ספורי נאות הככר

1

ב 26/02/09  נקיים את טקס הסרת הלוט מאנדרטה 
שתאזכר את התישבות הראשונים בככר ים-המלח
ההכנות לקראת חגיגת יובל לעליה על הקרקע בנאות-הככר
עוררו זכרונות,  בחלקם ניתן לשתף את הקוראים :

נאות הככר
ב פברואר 1959 , אחרי הכנות מרובות ,עלו למלחה שמדרום לים-המלח
מס' חלוצים / "הרפתקנים"  שהחליטו להקים במקום חווה חקלאית,
שם ניתן לחווה :  נאות-הככר  !
צריף רעוע הוקם על גבעת חוואר  מעל לנחל צין ,
לרגלי הצריף הוקמה גדרה לעדר בקר,
בהמשך נטעו את מטע התמרים ב עין-ערוס  ועברו לגור ליד שפך נחל-אמציה,
פותחו שטחי ירקות-חורף, פרחים, מטעי תמרים ,  כרם נסיוני   ובריכות דגים,
(בהמשך סיפור ענף הדייג)
במקביל התפתחה פעילות טיולי-מדבר ברכב רב-מינוע.
טיולי המדבר הממונעים של נאות-הככר היו לשם דבר בארץ ובעולם .
כמו גם איכות הירקות והתמרים  שמקורם בחוות נאות-הככר .

הטבע  לא תמיד האיר פנים למתיישבים , 
הפרות סבלו מקדחות וצרות אחרות, שטחי הירקות נשטפו … פעמיים,
שטפון פגע גם בסיורי המדבר (הסיפור יבוא ).
רבים וטובים הצטרפו ל"חווה" עבדו, גרו, שהו או עברו בה.
(בין המקימים היה  מיכה הילב – המ'פ הראשון של פלוגת הנח'ל  בעין-גדי).
בעקבות היכרות אירגן רב  קהילת  וויקטוריה (אוסטרליה)  מגבית , יהודי הקהילה
תרמו כסף לבניית מבנה קבע עבור המתישבים בחווה,
אבן-פינה למבנה קבע הונחה בנוכחות בן-גוריון.
קשיים מינהליים אילצו את המתישבים לעזוב  ובמקומם  הוקם המושב ב-1970.

אקדים  בכמעט  שלושים שנים  ואזכיר את ה"קשר המשפחתי" שלי לים המלח:
קשר שנוצר בסיפוריו  של עולה צעיר מגרמניה  שלימים הוליד אותי,
בשנותיו הראשונות בארץ עבד אבי   כ נוטר  / "גפיר"   במפעלי ים המלח
שאז נקראו חב' האשלג,
בין היתר  סיפר  על  ה ק ל ד ו נ י ה  , אותה סוללת עפר
שהגנה על בריכות האידוי מחדירת מי שטפונות,
ברבות השנים הגעתי לנאות-הככר  כמורה-דרך בסיורי-מדבר ,
בעונות שפל בתיירות עזרתי בשדות החקלאות.
מפעם לפעם נסעתי על הקלדוניה  וניסיתי להבין את מקור השם,
חיפוש ותישאול הביאו את ההסבר הבא :
קלדוניה היא עיר בסקוטלנד , מסתבר כי יחסם של האנגלים לקלדוניה  כמו יחסנו
ל חלם , כלומר מקום בו החוכמה והסדר אינם התכונות הבולטות,
במילים אחרות  קלדוניה היא דוגמא ל"בלגן",
כזכור וכידוע התקופה היא תקופת המנדט הבריטי והעבודות בים המלח
בזכיון שניתן ע'י ממשלת המנדט  –  הבריטים ,
מסתבר כי גם בהקמת סוללת ההגנה משטפונות לא היו חכמה וסדר התכונות השולטות,
ה"בלגן חגג"  ולכן כינו האנגלים את הסוללה הקלדוניה ,

בשנים אחרונות נעלמה הקלדוניה …   עלית מפלס המים בבריכות האידוי
(בדרום )  גרמה לגלישת מי הבריכות דרומה (לתוך המליחה) ,
מאחר ול"מפעלי ים-המלח" זיכיון גם על חופיו לא היתה עבורם בעיה ,
פשוט , בנו סוללה גדולה ,  ארוכה ,  רחבה ומכוערת ,
הקלדוניה  נעלמה (כמו גם הסירה שעמדה ליד מחנה העובדים הישן),
והחברה הדורסנית נגסה בחלקה נוספת מהמלחה היחודית של נאות-הככר.

