המהלך הזה כל כך משמעותי, עד שנדמה לי שאם נבחרינו היו מודעים לחשיבותו ולהשלכותיו עוד קודם, הם היו נוקטים בו מזמן. כל שנותר לי כעת, מלבד לברך על החדשות הטובות, הוא רק לקוות שהוא ייושם בהצלחה ובמלואו.
בטח שמעתם על כך גם אתם- הכנסת תפתח בקרוב קורס מיוחד לנימוסים והליכות לח"כים. המטרה העיקרית של ההכשרה תהיה להכין את הח"כים למפגשים מעבר לים, להכרת קוד ההתנהגות המקובל בכל אחת מהמדינות ובכך לקוות למניעת תקריות דיפלומטיות מביכות. נציגי משרד החוץ (שתודה לאל אמורים להיות מיומנים בתחום) יהיו אמונים על ההכשרות בנושא האירוח הנאות של נציגים זרים בארץ, בהתאם לדיפלומטיה המתבקשת, נושא חשוב באותה מידה בדיוק.
יחד עם זאת ועם כל הכבוד לדיפלומטיה זרה- יש להתחיל בבסיס. אני שבה ואומרת מה שאמרתי מאז ומתמיד: זה מתחיל אצלנו בבית. יותר מכך, זה מתחיל בחדרי החדרים של הבית שלנו, בחינוך הילדים ובמשפחה. כך או כך אני כמובן מברכת על המהלך ושמחה שסוף סוף הורמה הכפפה ברצינות.
אז אולי נתחיל כבר בגנים ובבתי הספר?
ולא חסר מה לשפר.
תחום הנימוסים וחברי כנסת לא הוכיח עצמו עד כה, לצערינו, כמשתלב יחד והסיבות לכך רבות. תקשורת בעייתית, שיח מתלהם וקולני וקריאות ביניים פוגעות, הם רק חלק מ"ההיצע" שמיותר לציין שלא מכבד אותנו ? לא בבית ולא מבחוץ. וזה עוד לפני שדיברנו על האתיקה המעורערת, על עבירות פליליות או כאלו שיש חשד להן. לא צריך ללכת רחוק עד הפשע (למרות שגם שם יש לנו דריסת רגל ונוכחות). זה מתחיל במיומנויות בסיסיות- תרבותיות, שהעדרן ניכר באופן מובהק בקרב רבים מחברי המשכן. כאלה אנחנו בפני העולם- אנו יודעים לדבר ולא יודעים לשוחח. יודעים לשמוע ולא להקשיב. הבה נשאל את עצמנו האם אנו נותנים לדובר מולנו לסיים משפט?
ומה לגבי ההופעה?
צורת לבוש שאינה ייצוגית מביכה לא רק את הלובש אלא גם את העומד מולו. חברי המשכן כנראה שוכחים כי הם מייצגים לא רק את עצמם אלא גם את פני המדינה. תחום ההופעה הוא תחום שאסור לזלזל בו. טוב יעשו נציגינו אם ידאגו לכבד את קוד הלבוש הנהוג במקומות השונים בהם הם מבקרים ברחבי העולם ויתלבשו בהתאם. אני חייבת להודות – יש שיפור מה ועדיין יש מה לשפר.
לפעמים ה"מה לעשות" הוא ה-"מה לא לעשות".
מעבר לקוד התנהגות העסקי והדיפלומטי, הקוד חוצה הגבולות, חשוב לגלות בקיאות והבנה בכללי העשה ועל תעשה מעבר לים. מה שהולך פה, לא תמיד, ובעצם אף פעם לא, הולך שם. מה שנקרא חברמניות וסחבקיות הן התנהגויות ישראליות טיפוסיות שלעיתים מתקבלות בהבנה מסוימת ובחיוך פה בארץ, אבל עלולות להיות הרסניות ובעלות השלכות חמורות במדינות אחרות.
וישנה כמובן גם התקשורת.
ההתנהגות מול מצלמה ומול קהל. הכבוד לזולת או ליתר דיוק העדרו, גם ובעיקר אם דעתו שונה משלך. לח"כים חשוב להעביר מסרים לציבור בדרך שאינה ישירה, זה ברור וידוע. אולם האם הם לוקחים בחשבון גם את אותם מסרים סמויים נלווים, מסרים נסתרים מהעין העוברים לצופים? צורת הדיבור נושאת עמה לא פחות מסרים מהתוכן ,במיוחד כאשר היא שלילית.
וההתנהגות הכללית? הכבוד לזמן ולדיוק? ישנן מדינות בהן מחירו של איחור לפגישה יהיה בלתי נסלח. למה בעצם אצלנו זה לא כך? אולי בגלל שאף פעם לא הנחלנו את זה תרבותית לילדינו? אני חושבת שהגיע הזמן. אולי המומנטום הזה, בו מנסים "לתקן" את הח"כים, הוא זמן נהדר להתחיל בכך.
רבות נאמר על חשיבות יישום הקוד התרבותי בכל מדינה ומדינה.
אני ממליצה כמובן לדעת אותו, להכיר אותו ולגלות שליטה בנוהגי מדינה בטרם נבקר בה, על אחת כמה וכמה כשמדובר בנציגי ממשל. יחד עם זאת, כבוד לא אומר עדיין לאמץ באופן מלא את הנוהגים. ברומא, לא צריך להתנהג כרומאי, אלא לכבד את התרבות הרומאית. משמעות הכבוד הוא להיות ערניים למחוות השונות, כמו גם לקוד חוצה הגבולות. אני לא מצפה מנציגינו להתאמן בהתנהגויות זרות. אבל אני כן מצפה, אפילו קצת מתחננת, שידעו מה האסור הגמור ומה המותר והמתבקש. נבחרי ציבור צריכים לקחת בחשבון שכשמם כן הם ומיום בחירתם פרטיותם שונה מפרטיותו של האזרח הפשוט. הם מייצגים אותו. הם צריכים לזכור וליישם זאת גם בחיי היום יום, גם בכנסת וכמובן בביקור בבית הלבן אצל הנשיא אובאמה.
\
תמי לנצוט ליבוביץ – יועצת תדמית,נימוס ונוהג בינלאומי