מזל שאני כזו מסודרת וארגנתי לי מראש מה אלבש היום, אני לובשת מכנס מחויט בחום בהיר וחולצת שיפון רכה בצבע שמנת, אני נועלת נעלי סטילטו, עגילי יהלום קטנטנים באוזניים, שיער פזור ונח על הכתפיים באופן מושלם, שריד לסידור השיער שעשיתי אתמול לכבוד המסיבה, איפור קליל, וזהו, אני ברכב כולי רעננה ונרגשת לקראת היום הראשון שלי.
אני מגיעה למשרד, הכל כל כך שונה, מנוכר, אחר, אני נושמת נשימה עמוקה, הי, זה מה שרצית, אני מדברת לעצמי, חיכית להזדמנות הזו כל כך הרבה זמן, תאזרי את כל הכוח והביטחון העצמי המועט שיש לך וכנסי למשרד, אני אוספת את עצמי מגביהה גב על העקבים הענקיים שלי ונכנסת עם חיוך רפה פנימה.
פקידת הקבלה המקסימה מקבלת אותי לשלום, לפחות התחלה חמה אני חושבת לעצמי ואז אני ממשיכה לכוון חדרו של המנכ"ל החדש שלי יריב, הוא עסוק עם אנשים, הוא מסמן לי באצבע לחכות לו ואני ממתינה בפינת הקפה, ההמתנה הורגת אותי, ההתרגשות, העקבים, החוסר אונים, היום הראשון ונו, גם תומר לא יוצא לי מהראש, הלוואי שהוא טס הלילה לחו"ל או משהו?
כעבור כמה דקות יריב המנכ"ל לצידי, בוקר טוב לך וברוכה הבאה הוא מברך אותי, בואי, אני אקח אותך לחדר החדש שלך, הכל כבר סודר מראש, רק תוודאי עם איש הסיסטם שלנו שארגנו לך אי מייל ולגבי הרכב והנייד את יכולה לדבר עם מאיה פקידת הקבלה.
אני נגשת לחדר שלי, חדר מרווח ומואר, מלא בחלונות שפונים החוצה, נופיה של תל אביב משתקפים בהם, החדר מעוצב בטוב טעם בעיקר בצבעים בהירים, שולחן עבודה ענק עם המחשב שלי, ארונות לבנים לצדי ופינת שולחן קטן ועגול וכסאות סביבו לראיונות ופגישות והכל בלבן שמנת בהיר ואפילו לא שכחו לשים פרחים סגולים קטנטנים ויפים על השולחן.
אני מחייכת לעצמי, כן, זה בדיוק מה שחלמתי עליו ועכשיו אני יושבת פה נושמת נשימה עמוקה, כן, זו אני כאן עם החדר הפרטי שלי עם התפקיד החדש שלי ובכל זאת אני כל כך לא רגועה?
היום הראשון עובר בעצלתיים, כטיבם של ימים ראשונים, הרבה פרוצדורות, איש הסיסטם כבר הגיע להתקין לי את המייל החדש ואחרי שקיבלתי את הנייד הוא גם סינכרן לי את המייל ואת כל רשימת התפוצה של הטלפונים פנימה לתוך הטלפון, אני משועשעת מדפדפת לי בין הטלפונים, האם הטלפון של תומר כאן?
אני רואה אותו מאוד בבירור- תומר לביא סמנכ"ל שווק ומכירות מופיע מולי כמו באותיות זהב, אני ממשיכה ומדפדפת בין הטלפונים, מן הסתם לא מכירה אף אחד, מנסה לשנן את השמות לנסות להתחבר, אני חייבת להרגיש קצת שייכת, הימים הראשונים האלה כל כך מעייפים ומעיקים, אני כבר רוצה להיות באמצע, שונאת להיות בהתחלה..
אני חושבת לעצמי איך אעביר את היום, השעה כבר 11:00, אולי כדאי לכתוב מייל ולהציג את עצמי לחברה, אני מנסה לנסח משהו פשוט אבל ברור, אני מתחילה להרגיש את הרעב מקנן בי, לאן יוצאים לאכול? האם בכלל נהוג לצאת כאן? עם מי אצא?
אין זכר לתומר כל הבוקר.
אני מחליטה ללכת למאיה פקידת הקבלה המקסימה, היא בטוח תדע לומר לי מה כדאי לאכול ואיפה, אולי אפילו תצטרף אלי.
בעודי מתרוממת מהכיסא המהמם והאגרונומי שהתקינו לי אני רואה יד מושטת לתוך החדר שלי ובחור צועק כמה מילים לעבר עובד אחר, פתאום הפרצוף שלו חוזר ליד, הי, מה שלומך יועצת ארגונית חדשה? זה תומר.
הוא מחייך את החיוך הענוג שלו ואני מחסירה פעימה.. רציתי להגיד לך Welcome ובהצלחה בתפקיד החדש.
תודה, אני מהנהנת בחיוך חצי נבוך משלי, "נתראה בהמשך" הוא זורק וממשיך הלאה בדרכו.
התיאבון עבר לי, אני יושבת מרותקת לכיסא עוד כמה דקות ארוכות, לעזאזל עם התומר הזה, הוא זיהה אותי? או לא? לא ברור?
פתאום לא יודעת מה תקף אותי, אני מתרוממת ורצה לכוון המסדרון וקוראת לתומר, הי, יש לך מושג אולי איפה כדאי לי לאכול היום? לא מכירה כאן כלום..
הוא מחייך, נראה לי שכדאי לך לצאת לאחת המסעדות הסמוכות, יש כאן איטלקייה מצויינת, אוכל מצויין במחיר מעולה, הייתי מצטרף אלייך, אבל אני נכנס עוד 2 דקות לפגישה. שוב, שיהיה בהצלחה.
תודה, אני מהנהנת וחושבת שלצאת עכשיו יהיה הדבר הנכון לעשות, אני הולכת לקחת את הארנק, זורקת למאיה שיצאתי להפסקת צהריים ויוצאת לכוון המסעדה, אוי הרגליים הורגות אותי, העקבים האלה לא היו הרעיון הכי טוב בעולם, בשביל להיות יפה צריך לסבול כנראה.
אני מגיעה למסעדה ומבחינה בקבוצה שנראית לי מוכרת מליל אמש, אני מתקרבת ורואה שמדובר באחת המחלקות אצלנו, הי חבריה, מה כדאי להזמין פה אני שואלת, הם מחייכים כאילו מכירים אותי ואני שומעת את אחד מהם אומר, נו, זו היועצת הארגונית החדשה שלנו.
בואי תצטרפי אלינו הם מציעים, אני חשה הקלה ענקית, לא הייתי עומדת בארוחה לבד עם כל המחשבות שלי והלחץ מכל היום הזה.
הארוחה עוברת בנעימים, הם באמת חבר?ה נחמדים, וככה גם יצא לי להכיר אותם קצת יותר וגם לא לאכול לבד.
אני חוזרת למשרד ושולחת מייל לבעלי היקר, הי חמוד, הכל כאן בסדר גמור, אני כבר אחרי ארוחת צהריים שיצא לי לאכול בחברת חלק ממחלקת הפיתוח, הם היו מקסימים. זהו פחות או יותר, בעיקר פרוצדורות של היום הראשון, די כאב ראש. מקווה לחזור הביתה כמה שיותר מהר, מקווה שתסתדר עם הבנים, אם אתה צריך משהו תתקשר, קיבלתי נייד חדש, אבל העברתי אליו את המספר הישן שלי, כך שאתה יכול להשיג אותי.
מקווה שהכל בסדר אצלך, נשיקות.
המשך יבוא…