היום הראשון… מתי הוא יגמר??

היום ממשיך, אני מחליטה לנסח את המייל לכלל העובדים ומתייעצת עם יריב המנכ"ל.

 אני כותבת:

שלום וברכה לכולם,

אני נועה שדות היועצת הארגונית החדשה שלכם.

אני מגיעה מחברת    NewDerm חברת תרופות שבה עבדתי כ- 5 שנים ולפני כן עבדתי בחברת סטארט אפ ביוטכנולוגית כ- 4 שנים.

אני בוגרת תואר שני ביעוץ ארגוני מטעם אוניברסיטת ת"א ותואר ראשון בפסיכולוגיה מאוניברסיטת באר שבע.

אני מביאה עמי ניסיון ביעוץ ארגוני בעיקר בפן הפיננסי אך התנסיתי גם בעולמות תוכן אחרים.

במהלך השבועות הקרובים אשמח להיפגש עם כל אחד ואחת מכם ביחד ולחוד ומקווה להעמיק את ההיכרות בנינו במטרה לשיתוף פעולה פורה ולהשגת תוצאות.

אתם מוזמנים לפנות אלי בכל שאלה במייל או פיזית בחדרי, אני יושבת בחדר מס' 2 בקומה 4.

שיהיה לכולנו בהצלחה!

נועה.

אני נושמת עמוק ואחרי אישור מיריב, שולחת את המייל לתפוצת נאט"ו.

זהו, היום נגמר ברוך השם וואני מחליטה להתחיל להסתדר ולזוז. פתאום מגיע איש הסיסטם עם הלפ- טופ החדש שלי, כולו חדש ונוצץ ובתוכו מותקנות כבר כל התוכנות שאני זקוקה להן והמייל החדש שלי.

אני אוספת את הכל כולל את השיער בקוקו, חם לי מדי ועמוס לי מדי, שני תיקים, מסמכים, צרור מפתחות..

אני יוצאת לכוון החנייה ונזכרת שמחר אני צריכה לאסוף את הרכב החדש שלי.

כל ההתרגשות מהיום הראשון הולכת ושוכחת, אני מדליקה מוזיקה בקולי קולות ומנסה להיבלע בה עד שאגיע הביתה.

תוך כדי נסיעה והמוזיקה המרחפת בחלל הרכב אני שומעת צפצופי התראה מכוון הנייד שלי, כנראה מיילים חדשים נכנסים. אני מאמינה שיריב המנכ"ל אולי החליט לברך אותי לאחר שליחת המייל או משהו כזה.

אני מחנה, נושמת עמוקות, הגיע הזמן לחזור לחיים האמיתיים, לבעל, לילדים.

אני מרגישה מותשת, חסרת כוחות, כל הלחץ הזה של היום הראשון, הבלון איבד מכוחותיו, אני מרגישה מכווצת, חלשה, עייפה, בא לי לצלול לתוך האמבטיה וללכת לישון.

מייד עם פתיחת הדלת אני רואה את הבנים רכונים על צלחות ארוחת הערב, הבית מריח ביצים מקושקשות וירקות, הילדים שמחים לקראתי וצועקים אמאאאאאא.

 באחת אני מקבלת כוח ושמחה אבל יחד עם זאת כיף לי שהילדים נראים פחות או יותר עסוקים ומסודרים ונשארה פחות משעה עד שהם במיטות.

זה שינוי מרענן אחרי התקופה שבה הייתי מובטלת בבית וכל כולי הייתי עסוקה איתם נון סטופ…

אני פורשת לחדר האמבטיה, מסירה את האיפור, מנסה להירגע מאירועי היום, "מחשבות תומר" לא עוזבות אותי. לצערי, אני לא מצליחה לפענח אותו, האם זיהה אותי?

זה יכול לשגע פילים, זה מתיש יותר מכל ההתרגשות הזו מהעבודה החדשה.

והוא גם מצליח להזיז לי איזה נים או שניים המנאייק, אפילו אחרי 14 שנה הוא נשאר כל כך מושך וכריזמטי, אפילו יותר מפעם.

היום יש בו כבר משהו בוגר, ניצוץ אחר.. משהו שקשה להסביר במילים אבל נוכח שם במלא עוזו והדרו.

אני יוצאת מהאמבטיה רגועה. מדהים מה שמים מסוגלים לחולל לגוף ולנפש.. תוך כדי אני שומעת את בעלי רוחץ את הבנים, קרקוש המים, הצחוקים, השיחות במהלך הרחצה המשותפת.. איזה כיף להם אני חושבת, אבל מנגד, כל כך שמחה שהמטלות האלה לא בחזקתי היום, אני צריכה להיות עם עצמי.

אני מנשקת את הבנים ופתאום מבינה כמה התגעגעתי אליהם וכמה הנוכחות שלהם היתה חסרה לי לאורך כל היום.

פתאום מגיע צליל התראה נוסף מכוון הנייד ואז אני נזכרת שבעצם שכחתי לבדוק את הצפצופים שהיו קודם,

אכן הגיעו כמה מיילים מעובדי המשרד.

מייל אחד מיריב  שבו הוא שוב מברך אותי על התפקיד החדש ומוסיף הערת מחמאה שסוף סוף אחרי הרבה מאוד זמן זכה המשרד לקבל יועצת ארגונית מוכשרת ומנוסה כמוני והוא וכל החברה מקווים ומצפים כבר לעבודה משותפת ופורייה.

מייל נוסף ממאיה פקידת הקבלה שבו גם היא מברכת אותי על כניסתי לתפקיד ומציינת שבכל שאלה או בעיה אני מוזמנת לפנות אליה.

2 מיילים משני מהנדסים מקבוצת הפיתוח שהצטרפתי אליה לארוחת הצהריים שבו הם מברכים אותי ומודים שהם מקווים שבאמת יהיה שינוי אמתי בחברה בעקבות כניסתי לתפקיד ושאני תמיד מוזמנת לצהריים איתם.

ועוד מייל מתומר, אני פותחת את המייל בחיל וברעדה.. נועה יקרה, שיהיה לך בהצלחה בתפקיד החדש, מי כמוני יודע כמה את חיונית לחברה, אני הייתי מבין אלה שלחצו על יריב לגייס דחוף יועצת ארגונית, אני מקווה שאני לא מלחיץ עם הציפיות ובטוח שתהיי נפלאה בתפקיד.

בנוסף,אשמח להיות לעזר בכל שאלה ועניין (אפילו אם מדובר בענייני מסעדות וארוחות צהריים J)

תומר לביא- סמנכ"ל שיווק ומכירות.

או קיי, מייל פשוט אני חושבת, לא מחייב, לא מסגיר ולו במילה את העובדה שאנו מכרים מהעבר, לעזאזל מה יהיה עם זה, אני מתחילה להשתגע, אבל  עייפה מדי, אין לי כוח להשתגע עכשיו.

אני פורשת למיטה, בעלי מתחיל בשאלות תחקיר, אז איך עבר עלייך היום? איך האנשים? קיבלו אותך יפה? איך הסתדרת עם כל הפרוצדורות? איפה אכלת? איך החדר החדש שלך? וכו' וכו'.

אין לי כוח אני אומרת, ממש עייפה, אבל גם יודעת שאם לא אענה על השאלות זה לא יגמר לעולם ואם זה היה הפוך  גם אני הייתי רוצה לדעת…

אני מספרת בקיצור את קורות היום ונרדמת בהרף…

המשך יבוא…