הקפה עלי
הסנדביץ' שלי צפה בחדשות ביחצ"ן רני רהב כפי שתועד במסיבת העיתונאים לרגל חגיגות ה-25 של רשת רולדין, וקלט מייד את 'קרמר נגד קרמר' בגרסת הקפה.
אחרי עיבוד קצר וכמה שאלות הבהרה, הוא הסביר לנו את הממצאים בשפתו שלו: "אם אנחנו קונים קפה ב-12 ש"ח ברולדין, נשארנו בלי עודף. אם אנחנו קונים קפה בקופיקס ב-5 ש"ח נשארנו עם עודף של 7 ש"ח. עם העודף, נקנה עוד קפה וב-2 שקלים שיישארו נקנה מסטיק במכולת. אמא נכון שאני צודק?!" ברור שהוא צודק !!!
בהיבט המתמטי, הילד התבסס על פעולות בסיסיות של חיבור וחיסור לצורך ביסוס תשובתו הצרכנית. בהיבט הקוגניטיבי, הוא הבין שאפשר לקבל יותר בפחות.
ואולם ראייה זו, הדומה להגיון הכלכלי שיפעיל גם צרכן בוגר בבואו לקנות קפה בקופיקס- מהווה בעצם רק נדבך אחד. ואם העולם שלנו היה מורכב רק מ'שחור ולבן' לא היינו צריכים לשלם מחיר קטלוגי של 98 ש"ח בשביל לקנות ולקרוא את 'חמישים גוונים של אפור' על שלל עמודיו באחד מבתי הקפה של רולדין.
אז מה חשבתם שצבע הקפה הוא תמיד מוקה?! במקרה הזה הוא אפור למידי!!. למה?
כי אי אפשר לבחון קפה רק עפ"י המחיר; רק אם תוסיפו נדבך ועוד נדבך להחלטה הזו כמו: הטעם, האווירה, המבחר והשירות תגיעו בעצמכם למסקנה כמה שווה לכם להשקיע בקפה.
רולדין נגד קופיקס- זהו את ההבדלים !
רולדין נגד קופיקס- זהו את ההבדלים !
לא הבנתם?! קבלו דוגמא, יש ערבים שבהם אין לי כל רצון להכין אפילו נבעך חביתה לארוחת ערב, אז אלך לקופיקס, אקנה שם כריכים וכוסות קפה (רק בלי קפאין בבקשה, אחרת הילדים יחגגו כל הלילה) למה? כי זו אחלה ארוחת ערב במחיר מציאה, ואני באמת לא יודעת האם הכריך של קופיקס מעולה, או שאולי הוא "פקקטה" כי לא טעמתי.
ואגב, בקנייה זו פחות מעניין אותי אם הקפה הוא מסוריה, קולומביה או אולי זימבבואה. אפרופו קפה, כדי להעריך את איכות האספרסו של קופיקס ולהתייחס לגורמים כמו: איזון בין מרירות, מתיקות וחומציות, איכות פולי הקפה, אופן הקלייה ועוד, אזדקק כנראה לסיאנס עם דניאל רוגוב- מבקר המסעדות של הארץ שנחשב המומחה בענייני קפה.
פתיחת סניף קינג ג'ורג' של קופיקס – צילום יוסי רוזנבויים
מנגד, אם אני רוצה לשבת עם חברה, ללגוס כוס קפה איכותי באווירה שקטה, אגיע לרולדין, כי כאן נכנסו אותם שיקולים נוספים שמניתי. כעת לא תהיה לי בעיה להוציא עוד 7 שקלים באופן הכי מודע והכי לא רציונאלי, וזה עוד לפני הטיפ. האופציה קופיקס, כמובן, לא תעלה כאן על הפרק.
רולדין בשינוי עיצובי של סניפיה, צילום רונן ברגמן
מעקמים גבה?! מההחלטות הלא רציונאליות שלנו פיתח פרופ' דן אריאלי- הכלכלן ההתנהגותי- קריירה אקדמאית מפוארת והוציא לא מעט ספרים הבוחנים כיצד מושפעת היכולת השיפוטית שלנו. אז אם פרופ' אריאלי בנה קריירה לעילא ולעילא מאותן החלטות לא נבונות שלנו, כנראה שגם רולדין תמשיך להתפרנס מאותם דפוסי חשיבה שלנו.