במקום אחר , לפני שנים מס' כתבתי על הנתונים הטבעיים במקום
והצעתי   ל"רשות"  להכריז על המלחה כ שמורת טבע
http://www.hayadan.org.il/wp/neot-hakikar-200605/
הצעה שהיתה אחרונה בשורה של פניות , תחינות, טרוניות  ושידולים
במשך שנים רבות  (החל מ 1968),
היום כבר אין על מה להכריז וכמעט ואין על מה לשמור.

אבל , יש שטחי חקלאות רבים ,
שני ישובים ושטחי חקלאות שהם המשך ישיר להתישבות ה"הרפתקנית" ב 1959
המושג  "הרפתקנית"  צמח בשיחה שהתקימה בין המתישבים הראשונים
לבין נציגי התושבים העכשוויים ,  כשנשאלו ה"ראשונים" מדוע באו והתישבו
ב"סוף העולם"  העדיפו השואלים להתעלם מתשובות כמו "מקום יפה ויחודי",
"ראשוניות ויחודיות ביוזמה "  ,  "רצון לחיות בצורה שונה" , והעדיפו   את ה"הרפתקנים"
הרפתקנות הוא מושג קל  וברור יותר  להשגה , לתפיסה ,
היום יוצאים הצעירים למסעות רחוקים,
אולי זו ההקבלה למעשה ההתישבות של צעירי  1959 
חלק ממהצלחה של אותם ראשונים טמונה בעובדה כי כל בר-בי-רב היה משוכנע
שהמיזם נדון לכשלון , עמדה שבמקרים רבים הקלה על קבלת אישורים ,
בנוסח "תנו להם מה שהם מבקשים , ממילא אחרי קייץ אחד יברחו משם",
הם לא ברחו ,  אלא גדלו התפתחו והקימו חווה לתפארת ,

ואז החלו המוסדות המיישבים לייסר את המתיישבים,
חוסר חיבור לתשתיות , חוסר בתקציבים , מניעה ממעבר למבנה קבע
(שנבנה בכספי תרומות שיועדו עבור אותם "הרפתקנים"),
כל אלה ויותר היקשו על המשך הקיום בחווה ,
כך או כך התוצאה היתה יצירת בסיס התישבותי במקום שה"מומחים"  לא  ראו בו  עתיד ,
 בסיס התישבותי שעליו צמחו הישובים הקימים.

אין התושבים בככר ים המלח חייבים דבר לאיש,
אבל ראוי היה כי יזכרו ויפנימו את העובדה הבסיסית : 
מירב הסיכויים  כי  ללא ההתישבות הראשונית של אותם חלוצים  "הרפתקנים" ,
היום לא היו במקום אותם ישובים פורחים,
יותר מכך :  מירב הסכויים כי ללא התישבות אותם חלוצים  "הרפתקנים"
היו מפעלי ים המלח מציפים את המלחה והופכים את רובה  לבריכות אידוי להפקת מינרלים !
לכן גם  את הצלת שרידי המלחה ניתן ליחס לפעילותם  ה"הרפתקנית"  של  אותם מתישבים ראשוניים,
 "הרפתקנים "  שראו  את המלחה לא רק כ"מכרה כלכלי"  אלא גם כערך נופי ,  טבעי,
 שראוי לקיום בזכות  יופיו , יחודיותו , על כל אשר בו.
ראוי לקיום בזכות עצמו !
ועל כך  י ב ו ר כ ו     !

