יום שישי בערב, ערוץ 10. שי שטרן מארח את יעל שרוני, יאנה יוסף, עופר שכטר ורשף לוי. אחרי שקטלו אותו על התכנית של שבוע שעבר, הוא משתדל מאד להתייחס לאורחים שלו במלוא תשומת הלב, והתכנית משעשעת וחביבה.
במהלך התכנית מוקרנים מערכונים. זה מתחיל במערכון על פיליפיניות, שמקושר לאסון האחרון, איכשהו שי שטרן מכניס לשם גם תאילנדיות, האורחים שלו מעירים לו שזה גזעני והוא מנסה להצדיק את זה בכך שהוא כבר ראיין נותני (נותנות, דרך אגב) שירותים. בכל אופן במהלך המערכון שטרן מראיין גבר יהודי שנשוי לאישה פיליפינית, הגבר הוא המרואיין ואשתו יושבת לידו כקישוט, הגבר מסביר במשך הריאיון למה פיליפיניות הן טובות יותר מישראליות; הן יודעות לבשל לכבס לנקות ועושות את זה במאה אחוז, והן גם מפנקות ועושות מסז' וגם את הסקס הן עושות במאה אחוז, לא כמו הישראליות שכואב להן הראש.
שטרן מבין שמשהו פה עקום. הוא מנסה להדגיש את העקימות הזאת בחברה בכך שהוא מראיין את האנשים האלה ונותן להם במה, על מנת שנראה את כל התופעות המגעילות בחברה הישראלית. מה הבעיה? שבכל הציניות שלו הוא לא מעז באמת לפתוח את הפה. הדיון שאחר כך מתרחש בין המשתתפים הוא דיון תפל, דיון סרק, שואלים את יעל שרוני אם היא גם מפנקת את בעלה במסז' בבוקר, מנסים לעשות בדיחה, היא מובכת, אומרת משהו על סקס, אחר כך היא מנסה להגיד משהו על איך שהמרואיין החליט על אשתו אם מותר לה לדבר או לא, שי שטרן אומר לה שזה כל הקטע וממשיכים הלאה. מנסים לעשות בדיחה מזה שיש כאן גברים שמתייחסים לנשים שלהן כאל רכוש, כאל מוצר עבודה מאד מוצלח שכולל הכל. הבעיה היא שאם יעל לא הבינה ש "זה כל הקטע" כנראה שיש עוד אנשים שלא הבינו. נושאים מהותיים עולים על סדר היום וממשיכים לצחוק בפריים טיים כאילו כלום, הכל למען הבידור , מנצלים את הגבר השוביניסט שמנצל את אשתו הפיליפינית, בלי בושה וישירות על מסך הטלוויזיה שלך.
וזאת עוד רק ההתחלה. שטרן עושה מערכון נוסף, מערכון על בגידות. בין היתר הוא מראיין את דורון מירן, זה שכתב/ שר את השיר המהולל "נשבע לך לא בוגד". שטרן שואל את מירן על אשתו. לאחר שיח שטחי על בגידות, מירן מספר לשטרן שהוא עוד קיבל את אשתו בתולה, קיבל אותה חדשה מהחברה, מהקופסה, מהניילון הוא פתח אותה. במילים האלה ממש הוא משתמש. מצלמים את הפרצוף של שי שטרן, נראה עליו שהוא מזועזע לא פחות ממני, הפרצוף שלו אדום והוא מצחקק במבוכה, אך הוא ממשיך בריאיון כרגיל. אחר כך חוזרים למעגל, אף אחד מהאורחים לא אומר מילה על הדבר הדוחה הזה שכרגע נאמר בפריים טיים, אף אחד לא מוקיע ולא מגנה, מצפים שהקהל יבין לבד, ומי שלא יבין, או מי שלא תבין, זב"שו.
המסר הוא ברור, אנחנו ממשיכים לצחוק ולחייך, העיקר לא לכעוס, לא לצאת פמיניסטיים מדי, לא להעביר ביקורת יותר מדי. כאבה לי הבטן בסוף התכנית ועלתה לי בחילה נוראית. ההתעלמות הזאת, הניסיון להיות חלק מהחברה, רק לא להגיד משהו לא במקום (אולי מישהו אמר ונחתך בעריכה), הציניות של שי שטרן שמצד אחד מנסה להראות בחדות עין תופעות נוראיות בחברה, ומצד שני מעבירה את הכל כבדיחה, הכל למען הרייטינג.
לצערי, דיון פמיניסטי סוער לא היה שם אתמול, והיה ראוי שיהיה, בייחוד כי מדובר בפריים טיים. הסיבה שלא היה דיון כזה היא פשוטה- שי שטרן מגניב, וגם האורחים שלו רק רוצים להיות מגניבים כמוהו, דיוק עמוק על תופעות ניצול בחברה הישראלית זה לא מגניב, בייחוד לא כשמדובר על ניצול של נשים, זה אולי אפילו חנוני.