בתקופה האחרונה מטופלות רבות בהריון שואלות אותי בדאגה רבה על החיידק עם השם הארוך Gropu B Streptococous. האם חשוב לקחת משטח נרתיקי כדי לבדוק את נוכחותו ? למה הוא עלול לגרום? והאם יש צורך בטיפול כלשהו?
סטרפטוקוקוס(GBS) B הוא חיידק שיכול להימצא במערכת העיכול ובנרתיק של נשים בריאות, מבלי שיגרום למחלה כלשהיא, מצב הקרוי : נשאות. מצב הנשאות יכול להיות כרוני (קבוע), זמני או לסירוגין.
מדוע צריך להיבדק?
הבעייתיות העיקרית עם חיידק ה-GBS קשורה למצבים בהם היילוד עלול להידבק בחיידק, בעיקר בעת המעבר בתעלת הלידה או לאחר ירידת מים. מיעוט מהיילודים שידבקו בחיידק, יפתחו בשבוע הראשון לאחר הלידה, מחלה קשה הכוללת דלקת ריאות זיהום של הדם ודלקת קרום המוח.
שיעור הנשאות של החיידק בנשים אמריקאיות הוא 10-40%. בארץ שיעור הנשאות נמוך בהרבה ונע בין 3.5-13%. במהלך ההיריון, החיידק עלול לגרום לדלקת בדרכי השתן, ולאחר הלידה לדלקת בחלל הרחם.
ניתן למנוע את ההדבקה של היילוד בחיידק ה-GBS בעת הלידה, על ידי איתור הנשאיות וטיפול באנטיביוטיקה מתאימה לפחות ארבע שעות לפני הלידה.
מי נמצאת בקבוצת סיכון להדבקת היילוד ב-GBS ?
בקבוצה זו תימצא כל אישה הרה שיהיו לה את אחד מגורמי הסיכון הבאים במהלך הלידה: חום מעל ל 38 מעלות צלזיוס, לידה מוקדמת וירידת מים מעל ל-18 שעות.
גורמי סיכון נוספים שידועים עוד לפני הלידה הם: תינוק קודם שנדבק בחיידק ה- GBS או עדות לנוכחות החיידק בתרבית שתן במהלך ההיריון (במהלך ההריון מבוצעות באופן שגרתי מספר תרביות שתן).
נשים הנמצאות בקבוצת סיכון לזיהום עם GBS תקבלנה טיפול גם מבלי לדעת האם הן נשאיות של החיידק.
מתי וכיצד נלקחת התרבית ?
שנים רבות היה ויכוח בספרות הרפואית איזו גישה עדיפה, זו המטפלת לפי גורמי סיכון או זו התומכת בטיפול על פי תרבית הנלקחת בסוף ההיריון. כיום מקובל בארה"ב, לטפל לפי תוצאות התרבית. שיטה זו מאתרת יותר נשים נשאיות בהשוואה לשיטה המסתמכת על גורמי סיכון בלבד.
התרבית נלקחת בין שבוע 35-37, לא קודם לכן מאחר שהנשאות יכולה להיות לסירוגין. תרבית שלילית עדכנית ל -5 שבועות במהלכן תמיד תתרחש הלידה. התרבית נלקחת על ידי מטוש מיוחד המיועד לכך, מהחלק התחתון של הנרתיק ומהרקטום. את התרבית ניתן לקחת אופן עצמאי בבית ולמסור במרפאה עם הפניה לבדיקת תרבית ל-GBS.
בארה"ב הכנסת הגישה של טיפול מניעתי בלידה על פי תרבית, הביאה לירידה של 80% בשיעור הדבקת היילודים.
האם יש הצדקה לאמץ את ההמלצות האמריקאיות בארץ?
שיעור הנשאות של GBS בקרב הרות בארץ שונה באזורים שונים ובאוכלוסיות שונות. שיעור הנשאות גבוה יותר באזור ירושלים לעומת איזור המרכז, וגבוה יותר בקרב הרות ממוצא ערבי בצפון הארץ לעומת אוכלוסיה יהודית באותו איזור.
מעבר למידת הנשאות יש גורמים נוספים המשפיעים על הסיכוי של יילוד להידבק ולחלות בעת המעבר בתעלת הלידה בחיידק. בין הגורמים הללו, ניתן למנות את סוג ה – GBS כי יש זנים אלימים יותר ופחות, לידה במועד לעומת לידת פג וגורמים נוספים.
שיעור תחלואת היילודים בזיהום מוקדם ב GBS נמוך מאוד, שני מקרים ל עשרת אלפים לידות. כדי למנוע בארץ מקרה אחד של הדבקת יילוד בחיידק ה- GBS יש צורך לטפל בכ -900 יולדות, שמקבלות ללא כל צורך טיפול אנטיביוטי שיכול במקרים מסוימים לגרום לתופעות לוואי בלתי רצויות.
בסקרים שונים שנערכו בארץ נמצא שכ-40% מהרופאים ממליצים על לקיחת משטח ל- GBS לקראת סוף ההריון וכ – 34% ממליצים על כך רק לעתים. 20% אף פעם לא ימליצו על כך למטופלות והאחרים רק בנסיבות מיוחדות.
למרות שיש לנו נטייה לאמץ המלצות אמריקאיות בכל תחום, ולא רק בתחום הבריאות, בגלל העובדה ששיעור הנשאות של הרות ישראליות נמוך משמעותית משיעור הנשאות בקרב נשים אמריקאיות, משרד הבריאות אינו ממליץ על לקיחה שגרתית של תרבית ל-GBS בסוף ההיריון. אולם בכל מקרה, אם לאחר קבלת הסבר מלא עדיין מטופלת שלי מעוניינת לקחת תרבית, אין כל מניעה בכך.