אתחיל בוידוי קטן: הייתי בטוחה שרונן חן מעצב לנשים מבוגרות ורזות במיוחד, ובגלל שאני לא עונה על שתי הקטגוריות האלו, לא העזתי להיכנס לחנויות הרשת שלו. אבל אחרי ביקור בסניף של הרשת התברר לי שגם במקרה הזה מיהרתי לשפוט לחומרה.
עוד באון לייף:
אהבתי
עוד בטרם התחלתי לדפדף במדפים, תפסה את עיני חולצה פשוטה, א- סימטרית, עם מפתח עגול בצבע חלודה. בדיוק כזו חיפשתי כל כך הרבה זמן. היא מושלמת לי לעבודה וכל כך נעימה, עד שהיא תהיה על תקן "כבס ולבש". הבונוס – אין לי צבע כזה בכלל בארון.
המשכתי להסתכל וגיליתי מגוון רחב של חולצות, ועוד כאלה שמטשטשות את הבטן. האמת, הופתעתי. עד עכשיו הייתי בטוחה שרונן חן מעצב לשטוחות כמו יעל גולדמן. למען האמת, גם כשהמוכרת שכנעה אותי למדוד הייתי סקפטית, אבל אז גיליתי עד כמה הגזרות שלו מחמיאות.
סריג אוברסייז, 399 שקל
התאהבתי בסריג דק ומדליק בצבע בז', שאומנם הוא בסגנון האוברסייז שלרוב הולם דקיקות, אבל בכל זאת ישב עלי בצורה מושלמת. הוא דק ומחמם ובעיקר ישתלב מעולה עם כל מה ששוכב לי בארון. הצצה בטיקט המחיר גילתה לי שהוא עולה 399 שקל, "לא זול" חשבתי לעצמי, אבל הוא כל כך נעים ומושלם שלא יכולתי לוותר עליו. סיקרן אותי לגלות ממה הוא עשוי, ואז התברר לי שהוא שילוב של ויסקוזה, כותנה, צמר וקשמיר. התלהבתי מהאיכות והעמסתי. בואו נודה באמת – עם הרכב בד שכזה, זה היה יכול לעלות אפילו כפול בכל זארה ושות'.
סריג אוברסייז, 399 שקל
התבאסתי
מהרגע הראשון שנכנסתי לחנות ראיתי אותה, עומדת על קולב, קוראת בשמי. זו הייתה שמלה אדומה, חלקה, עם כפל בחלק העליון. קלאסית אבל מהממת. אומנם לא באתי לחפש שמלה, אבל לא יכולתי להתעלם ממנה. כשמדדתי אותה גיליתי שהיא מדגישה את הגוף ומעט צרה למטה, ולכן אצטרך להוסיף לה מחטב. נקרעתי. מחד, אין סיכוי שאם אצטרך ללבוש מחטב כל הזמן אני באמת אלבש אותה, מאידך, היא כל כך יפה. החלטתי שהמחיר יכריע, והוא אכן הכריע – 749 שקל זה לא מחיר שאשלם עבור שמלה שאני יודעת שאלבש בסופו של דבר רק פעמיים-שלוש. ויתרתי.
שמלה, 749 שקל
החלטתי להתמקד בסיבה שלשמה נכנסתי, והתחלתי למדוד מכנסיים. הזוג הראשון שמדדתי היה בצבע דבש מיוחד. מכנסיים קלאסיים, חלקים ונקיים, עם רגל ישרה. אחרי שהירכיים שלי ראו כי טוב, המשכתי לזוג הבא – מכנסיים שחורים עם משחקי בד עדינים, שלמרות שחשבתי שהכיסים שלהם ידגישו לי את האגן, הם ישבו עליי מצוין. גם החגורה שלהם החזיקה לי נהדר את השניצלים בצדי הבטן.
מכנסי דבש בגזרה ישרה, 590 שקל
מכנסיים שחורים, 549 שקל
הזוג השלישי היה ג'ינס בצבע חציל, שכמו שהוא הלהיב אותי על הקולב, כך הוא ביאס אותי על הגוף – לא ישב עליי טוב בכלל. לקחתי את שני הזוגות הראשונים איתי לקופה. ואז גיליתי שביחד הם עולים 1,139 שקל.
מכנסיים בגוון חציל, 399 שקל
שנאתי
את המחיר. כשחברתי אמרה לי ללכת לשם, היא הזהירה אותי: "הוא לא זול, אבל הוא שווה את זה. אני שנים חורשת על המכנסיים שלו". כשחושבים על זה, מדובר במעצב ובסחורה נהדרת. הבדים נעימים וטובים, התפרים ישרים ואחידים, ובהחלט נראה כי הבגדים ישרדו הרבה כביסות בשלום. עמדתי בקופה עם חשבון של אלפי שקלים והתלבטתי. אני לא מאמינה גדולה בלבזבז, אבל עם זאת, בתקופה האחרונה קצת נגעלתי מהארון שלי – הוא מלא בבגדים שנראים כמו אוסף סמרטוטים (למרות שמרביתו חדש), ואחרי כל פעם שאני מפעילה את מכונת הכביסה, אני זורקת לפחות חולצה אחת שהבד שלה נהייה כדורי, או שהיא כבר נראית כמו סמרטוט ניקוי לחלונות. אז מה עדיף? לקנות חמישה פריטים של מעצב במחיר שבו אני יכולה לקנות עשרה פריטים ברשתות הזולות?
לבסוף נפלה החלטה: אם ב-H&M כל מכנסיים עולים 450 שקל, אין סיבה שמכנסי מעצבים מבדים מדהימים לא יעלו 100-150 שקל יותר. החלטתי שעל המכנסיים אני לא מוותרת. קשה לי למצוא גזרות שטובות עלי, והעובדה שמצאתי שני דגמים מוצלחים (ועוד אחד מהם בצבע דבש), מילאה את ליבי באושר. החלטתי לוותר על החולצות כרגע. אני אחזור עוד כשלושה שבועות, אז כבר בטח יהיו סיילים ואוכל לקחת את כולן.
שמלה שחורה, עכשיו ב-150 שקל
מכיוון שהרגשתי גאה בעצמי על שוויתרתי על החולצות, החלטתי לפנק את עצמי בשמלה שחורה- חומה כייפית, עם מפתח ווכיווצים מגניבים, כזו שאני יכולה לצרף למגפיים ולחרוש לעבודה. היא עולה 299 שקל במקום 599 שקל, ובנוסף יש עליה עוד 50 אחוז הנחה, כך שנכנסתי לרונן חן וקניתי שמלה ב-150 שקל. תודו שזה שווה.