מסיפורי נאות-הככר / דגים
אחרי ההתישבות ופיתוח שדות חקלאות,  וכאשר נואשו המתישבים מעדר הבקר,
שאלו את פר' מנדלסון  (שהיה ידיד) האם לדעתו ניתן לגדל דגים  במקום ?
בדרכו ה"יקית"  הנעימה ומשרה בטחון ענה מנדלסון    ב ט ח ,
אמירה שהמריצה את המיזם , נחפרו שתי בריכות שהוזנו במי מעין חמים ומליח ,
דגיגי האמנון גדלו  וההצלחה היתה ברורה,
כדי להמשיך היה צורך במימון ,  ה"סוכנות"  סרבו לעזור ללא מחקר תומך,
המתישבים פנו לפר' לב פישלזון וזה שלח סטודנט צעיר  לערוך את המחקר.
תוצאות חיוביות ומפתיעות  שהיו אמורות להגיע לידי "הגופים המיישבים "…
ניגנזו ונעלמו    ?   (לקראת  מפגש  המתישבים נמצא המחקר ) ,
היזמים – המתישבים לא חיכו לפרסום התוצאות שמהותן הממשית היתה ידועה,
ב1967 היה מיתון וניתן היה להשיג כלים לעבודה (טרקטורים ) בזול ,
מפעיל  ד.9 החל בעבודה , המפעיל נקרא למילואים (מלחמת ששת הימים)
וכשחזר הודיע כי גויס לזמן ממושך.
וכך התפוגג מיזם הדגים .

תמצית  תוצאות  ומסקנות ממחקר של יוסי לויה  (היום פרופ' לויה)
להיתכנות וכדאיות גידול דגים בבריכות בנאות-הככר ,
המחקר נערך באמצע  שנות השישים ומומן ע'י מתישבי נאות-הככר
תוצאות ומסקנות המחקר שהיו מוכנות לפרסום כבר ב 1967  … נעלמו/ ניגנזו  !

להלן :
שתי בריכות שנחפרו ע'י המתישבים ,
בריכות  – א – בגודל 8 דונם,   בריכה – ב  –  7 דונם ,
הבריכות נזונות במים מליחים  ברמה של כ 2000 מ'ג,
טמפרטורת המים בין 26  ל 29 מעלות.
הבריכות אוכלסו בבני כלאיים של שני מיני אמנונים , אמנון הנילוס ואמנון זהוב
Tilapia nilotika   & T aurea
האיכלוס (והאיסוף)  היה בשלושה  מחזורים  !
כדי לשמש  קנה-מידה להתפתחות האמנונים הוכנסו לבריכות קרפיונים.
‏Cyprinus carpio
במהלך המחקר הוספו חמרי מזון  :    זבל-עופות +סורוגום , רק לבריכה אחת  (ב)
כמות המזון על פי המקובל בישראל בצפון,
הבריכות אוכלסו ב  23 לאפריל (66) , רוקנו ואוכלסו שנית ב27 לאוגוסט (66)
רוקנו ואוכלסו בשלישית ב 8 ינואר (67) .
(החקר לא מציין כי הריקון / איסוף השלישי היה באפריל  (67) )
המחקר הראה כי : טמפרטורת המים   נעה בתחום שבין 26  ל 29  מעלות,
מליחות המים בבריכות עלתה (בין ריקון לריקון) -ברור !
רמת החמצן עלתה במים קרירים וירדה במים חמימים – ברור!
עד שמונים ימים  מהאיכלוס עלה משקל הדגים בשתי הבריכות במידה דומה,
בהמשך העלו דגי בריכה -ב-   מעט יותר  (0.5%) . משקל מדגי בריכה – א 
ההבדלים אינם משמעותיים  ! הדגים היו במשקל שבין 400 ל500 גר'  !
(החוקר אינו מציין כי : יש בבריכות מזון טבעי בשפע : זחלי יתושים וחרקים אחרים
אבקת וזרעי צמחים , פלנקטון ופיטופלנקטון).
נמדד גם הגידול באורך הדגים וגם כאן לא היו הבדלים משמעותיים בין הבריכות .
(עמירם – המיסד ,  אומר כי "היו דגים בגודל מחבת" ).
על פי הטבלאות מסתבר כי מכל דונם הופקו כ 55קג' דגים
כאשר מכפילים זאת בשלשה מחזורים מקבלים  165קג' דגים לדונם לשנה !
לדעת החוקר ניתן להגיע ל250 – 300 ק'ג  לדונם  לשנה  !
(ללא הזנה , ללא הוצאות לשאיבת מים , ללא פגיעה במקורות ומשאבים סביבתיים).