בקיצור, אחרי 'קרמר נגד קרמר' בגרסת הקפה, כדאי לארגן מפגש פסגה ברולדין בין רני רהב לבעלים של קופיקס ושר האוצר יאיר לפיד, שישבו על פקקטע קפה של קופיקס ולא יצאו משם עד שתצא משם קצפת לבנה, והרשו לי לפנטז על חזון אחרית הימים של תיאום מחירים בין רולדין לקופיקס, כי גם לריקי כהן מחדרה מגיע ליהנות מאספרסו קצר.
http://www.roladin.co.il/
ליין מוצרי הפטיסרי החדש של רולדין, צילום דן כהן
באווירת פיוז'ן ים -תיכוני
רובע המסעדות הסואן באזור התעשייה בראשון לציון, הוא לא בדיוק התשובה האולטימטיבית למאות המסעדות ובתי הקפה הפזורים בת"א. אבל כשאנחנו מתחילים לחשוב על בעיית החניה ב'עיר ללא הפסקה', אנחנו מעדיפים את הפריפריה הראשונית הסמוכה לביתנו, רק כדי לגלות בזמן אמת שבעיית חנייה הועתקה מתל-אביב לאזור הבילויים של ראשל"צ. אז אחרי שמצאנו חנייה בקושי רב, הגענו למסעדת זאזו- ZAZU. מבט קצר על הבר, על התאורה העמומה, הריהוט והרצפה המקושטת והתאים החלודים שלי מתחילים להיזכר שפעם ביקרנו כאן. אבל איך קראו למקום לעזאזל?! פניתי לעזרתו של בן זוגי שתאיו הרבה יותר חלודים משלי, שהפעם הפתיע…(טוב, הוא חייב להפתיע לפעמים) "טאפ", טאפס". וזהו הגענו לתשבץ- Tapayaבקיצור, במסעדת זאזו החדשה כלל לא שינו את התפאורה והדקורציה, אבל השקיעו בגלגולה הנוכחי בקולינאריה, וברכש חדש: השף- יהונתן ברבי. המטבח עצמו הוא פיוז'ן ים תיכוני: צפון אפריקה, קצת איטליה, קמצוץ יון והבלקנים, טעימה מטורקיה וכמובן, נגיעות של המטבח הישראלי המקומי. בקיצור, הרבה מנות עם כוסברה, לצד מנות ים-תיכוניות מובהקות כמו: קבב ים תיכוני.
ZAZU העיצוב נשאר, השף הוחלף צילום-דניאל לילה
סקרנו את התפריט ומייד קרצו לנו שמות אקזוטיים כמו: 'צופינו', 'קרודו' ועד פסטה 'פאם פאטאל'. בסוף ויתרנו על התעוזה הקולינארית והחלטנו לסמוך בשיניים עצומות על המלצתה הבלעדית של המלצרית. בזמן שהמתנו למנות הראשונות הובא לשולחננו לחם הבית הטעים והחם של זאזו, מתובל ברוזמרין ובמלח גס. לאחר מכן, הוגשה המנה הראשונה: 'שוארמה פרגית' עם חצי פיתה על הגז, מריחה של איולי חלפניו ליים וסלט ערבי קצוץ. כמקובל במנות ראשונות, מדובר במנה קטנה בגודל של כמה נגיסות למנה. זוהי מנה פשוטה ולא מתוחכמת, אך טעימה להפליא. תבורך המנה הזו בהשראת המטבח התורכי, אפילו ראש ממשלת טורקיה ארדואן, לא יכול להיות בנאדם כ"כ רע לב, אם זה מה שהוא אוכל.
לחם הבית של ZAZU
מנה ראשונה – 'שוארמה פרגית'
מנת הפתיח הנוספת הייתה: קרפצ'ו חציל בלאדי עם נגיעות סילאן, טחינה גולמית, בתוספת גבינת פטה, צנוניות בתחמיץ לימונים ושמן זית. זוהי מנה טעימה ועשירה של חציל בשרני ואהבנו את הטאץ' של צנוניות בתחמיץ לימונים. רק גבינת הפטה, לא הייתה ממש נחוצה.
