הסכם ביניים היסטורי אמנם נחתם ביום ראשון לפנות בוקר בין נציגי המעצמות לאיראן בנושא הגרעין, אך הסנקציות הכלכליות שהטיל המערב על המדינה, נמשכות כבר מספר שנים.
עוד לפני החתימה על ההסכם, היינו עדות להתכתשויות בין נתניהו לממשל האמריקאי בנושא הסנקציות. ראש הממשלה טען שכוונתה של ארה"ב להקל בסנקציות כחלק מן המשא ומתן היא "גרועה ומסוכנת". יחד עם עוד רבים – הוא מאמין כי הסנקציות נועדו לגרום לאיראן לחדול מהעשרת אורניום, או לחלופין לעורר התקוממות עממית נגד המשטר באיראן, שלבסוף תביא להפלתו. למרבה הצער, השפעתן של הסנקציות הפוכה וכרגיל, מי שהכי סובלות מכך הן הנשים, שגם ככה נאנקות תחת דיכוי במדינה הדתית-טוטליטרית.
מאז שנת 2012 אני פעילה ב"מעגל האיראני-ישראלי נגד מלחמה, סנקציות, כיבוש ודיכוי", ארגון פוליטי ששם לו למטרה לעורר מודעות בציבור לסיבות האמתיות והתוצאות האפשריות של הסכסוך בין ישראל לאיראן, ולמחות נגד פעולותיהן של הממשלות הישראלית והאיראנית נגד אזרחיות ואזרחים תחת שלטונן, וכן נגד התערבות מעצמות המערב בפוליטיקה במזרח התיכון. במשך השבועות האחרונים, אספו חברות המעגל האיראניות עדויות ממספר נשים, על האופן שבו השפיעו הסנקציות על חייהן. לפניכן כמה מהן, שזהות הנשים העומדות מאחוריהן נשארו חסויות, מסיבות ברורות.
האינפלציה באיראן הגיעה ל-36% לפחות, במידה רבה עקב הסנקציות. הדבר הביא לעליות מחירים חדות וס', בת 40 מראשת (צפון איראן), נאלצת לעבוד בשתי משרות כדי לממן את צרכיה הבסיסיים. אבל זה לא הכל: "כשאני לחוצה ועסוקה, הגוף שלי תמיד מגיב ככה: המחזור שלי נעשה לא סדיר והדימום עז. הפעם הדימום לא פסק משך שלושה שבועות, והיה כל כך אינטנסיבי שהרופא החליט לרשום לי זריקות הורמונים שקשה למצוא פה )תרופה נפוצה לטיפול במצב זה, שניתן להשיג בקלות בכל מדינה אחרת, ג.ש.). במשך יומיים הלכנו מבית מרקחת אחד לשני, בכל העיר, ולא הצלחנו למצוא את הזריקות". מדוע לא ניתן להשיג את התרופה הנפוצה הזאת? מכיוון שהיא מיוצרת מחוץ לאיראן.
לאיראן יש כסף לייבא את התרופות, אולם נאסר על בנקים במערב לקבל העברות בנקאיות מאיראן, כך שלא ניתן לייבאן והן אוזלות בבתי המרקחת. נשים רבות מספרות גם על מחסור בגלולות איכותיות למניעת הריון. כיום ניתן לרכוש רק גלולות מייצור מקומי, שאיכותן נחותה ומינוניהן גבוהים, מה שגורם לתופעות לוואי קשות.
הסיפור לא נגמר בתרופות גינקולוגיות. מחסור חריף נרשם גם בתרופות מצילות חיים, כמו תרופות נגד סרטן (כימותרפיה), אסתמה וטרשת נפוצה, וכבר דווחו מקרי מוות של חולים שלא הצליחו למצוא את התרופה הדרושה להם. א', בת 29 מטהרן, מספרת: "הבן שלי סובל מאסתמה ומקוצר נשימה בשל זיהום האוויר הכבד בטהרן, אך לא הצלחנו למצוא את המשאף לו הוא זקוק בבתי המרקחת. התרופה החלופית שהוצעה לנו שם לא הועילה בכלל, ולבסוף נאלצנו לקנות את התרופה בשוק השחור, דרך מכר שידע איפה להשיגה ובמחיר גבוה בהרבה ממחירה הרשמי. האירוניה היא שזיהום האוויר הכבד עצמו נגרם על ידי הסנקציות, משום שאיראן לא יכולה לייבא מוצרי זיקוק מחו"ל ואנחנו נאלצים להשתמש בדלק נחות ומזהם".
