קל לצאת בהצהרות, אך יותר קשה לעמוד בהן… את זאת רובנו יודעים, אך על פי כן, רובנו חוטאים בהצהרת כוונות כזו או אחרת…
אני אשתדל להימנע מכך בפוסט זה בפרט ובבלוג בכלל, אך מודה מראש כי גם אני נוטה לחטוא בחטא זה.
לאורך כל חיי האקדמיים, החל מהתואר הראשון, התחלתי מגלה ולומדת אבלות תרבותיות, פוליטיות, חינוכיות, בכל פינה, טור בעיתון, קורס לימודי וכו'. אבלות שרובנו כבר התרגלנו עליהן, מעטים ממשיכים להיאבק נגדן, חלקנו התייאשנו מהן ויש גם כאלו שכמו מתעלמים או מסיטים את מבטם.
אני לא מתיימרת להיות אחת שתשנה את העולם, המדינה, העיר אבל אולי כן את הבועה הקטנה שסביבי…
בפואמה 'קוצו של יוד' של המשורר י.ל. גורדון משנת 1878 נתקלתי לראשונה בשנת הלימודים הראשונה בתואר לספרות שבאוניברסיטת תל אביב. לצערי, הרבה לא השתנה מאז אותה תקופה בה נכתבה פואמה זו.
אין כוונתי להתעקב על משמעות הביטוי עצמו (אולי בעתיד), אלא על התיאורים המיוחסים לאותה אישה עבריה:
"ה?ן ת?ו?ר?ה ל?ך? ת??פ?ל?ה, י?פ?י ל?ך? ד??פ?י,
כ??ל כ??ש??רו?ן ל?ך? ח?ס?רו?ן, ד??ע?ת מ?ג?ר?ע?ת,
קו?ל?ך? ע?ר?ו?ה ו?ש??ע?ר ר?אש??ך? מ?פ?ל?צ?ת;
ו?מ?ה א?ת?? כ??ל??ך?? ח?מ?ת ד??ם ו?פ?ר?ש?!
זו?ה?מ?ת ה?נ??ח?ש? מ?א?ז ב??ך? רו?ב?צ?ת
ו?כ?מו? ד??ו?ה ע?מ??ך? י?ז?ר?ך? ו?יג?ר?ש?
מ?ב??ית ה?ס??פ?ר, מ?ה?יכ?ל א?לו?ה??
ו?מ?ב??ת??י מ?ש?ו?ש? ל?ש??את ר?ק נ?ה??."
אלו רק חלק מהתיאורים להם זוכה אותה אישה עבריה, תיאורים שעד היום משמשים כסלע מחלוקת, דוגמת הנושא של שירת נשים, שיצר לא מעט ספין תקשורתי, כותרות, תגובות ומה לא, עד כי גם הוא נעלם ונשכח מעל פני הקרקע ופינה מקום לשערוריה הבאה.
בבלוג שלי אני אנסה, לתת במה לכל אותם מקרים שלדעתי היו צריכים לפרוץ לתודעת הציבור ללא היו מתיוגים "נשיים". אמנם רוב הנשים היוצרות, שהודרו לאורך ההיסטוריה, אט אט נחשפות וזוכות למעט מאור הזרקורים, אך זוהי רק טיפה בים.
אני לא מתיימרת לחדש, אלא לרענן זכרונות.
עד לפעם הבאה,
לירז.