כאן בא הסבר (הכיתוב אינו ברור) איך להמנע מהתפוצצות אוכלוסין בבריכות,
השיטה המקובלת  היא איכלוס דגיגים זכרים ודגיגים נקבות  בבריכות נפרדות.
 
סכום:
ניתן להגיע לשלושה מחזורי  גידול כל שנה ,
בגלל טמפרטורת המים היציבה ניתן להקציב מקום / בריכה בה יהיו זכרים
ונקבות שישריצו דגיגים שלושה חדשים לפני מועד ההשרצה בצפון הארץ,
כלומר לייצר חומר רביה עבור מגדלי דגים בצפון.

על פי נתוני המחקר גידול אמנונים בנאות הככר יהיה כדאי    לפחות   פי שלש
מגידולם בכל מקום אחר בארץ

תוספת :  מידיעה אישית ,
לבריכות יובאו   ב ו ר י ם
Mugil cephalus,
 ואחרי זמן קצר התברר כי  התנאים היחודיים
מאפשרים הטלה  !  הטלת בורים מתרחשת רק בטבע  ועד היום לא הצליחו
לייצר תנאים ש"ישכנעו"  בורים להתרבות בתנאים מלאכותיים !
אחרי שהטיפול הרישמי בבריכות פסק המשיכו הדגים לגדול
בנוסף לאמנונים ולבורים גדלו כאן קרפיונים לממדי ענק,
לבסוף בגלל חוסר טיפול במעין שסיפקו מים לבריכות יבשו הבריכות לחלוטין.

אחרית דבר :
המתישבים החדשים  – עין-תמר ,  הקימו במקום בריכות לגידול דגים,
כנראה שבגלל ניהול לקוי העסק לא צלח,
בשיחה עם חלק מהמתישבים מסתבר כי המיזם הראשוני היה ידוע להם
רק כ …  "נסיון ללא תוצאה" , או כ"קוריוז" ,  תוצאות המחקר … "איזה מחקר ?"
יתכן כי אילו היו בידי  עין-תמר הנתונים שנאספו בעבר ,
היה מיזם הדייג  עולה ופורח.

————————————————————————————————–

הרכב   :                     לפני                                                         ואחרי    השטפון
שטפון
לקראת חגיגת  50 שנים להתישבות בנאות -הככר  התכנסנו
והעלינו זכרונות ,  להלן משהו שכולנו שומעים עליו ורק מעטים
יודעים להעריך את עוצמתו ,  ש ט פ ו ן  !

ברבות השנים ששהיתי וטיילתי  במדבר  היתה לי הזכות לצפות בשטפונות רבים,
לשמוע על רבים , ולהיות "קרבן" לשלושה שטפונות.

כבר בתחילת ההתישבות החקלאית בנאות-הככר נחפרה תעלת ניקוז
שאמורה היתה למנוע משטפונות בנחל ערבה הצפת  השדות,
התעלה לא  מנעה את ההצפות ולכן,
מהכרת הסכנה/נזקים לשטחים חקלאיים  שבשטפונות   , , .
 הקימה הקק'ל סכר הטיה שאמור היה למנוע  את הנזקים,
 הסכר הראשון הוקם ב -1963  , מייד אחרי הקמתו היה בערבה שטפון ,
זרם המים פרץ את הסכר   הציף וסחף כ 40 דונם עגבניות לפני קטיף.
כמובן שהוקם סכר שני  ב- 1964 … ושוב שטפון עז פרץ את הסכר,
הפעם נסחפו והוצפו עשרות דונמים של  מלונים , בצל וכן שתי שורות
של כרם ענבים נסיוני.
 הנסיון עזר וברבות השנים הוקם סכר גדול ,  חזק , רחב וארוך ,
האורך היה משמעותי שכן הסכר היטה את הנחל  מזרחה ואיפשר פיתוח שדות
חקלאות באיזור שהיה קודם לכן מחוץ לתחום,
וכך , כתוצאה משני נסיונות כושלים הרוויחו החקלאים שטחי  עיבוד נוספים.