המצב לא פחות גרוע גם בשכבות החזקות יותר של האוכלוסייה. בנות מעמד הביניים, לרוב נשים חילוניות ומשכילות שלעיתים קרובות מחזיקות בתארים בהנדסה, מדע, ארכיטקטורה וחשבונאות, מוצאות עצמן בין הפטיש לסדן. לא רק שהן סובלות מדיכוי מצד המשטר הפונדמנטליסטי, האוכף שלל חוקים המפלים אותן לרעה, אלא שבבואן לחפש עתיד טוב יותר מעבר לים, הן נתקלות בחומה הבצורה של הסנקציות. ש', בת 28 מטהרן, מספרת: "אני מהנדסת במקצועי ועבדתי בשטח, באתרי בנייה. לפתע הועבר חוק שלנשים אסור לעבוד באתרי בנייה ואיבדתי את עבודתי. הייתי אובדת עצות, אבל לבסוף החלטתי לנסות את מזלי בלימודי תואר מתקדם בחו"ל. השלמתי את כל שלבי ההרשמה לאוניברסיטה באירופה, אבל אז קיבלתי הודעה שלצערם הם נאלצים לדחות את מועמדותי מכיוון שאני איראנית! פתאום גיליתי שהסנקציות חלות גם עליי! המשמעות היא בעצם שסיכוין של נשים איראניות להתפתח במקצועות הבניין וההנדסה שואף לאפס". בנוסף לזה, סטודנטיות וסטודנטים שבכל זאת הצליחו למצוא אוניברסיטה שתקבל אותם, אינם יכולים להנות מתמיכה כלכלית של הוריהם, או להפך, לתמוך במשפחותיהם שנותרו מאחור, עקב האיסור על העברות בנקאיות בין בנקים במערב ובאיראן.
אין ספק שתמונת המצב העולה מסיפורים אלה, ומרבים אחרים, מוכיחה כי הסנקציות אינן פוגעות בשלטון, אלא בעם ובייחוד בנשים, הנאלצות להתמודד ביתר שאת עם נושאים כמו אבטלה, עליות מחירים חדות, מחסור בתרופות וחסמים לניידות חברתית. בעוד אזרחיות ואזרחים נפגעים מהן ישירות, המשטר ממנף אותן לביצור מעמדו. הסנקציות מלבות את תחושת ה"כולנו נגדנו" המוכרת לנו מהפוליטיקה הישראלית, והמשטר, אפילו זה ה"רפורמיסטי" של רוחאני, משתמש בה להצדקת פעולות דיכוי אלימות.
משמרות המהפכה, הזרוע החזקה ביותר של השלטון, שולטות בשוק השחור ונהנות מרווחי עתק על גב החולים המשוועים לתרופות מצילות חיים ואחרות, יומיומיות יותר. ועוינות המערב משמשת את המשטר באיראן כתירוץ להזרמת מעט המשאבים הקיימים אל תוך תכנית הגרעין שנועדה לשמר את מעמדו. במצב זה, תנועות השמאל הפמיניסטיות, שהיוו כח מרכזי בתנועת ההתנגדות (כמו המהפכה הירוקה שדוכאה באכזריות בשנת 2009), מתקשות להמשיך במאבקן במשטר. אם ננסה לרגע לשים את עצמנו בנעליהן של האיראניות – מה הסיכוי שבין עבודה בשתיים-שלוש משרות, קשיים ברכישת מזון בסיסי, כיתות רגליים בין בתי מרקחת ודיווחים בלתי פוסקים על מעצרים והוצאות להורג של חברות למאבק – היינו יוצאות לרחובות להפיל את המשטר?
לכן עלינו לברך את נכונותה של ארה"ב להקל בסנקציות, ולקוות שהן יוסרו לחלוטין. הסנקציות הוכיחו את עצמן כמשוללות כל בסיס מוסרי, בלתי אנושיות ולא אפקטיביות. רק עם הסרתן תוכל ההתנגדות העממית באיראן לצבור מומנטום ולהביא לשנוי אמיתי וארוך טווח של המשטר שם.