מתיישבת לכתוב ובדיוק יורד לי הסוכר. לטובת כל הבריאות שבנינו (איכס, בריאות.) אסביר את התופעה בקצרה. אצל חולי סכרת נעורים, כשיורד הסוכר אפשר לנסות לחשוב על כל מיני דברים או לעשות כל מיני דברים תוך כדי, אבל… זה לא ילך. המוח רוצה רק דבר אחד- סוכר, ועכשיו! והרבה וטעים. לצערי אני מגלה שהסוכריות הטעימות שלי נגמרו (אני מאשימה את הכלב.) בלית ברירה חוזרת מצוידת באפרסק, וזה מתסכל, כי כשיש רגעים בודדים בחיים בהם לא רק שמותר לי לאכול משהו מתוק, אלא אני חייבת לאכול משהו מתוק- אפרסק זה ממש זלזול באינטיליגנציה של בלוטות הטעם.
רק כשאני נשארת עם גרעין האפרסק ביד אני נזכרת שמחכה לי בתיק חטיף אנרגיה של 'הרבלייף', אבל זה כבר מאוחר מידי. הסוכר חזר לנורמה.
אז איך הוא הגיע לשם בכלל?
זה התחיל ביום חמישי, כשנשלחתי לעבר נמל תל אביב אל מתחם "כולה" לאחר צהריים שכולו בריאות. באופן כללי אני חובבת אירועים בריאותיים ומקומות עם הרבה אנשים שמדברים על בריאות, תזונה ואנטי אייג'ינג. הבעייה היא שלא תמיד הם מחבבים אותי, מפני שבתור חולת סכרת שחוותה על בשרה אכזבות רבות ממוצרים כאלה ואחרים, אני בדרך כלל מגיעה סקפטית.
את הערב פתחנו עם מספר הרצאות על מוצרי 'הרבלייף', כולל הרצאה עם דיאטנית. השולחן היה עמוס חטיפי אנרגיה ואני בחנתי את אחת החפיסות בעיון. היו בתוכה חטיפים קטנים במשקל 35 גרם כל אחד, התווית הראתה לי שהם מכילים 16 גרם פחמימה כל אחד, לא מעט עבור חולי סכרת, אבל בהחלט כמות סבירה לעומת מוצרים אחרים הנמצאים היום בשוק. החלטתי לשאול את המומחים בחדר האם הם ממליצים על צריכה יומיומית של החטיף, והם ענו שכן, אך כמובן שחשוב לשלב עם זה עם פעילות גופנית לפני או אחרי, במיוחד עבור חולי סכרת. הבנות שלצידי כבר דגמו בהנאה את המוצר, ופסקו שלמרות כמות הקלוריות הנמוכה (140 ליחידה) החטיף טעים ומזכיר קצת את השוקולד מרס. החלטתי להקריב את גופי למדע ואכן הסוכר נשאר מאוזן ומאושר והחטיף בהחלט טעים ומשביע.
כשנגמר פרק ההרצאות בוצעה הפרדה בין הגברים לנשים, ואנו דילגנו לנו בשמחה לחדר אחר בתוך המתחם בו היינו עתידות לעבור סדנת צחוק ופסיכודרמה עם המנחה המעולה אור אלמוג. לאחר כל דיבורי הבריאות הללו הייתי מוכרחה להספיק לשאוף מעט עשן סיגריה, אך זו נקטעה במהירות על ידי אור שהאיצה בי ובשותפתי לפשע למהר אל תוך חדר הטיפולים.
את החוויה שעברנו בחדר זה קשה להסביר במילים. אציין שזו לא הייתה החלטה נבונה לצאת מהבית נטולת חזייה, מפני שאור נהנתה מאוד לגרום לנו לקפוץ, לדלג ולרקד. לכן אמליץ למי שעתידה לעבור את החוויה בעתיד להגיע בבגדים נוחים. וחשוב מכך- בראש פתוח. הסדנה מצחיקה, משחררת, ועל הדרך גם מלמדת אותך על עצמך דבר או שניים. יצאתי מהסדנה במצב רוח מרוממם וידעתי שזו הייתה חוויה שבהחלט אזכור עוד הרבה זמן.
בסיום הערב חזרתי לדירתי ופינקתי את חברי, דור, בחטיף אנרגיה (בתמונה) וכוס משקה חלבונים של 'הרבלייף'. התגובות היו נלהבות והאכזבה הייתה רבה כשהוא גילה שאין עוד חטיפי אנרגיה בשקית.
את מוצרי 'הרבלייף' אי אפשר להשיג בסופרים ובחנויות. מזמינים אותם בטלפון ודרך אתר האינטרנט של החברה. אני ממליצה בחום על חטיף החלבונים בטעם לימון. מבחינתי אימצתי אותו מעכשיו ועד עולם (או עד שימאס לי) לרגעי היפו- ירידת סוכר.