בשיטפון השלישי …  לא היה כל רווח  !
השנה  1965  ערב יום כיפור ,
נקודת המוצא היתה החווה בנאות הככר  ממנה התנהלו טיולי שטח שנמשכו שלושה וחצי ימים
דרך  נחל צין, עבדת, מכתש רמון, נחל נקרות , נחל פראן, מישורי הפראן ועד אילת.
הרכב  –
 "קומנדקר"  ננ'  6*6  משאריות מלחמת העולם השניה
שהובאו לארץ והותאמו להסעת  12 תיירים .
המשתתפים : 
24 תיירים שוויצרים בשני כלי רכב וניגררים שבהם
 רוב החפצים של התיירים וכל הדרוש לשהות בשטח,
נהגים /מדריכים ברכב רב מינוע שיועד להסעת תיירים: 
זאב שחם  (טיץ) , מנהל הטיול בעבר עבד בשירות ההידרולוגי ,
דוויד "אופנוע"  עובד בחווה שהצטרף כעוזר,
נתי הרשקוביץ …  שבא לפני זמן קצר ונעלם אחרי הארוע  !
(מי שיודע , מכיר ,  שמע  או יכול לעזר לאתר את נתי …  יבורך !)
הכותב  / אסף : מדריך צעיר  שלמד להכיר לאהב ולהעריך את המדבר.

ראוי להזכיר  כי ב 1964 פרץ זרם שוטף את סכר ההגנה על ה סיק בוואדי מוסה
בירדן ,  20 נזירות שוויצריות ניסחפו אל מותן בשיטפון בפטרה.
התיירים שלנו  ידעו על השטפון בפטרה !

במסגרת טיולי המדבר של נאות הככר אספנו את התיירים במצדה,
אחרי לילה בחווה נסענו דרך הצין לעבדת  , ביום  סתווי חמים ומלא שמש
( ערב יום כיפור )  המשכנו לתוך מכתש רמון ,
בעין סהרונים הורדתי את המטיילים להליכה בפרסת נקרות,
כאמור יום שמש חמים ורוב התיירים לבושים  בבגדי ים (או פחות)
המדריך – אני , במכנסיים קצרים ויחף (היחפנות היתה סמל של מדריכי נאות הככר)
אנחנו יוצאים להליכה כאשר הנהגים ברכב נוסעים  (מסביב) לקצה הפרסה ,
שם יחכו לנו במערה בה נאכל צהריים,
אני מוביל את ההולכים  -שמח וטוב לב – כאשר אחרי כשעה אני מפנה
מבטי לשמים במערב ורואה "שחור" … ענן ענק מכסה את כל המערב,
מאחר וכולנו לבושים קל אני מאיץ את הקצב ,  כעבור חמש דקות
כשאנחנו במרחק קצר מהיעד מתחיל לטפטף ,
התיירים שמרגישים מעט קר מגבירים את הקצב ותוך דקות ספורות
כולנו ספונים במערה , מוגנים מהגשם ועוסקים בארוחת צהריים .
הגשם הלך והתחזק  ,  בהתיעצות עם  טיץ החלטנו לצאת ולהזיז את הרכב למקום
גבוהה …  החלטנו  אבל  כל נסיון לצאת מהמערה  הווה סיכון שכן הגשם הפך
לסופת ברד ואבנים נפלו לפתח המערה ,
בנתיים החלה זרימה בנחל , תחילה זרזיף שהלך והתגבר ,
המים בנחל עלו והחלו לחדור למערה בה ישבנו,
עלינו מדרגה במערה , אחרי זמן מה החלו המים לרדת  ושוב לעלות ,
דרך פתח המערה ראינו את שטף המים שמתגבר  ובמערה פני המים עלו
 עד שלא היה מקום יבש להיות בו ,
בלית ברירה יצאנו מהמערה אל שביל עיזים שהוביל על המדרון התלול של ההר,
עלינו בשביל לראש  הר  ק ר ח ,  כולנו בלבוש מיזערי מיתגוששים ברוח ובברד,
מחפשים מסתור  ולא מוצאים ,
הגשם והרוח פסקו , פני ההר החשוף מכוסים בכדורי ברד ,
טיץ מנסה לחשוב מה לעשות  ואני לוקח את נתי  לנקודה ממנה ניתן לראות את
פתח המערה ואת המקום בו היו כלי הרכב … היו ?  עדיין ניתן היה
לראות את שרידיהם משיטים בנחל ,  נתי בתמימות מדהימה שואל אותי עם
אני חושב "שאחרי שירדו המים נצליח להניע את הרכב" ….
חזרנו לקבוצה השעה כ ארבע אחה'צ והעננות גורמת לחשיכה מוקדמת.
החלטנו כי טיץ  ונתי (שמדבר צרפתית) ישארו אם התיירים
ואילו דוויד (אופנוע)  ואני נצא לכוון הכביש (40) במטרה להזעיק עזרה,
וכך הלכנו כשהכוון הכללי הוא מערב , אלא שהחושך המוחלט שירד לא הקל על
ההליכה, אחרי כשעתיים חשתי (יותר מאשר ראיתי) כי אנחנו על שפת מצוק,
ללא אפשרות להיות בטוח בכוון התקדמותנו וחשש מנפילה במצוק עצרנו,
בגישושי ידיים מצאנו ניכבה לתוכה התכרבלנו.