קרפצ'ו חציל בלאדי
למנות עיקריות, הזמנו סטייק אנטריקוט המוגש עם תוספת תפוחי אדמה אפויים ברוזמרין, ראש שום אפוי וקלח תירס בצ'ילי- דבש. נתח הסטייק היה גדול ועסיסי ובשילוב עם תפוחי האדמה והרוזמרין, זו הייתה מנה מענגת במיוחד. אז נכון שלקחנו גם כאן מנה מוכרת המוגדרת כפשוטה, אך היא הייתה טעימה במיוחד לחך. המנה העיקרית הנוספת שלקחנו הייתה: פילה סלמון טרי כי אי אפשר בלי אומגה 3 ואומגה 6, ועל המצע- צרוב אלה פלנצ'ה עם סלט עדשים, בצל מטוגן, סלק ושמיר עם קרם שום טרי וסיליאן. כאן כל הטעמים הבאמת שונים, שכל אחד מהם מודגש מאוד מתאחדים בדרך פלא זה עם זה. לקינוח, כבר לא נשאר לנו מקום, ובלהט האכילה כמעט שכחנו ממשקה הבית- ערק, לימונדה ונענע. את הח"ח שלנו אנחנו מעניקים לשף ברבי שהכניס אותנו בשעה הכי לחוצה ורועשת של הכנת המנות למרכז העצבים של המסעדה- המטבח. הרגיש לנו טוב שמכניסים אותנו אל 'מאחורי הקלעים' ודבר לא נסתר מעינינו.
http://www.rest.co.il/sites/Default.asp?txtRestID=14518
סטייק אנטריקוט עם תפוחי אדמה אפויים ברוזמרין ומיני תוספות
במרכז העצבים של מסעדת ZAZU המטבח
באווירת בליינות
ההורות הביאה עמה את תסמונת 'העייפות הכרונית' וסוג של עצלנות. במשך שנים נכנענו למעגל של 'ילדים, עבודה ובית' ובסיום היום, העדפנו לשים רגליים על השולחן ולבהות בטלוויזיה. רק בתקופה האחרונה, אנחנו מנסים לעשות חיים קשים לשגרה ולא לתת לה להכריע אותנו ולצאת לבלות – גם לקול מחאות הילדים הטרום טינג'יירים: "שוב אתם יוצאים?!"
הפעם הגענו למסעדת 'דרבי בר דגים פורט' בנמל ת"א. הערב התחיל דווקא ברגל ימין, כשמצאנו חנייה בשיא המהירות וללא תשלום. אחרי הליכה קצרצרה ונמרצת בחסות בריזת ים נעימה הגענו למסעדת הדגים 'דרבי בר' בנמל ת"א, שהוקמה על שרידי חלל המועדון המיתולוגי TLV בנמל ת"א.
מסעדת דרבי בר המעוצבת עם מוטיבים של ים. צילום- סטודיו דרור כץ
הגענו לאירוע הפתיחה של המסעדה שהייתה הומה ודחוסה באנשים ובערב רב של סלבז מקומיים מבר רפאלי ועד לירן שטראובר. אבל כולם נראו לפתע דגי רקק לעומת סלבז אחד עתיק ונושן, עו"ד ששי גז הפליליסטי, שלפני למעלה מעשור היה מככב תחת כל עמוד רכילות רענן והפתיע כאן בקאמבק מרשים במיוחד.
לירן שטראובר והילדים צילום סטודיו דרור כץ
בערב הזה רצו בעיקר תפריטי אלכוהול וים של מנות דגים עם מיני קשקשים ועצמות: פירות ים, שרימפס, קלאמרי, בורי, פורל, ברבוניות, לברק. ואפילו לא פסחו שם על דג הרינג ,זה של קידוש שבת בבית כנסת. בקיצור, הרבה הרבה דגה הייתה בערב הפתיחה, ולצידה תוספות טעימות של כרובית וחצילים מטוגנים. מודה שבאווירה הדחוסה של פתיחה, היה לנו קצת קשה להתרכז ולחדד את כל החושים במבחר המרשים של מנות הדגים.
ה'בונבון שבקצפת' היה: הופעתה של אפרת גוש, שהיא פרפומרית מעולה. כאן החושים התחדדו, ואת כל עייפות הערב שלנו היא הצליחה להפיג באווירה מחשמלת. עבורנו היה זה ערב של כייף אסקפיסטי לפני עוד יום שגרתי ולחוץ.
https://www.facebook.com/derbybartlvport?fref=ts
מבחר מרשים של דגים צילום-סטודיו דרור כץ
צילום סטודיו דרור כץ
הבונבון שבקצפת- הזמרת אפרת גוש בהופעה בדרבי בר