מי שאמר שהרכישה השנייה בגודלה בחיינו היא רכישת אוטו, כנראה לא עשה תואר באוניברסיטה בישראל, או שמבחינתו לרכוש השכלה זה לא באמת לרכוש משהו. בכל מקרה, אני, שההשכלה הגבוהה שלי הסתכמה, כמה עלוב, בלימודי משחק, חיה בשלום עם הקביעה שאוטו הוא הרכישה השנייה בגודלה בחיי.
זה מעמיד אותי במצב שעכשיו, כשאני רוצה להחליף את האוטו שלי, אני מבינה שאסור לי לעשות את זה בקלות ראש. הטיעון "תראה כמה המכונית הזאת מתוקה" יכול לסכן נתח נכבד מהסבלנות של הבנק לרצונות שלי ללוות ממנו עוד כסף. ואסור לי לטעות. לא בגדול, בכל אופן.
נכנסתי לכל מיני מאמרים על רכבים כאלה או אחרים. הצצתי בתכניות (גבריות להטריד) בטלוויזיה שמדברות על מכוניות. האזנתי לסוכני רכב שמנסים להסביר לי את המפרט הטכני המרהיב של הרכב שלפני. שוב, כמו מול יועצי מס, פקידי בנק, ויועצים פיננסים, עשיתי פרצוף מקשיב ובתוך המוח שלי פנימה התפוצצו תאים שמנסים לעכל אינפורמציה שהם לא בנויים אליה.
החלטתי, לפיכך, לשאול את האנשים החשובים בחיים שלי, מה הקריטריונים שלהם כשהם בוחרים אוטו. האנשים שמכירים אותי יודעים איזו אינפורמציה אני מסוגלת לעכל, והם דיברו איתי פשוט.
בעלי, שיחיה, אומר שהכי חשוב לו שהאוטו ישמור על הערך שלו. במילים פשוטות- קני אוטו כמו שיש להמון אנשים אחרים, כי אז, כשתרצי למכור אותו, המון אנשים אחרים ישמחו לקנות אותו ממך.
חברתי הרווקה אמרה לי שהכי חשוב זה לא מה האוטו, אלא מי המוסכניק שיטפל בו. היא לוקחת את האוטו בעצמה לטיפולים, ואין לה חשק שהמוסכניק יוריד לה את החשק…
האחיין שלי, שאני מעריצה, אומר שצריך לקנות אוטו שהנהגים מסביבך יבינו שאסור להם להסתבך איתך. (במקרה של ריב על חניה, נגיד). לטענתו, עדיף האמר על פיאט.
חברתי הטובה+ 2 בנים, טוענת שהאוטו צריך להיות מרווח, כדי שהם לא יהרגו אחד את השני בנסיעות ארוכות.
חברה אחרת, שרק ילדה, אמרה לי בהיסטריה שהכי חשוב זה מבחני הבטיחות של האוטו. היא עצמה הייתה מעדיפה להסיע את העולל בטנק, אבל לך תמצא חניה בתל אביב…
השכנה שלי, שמאמינה בכל ליבה בתיאוריות קונספירטיביות, טוענת שזה שהיא לא ראתה אף פעם את כריות האוויר באוטו שלה נפתחות- זה סימן לא טוב, ושלדעתה כל הסיפור של כריות אוויר זה קונספירציה של חברות הרכב למכור לנו רכבים ביותר כסף. מה שגרם לה להוציא מהבית את כל כריות הנוי, ואת הכריות ספייר לאורחים, ולסדר אותן באוטו- לכל מקרה שלא יבוא.
(אולי הן באמת לא שם?)
חמי, איש יקר שיודע לכלכל את צעדיו, אמר שחשוב לבדוק את צריכת הדלק. זה מצא חן בעיני. ככל שהאוטו "ישתה" פחות דלק- יישאר לי יותר כסף להחזיר את ההלוואה, ומהר יותר אוכל לחזור לחנויות יוקרה לקנות בגדים…
המנהל של המכולת שלי אמר שחשוב מאד הגודל של הבגאז'. הוא רק רוצה שאני אקנה ממנו המון, מסיבות מובנות, ובעצם הוא דואג בעיקר לעצמו… מצד שני, הבת שלי רוצה להיות מסוגלת להכניס את האופניים שלה לאוטו, כדי שהיא לא תשתמש בהם רק ביום כיפור, אז בגאז' זה כן חשוב.
מעצבת פנים שאני מחבבת אמרה שהאבזור של האוטו חשוב לה. היא רוצה סביבה יפה גם בתוך האוטו. וגאדג'טים. היא, אם לא שמו לה שמונה- עשר רמקולים בסראונד, מחוברים לנגן עם עשרה דיסקים בתוכו, פלוס חיבור ל-MP3ובלותוס לנייד (ופה היא שכחה את מגבלות המוח שלי, והמשיכה בדוגמאות שאין לי אפשרות לחזור עליהן) היא אפילו לא נכנסת לסוכנות.
יש לי חבר שחולה על מבצעים. הוא, מצידו, יחליף רכב, גם אם הוא רק יצא הרגע עם רכב חדש מהסוכנות, אם הוא יגלה שיש מבצע מהמם על רכב אחר.
הקצב שלי בטירה אומר שהכי חשוב לקנות רכב שאין ביקוש לחלקי החילוף שלו…
ואני? אני רוצה רכב שקל לחנות איתו גם כשיש מצעד גאווה בתל אביב+ פסטיבל מספרי סיפורים במוזיאון+ שוק איכרים בכיכר מסריק. ולא רק שיהיה קל לחנות איתו, אלא שגם יהיה קל למצוא אותו אחר כך, בין אלפי המכוניות שגודשות את החניון שאני משלמת עליו שלוש שעות נוספות עד שהשומר יוציא קודם את כל המכוניות האחרות שחוסמות לי את האוטו.
(היינו מתים)
אז עבודה קשה ומתסכלת לפניי. אבל מישהו חייב לעשות אותה.
לקחתי על עצמי את המשימה לבדוק אישית כמה שיותר מכוניות, לבחון אם הן עומדות בקריטריונים, כפי שאני מבינה אותם. זה לא יהיה מבחן רכב כמו מבחני הרכב שהכרתם עד היום, אבל לכל המאותגרים טכנולוגית אני מבטיחה – את מבחן הרכב הזה – אפילו אתם תבינו.
* בקרוב – מבחן הרכב הראשון – החלטתי ללכת על גדול – על ג'יפ.