הסופר המקראי, אינו נוטה לפרט ולהרחיב אודות דמותה של הגר, שפחת שרה אמנו ואמו של ישמעאל.
בקריאה תמימה של הטקסט נתגלה יחסו של הסופר המקראי מתוך דבריו של מלאך אלוהים הפונה אל הגר.
המלאך שולח את הגר לשוב ולהתענות תחת ידה הנוקשה של הגברת הראשונה- שרה, כשבמקביל היא זוכה להבטחה כי הגאולה תגיע מבנה שיהיה לעם גדול ורב, חזק, מוצלח ושליט.
האם זה כל ייעודה של אותה אישה מסכנה- הגר??
עלייך להיות שפחה, לסבול, להתענות תחת גברתך, להביא ילדים לאדונך- אברהם, למרר בבכי בימים ובלילות? האם אין את זכאית להיות נאהבת ולאהוב?
הפרשנויות לסיפור הגר הן רבות, כאשר הן נעות בין יחס מזלזל ומשפיל הרואה בה כשפחה בלבד שתפקידה לשרת את גברתה ואדונה, לבין יחס של חמלה והזדהות עם סבלה.
הגר מוצאת עצמה במשולש רומנטי, כאישה האחרת, המושפלת, המגורשת, המעונה, זו שמשמשת כשפחה, כ"רחם להשכרה"…
הפרשנות המקראית מתחמקת בקלות מהשאלה- מה היה באותו לילה בין הגר לאברהם?
לעומת זאת, בשירה העברית, אפשר למצוא מעט אמפטיה כלפיה, בעיקר בקרב משוררות, דוגמת יוכבד בן דור, שכתבה שיר אודות אהבתה של הגר לאברהם:
"א?ח?ר כ??ך? ג??ל?ת?ה א?ל ת?ו?ך? ע?צ?מ?ה?
או?מ?ד?ת א?ה?ב?ת?ה? מ?מ??נ??ה ו?ה?ל?א?ה
ה?כ??נ?יס?ה א?סו?ר?ה.
ע?ל מ?פ?ת??ן ה?נ??יח?ה ת??ש?ו?קו?ת?יה?
ו?כ?ל מ?ה ש???ק??ר?ה ב??מ??קו?ם ה?ז??ה"
עד לפוסט הבא,
אני מזמינה אתכם להרהר בדמותה של הגר, לחשוב עליה…
לירז