בחרתי הפעם לחוש א-לה בר רפאלי וקפצתי לחנות של רשת פוקס כדי להעמיס לעצמי כמה בגדים בסיסיים, במטרה שאולי סוף סוף יהיה לי מה לשלב עם הבגדים בארון. חשבתי לעצמי שאין בזה סיכון גדול, הרי מה כבר יכול להיות בעייתי בחולצות פשוטות שיסדרו אותי לתקופה הקרובה? אז חשבתי.
עוד ב-onlife:
- זארה להמונים: טרנדים יקרים ללא הצדקה
- מה יותר משתלם: שופינג בקניון או און ליין?
- 10 הקרדיגנים הכי שימושיים לסתיו 2013
אחרי קמפיינים אגרסיביים הטוענים כי "בייסיק איז ביוטיפול" (ובר בהחלט נראית ביוטיפול גם בבייסיק) נכנסתי למה שהתברר כמעוז הטרנינגים. מולי התגלו שולחנות עמוסים בטרנינגים עבים ודקים, בכל הצבעים שקיימים. לצערי, אם אי פעם אני אעז להגיע למשרד בטרנינג, ישלחו אותי מיד אל לשכת התעסוקה. אבל לפחות זה גרם לי לדמיין לרגע שאני נמצאת בבקתה מבודדת באירופה המושלגת, מכורבלת בטרנינג ושמיכה ושותה שוקו חם. ואז חזרתי למציאות.
אהבתי
את קולקציית הקרדיגנים: בגלל שרגע קר לי ורגע חם לי, אני מכורה לקרדיגנים ואלו של פוקס בהחלט לוהטים. הם נוחים, דקים ולא מסורבלים, שמחממים ומשדרגים את ההופעה. יש חלקים, מנוקדים, מודפסים ובהמון צבעים. אהבתי במיוחד את הקרדיגנים המנוקדים בצבעים הקלאסיים: שחור- לבן ולבן- שחור. הם פרקטיים ולא יקרים (100 שקל לאחד, וכרגע יש מבצע: קונים ב-300 שקל ומשלמים 200, כך שזה ממש משתלם). אני כבר רואה איך אני אחרוש עליהם החורף.
את הטי-שירטים המודפסים בכיכובם של הביטלס: מזכירים לי קצת את נעוריי ומשתלבים מצוין עם ג'ינס וקרדיגן, להופעה קז'ואלית למשרד. כרגע הם עולים 60 שקל ומגיעים בהמון דוגמאות והמון צבעים. הפעם הרשיתי לעצמי "להתפרע" ובחרתי בחולצה אדומה וסלמון, כדי שלא יגידו שאני כל הזמן קונה רק שחור-לבן-כחול.
את החולצות הפשוטות: כצפוי, חולצות לבית יש אין סוף ואפשר למצוא מגוון חולצות דקיקות עם שרוולים ארוכים ומפתחים שונים (עגול, וי ועוד) במחירים נחמדים ובהמון צבעים. עם זאת, החלטתי לא להתפתות ולהשאיר אותן בחנות, כי בסופו של יום כל בוקר אני מגלה מחדש שכל הארון שלי "סמרטוטים" לבית וששוב אין לי מה ללבוש לעבודה.
לא אהבתי
את הצבעים: אין לי בעיה עם כך שבפוקס יש מבחר עצום של צבעים וגוונים, אבל למה הבדים חייבים להראות זולים והצבעים חייבים להיות דהויים? וזה לא מתבטא רק בחולצות: נכנסתי לתא המדידה עם ג'ינס בצבע מנטה שנראה היה כי כבר כיבסו אותו לפחות 90 פעם. לא יכולתי שלא לגחך כאשר גיליתי שעל אחת הרגליות מודבקת מדבקה שמסבירה: "בשל טכניקת צביעה ייחודית הצבע עלול לדהות עם כל כביסה". הלו? מישהו איבד את המשקפיים? יותר דהוי מזה? מצטערת, לא שווה בעיני ולו שקל אחד! מדוע לא לייצר מגוון מצומצם יותר של צבעים, אבל להשקיע קצת יותר באיכות הבד והצבע? אחרי שמדדתי שלושה דגמים שונים, החלטתי שזה פשוט לא שווה את זה.
את הג'ינסים: גם בפוקס הבינו שהדנים יככבו (שוב) העונה, ויצרו לא מעט פריטים מג'ינס, כולל חולצות מכופתרות וטוניקות/שמלמלות. אבל גם פה הבגדים נראים לא טוב עוד משלב הקולב. לקחתי עימי לתא טוניקה במחשבה שאולי אצליח לשלב אותה במלתחה שלי (עם קצת שינויים והתאמות), אבל עוד בטרם מדדתי כבר קפץ לו כפתור אחד לרצפה וגיליתי חוטים רבים פרומים.
את החולצות היותר חגיגיות: המשכתי לסטנד הבא וחיפשתי חולצה כיפית ופשוטה, אבל שהיא קצת יותר מסתם טריקו. היו חולצות טריקו פשוטות נחמדות עם מפתח וי ושלושה כפתורים, אך הן ממש שקופות ואני לא אוהבת שאני חייבת ללבוש תמיד גופייה מתחת. לידן נתלו חולצות בעיצוב נוראי: חולצת פסים רוחביים עם מעין סריגה למעלה במחשוף ושרוולים וחגורה סרוגה למטה. אבל לצערי החולצה נראית רע! גם מרחיבה הרחיב אותי כפליים וגם החגורה הסרוגה נצמדה לי לבטן-אז למה התכוון המעצב כשהוא עיצב את זה?
שלא תחשבו שאמרתי נואש. המשכתי לכתת רגליי בחנות ולחפש מציאות. הרגשתי כמו בשתי חנויות שונות לגמרי: מחד חצי חנות טרנינגים פשוטים שמזכירה מאוד את S.WEAR ושות'. מאידך, ניסיונות כושלים לטרנדיות בבדים זולים מדי שנראים לא טוב. והרי אם אני כבר קונה בגדים בבדים כאלה, אז אעדיף לרכוש אותם בשמינית מהמחיר באלנבי.
החלטתי להעמיס (כי הרי הייתי חייבת לקנות משהו) את הקרדיגנים, חבילת תחתונים (צבעוניים וחמודים. שלושה ב-50 שקל) וגם מגפונים מתוקים לתינוקות (כי אני דודה טובה וזה רק 50 שקל, ובעיקר זה ורוד עם לבבות). רציתי לרכוש גם לקטנות קרדיגן ורוד חמוד עם פפיון, אבל זה נראה לי מוגזם לשלם על זה כ-120 שקל בעוד שהקרדיגן בשבילי (שזה בערך פי 80 בד) עולה 100 לפני הנחה.
אז אולי זו תקופת המעבר המבלבלת שגרמה לפוקס להוציא בעיקר שאריות לא מוצלחות של קולקציה, אולי הם מחכים שיתקרר קצת בשביל להוציא לחנות את פריטי הבייסיק היותר מעוצבים ואיכותיים, ואולי זה פשוט הם: יצרני בייסיק בסיסי וזול למראה. האמת, התאכזבתי.