעגועים יופסקו.

מה פרויד היה אומר?

אני הולכת על אבני הרחוב האפורות שבחריצים שלהן אין כלום,ניקיון שאין באף רחוב בעולם, וחושבת על חוסר הניקיון שנמצא בתוך הבתים שמסביב.

אני חושבת למי הכי בא לי להתקשר עכשיו, עם מי מי הכי בא לי לחלוק את המילים שיש לי,

ולשמוע מה הוא אומר, ומה אני רוצה ומה מה מה

וכמו שק תפוחי אדמה, אני שוקעת בכורסא החומה    .

איך אני אוריד את הספה הזו לרחוב    ?

אסרסר אותה ביד שתיים, אצלם אותה לפייסבוק עם כיתוב כובש, אני אוהבת אותה. עשיתי עליה אהבה, פעם אחת, קצרה. היא ספה מקסימה    .

אבל השקע, השקע הזה כבר יותר מדי    .

כשיש שקע באדמה, מניחים שם פקעת, מפדרים עם עוד קצת חול ואז משהו גדל ומתפתח    .

ואם היינו אבודים באוסטרליה עכשיו

או ביבשת רחוקה, שיש בה רוח נעימה ושמש מנחמת, וציפורים כסופות ענף שחגות בשמיים התכולים, ספוגי עננים בצורות של חיות גן חיות    .

הולכים על דשא קוצני עם כפכפים, מגלגלים קוביית קרח קטנה בפה ומסתכלים, ככה בפשוט, בלי שטויות, בלי כל הדברים שרוצים להסיר    .

וכל הדברים המזוקקים שאנחנו רוצים שיהיו-יהיו

וגם מה שאנחנו צריכים יקרה, ככה , פתאום הדברים יזוזו כמו גלגל, יתקדמו, לאט ובדרך.

אז אולי טיול?

למצוא מקומות כאלה, שמגיעים אליהם ככה במקרה,

רק טיסה אחת של 5 שעות לתוך אירופה.

טיסה של שתיים עשרה שעות לתוך יוהנסבורג היהודית.

טיסה של 25 שעות ארוכות לאוסטרליה, עם תינוק ספרדי במושב ליד.

טיפוס מעל גדר בקיבוץ, ישר לתוך מי הבריכה הקפואים,נזהרת לא להרטיב את הפנים, כי המים מלאים בכלור מסריח. שומעות קריאות התפעלות, ומפגש עירום מול שלושה ערבים מהכפר ליד.

מפגש עם כלב גדול בפרדסים בצד הרחוק של העיר, לא לזוז, ככה מיכל אמרה לי, "הוא ילך בסוף" ברח לה פיפי.

נסיעה באוטובוס חזרה מאילת, מחזיקה ידיים לבחור עם מלא צמות בלונדיניות בשיער. חבר שלו נשען כנגד המושב שלו ומסתכל עלינו בקנאת מפסידים.

לקחתי טרמפיסט אוסטרי, בניו זילנד, לא ידעתי שהוא לא מדבר אנגלית, נסיעה לא נגמרת של שלוש שעות עד לעיר הגדולה הקרובה.

ומה שמפריד בין מה שאני יודעת לבין האמת זה משפט אחד.