בנתיים יושבים 24 שוויצרים ערומים למחצה ושני ישראלים נדהמים
על ראש הר קרח , למרות הגשם והרוח הצליחו להצית מדורה סימלית
שסביבה הצטופפו עד הזריחה,
עם זריחה ירדו כולם לנחל נקרות והחלו באיסוף שרידים  ,
חלקי מזוודות הפכו למדרסים לרגליים , פה ושם נמצא חלק לבוש ,
פח בסקוויטים היה מטמון  , בשלב זה כמובן אפילו לנתי היה ברור
כי …   לא יהיה ניתן להניע את הרכב,

דוויד ואני ניצלנו את האור הראשון וירדנו לוואדי שבגדתו היינו,
מסתבר כי מצאנו מחסה בממגורה בדווית  עזובה ,
חצינו את הוואדי ומיד הגענו לכביש , אלא שהיום הוא יום כיפור
מוקדם בבוקר ואין תנועה על הכביש שגם בימי חול לא היה סואן.
אנו הולכים לכוון מצפה-רמון  (30 קמ') ,  למזלנו אחרי דקות מס' עבר רכב צבאי
שהסיע אותנו למצפה , בדרך כשחצינו את נחל נקרות זיהיתי בצד הכביש
את גגו של רכב שהיה שייך לשרות ההידרולוגי ….
היה שכן הרכב נסחף מהכביש וכוסה בסחף עד גגו  !

הגענו למשטרת מצפה-רמון וכמובן שמיד הזעקתי עזרה ,
עזרה כלומר חילוץ בעזרת מסוק של חיל האוויר ,
כמו-כן הודעתי לחווה (נאות הככר) על הצורך בעזרה ובחילוץ.
הגענו למצפה  , (התחלתי בקריאות לעזרה ) מעט לפני השעה 0800 …
מסוק החילוץ הגיע  ב 1600   !
לאחר מעשה התברר לי כי האיחור היה  כי :  "היה צורך באישור הרב הראשי
כדי להרים מסוק",
עליתי למסוק ומאחר ולא ידעתי מה עשו טיץ והתיירים , כיוונתי  להר הקרח,
טיץ לא חיכה ל"משיח"  אלא החל להוביל את התיירים לכוון מיצפה,
בדרך הטייס הבחין בקבוצה,  ירדנו וחילצנו את כולם למיצפה,
בנתיים הגיעו למיצפה כלי רכב שלנו עם שמיכות ומזון  ואחרי הפסקה
 חמה ויבשה הוחזרו התיירים לבסיסם שהיה  כפר הנופש אכזיב.

אחרי ימים ספורים ירדנו לנחל נקרות בנסיון לחלץ ולהציל את הניתן
הצלחנו להרכיב  ולחדש  ננ אחד (משניים)  ,
עד היום אחרי זרימה מתגלים חפצים או חלקי רכב מאותו ארוע .

אחרית
התיירים השוויצרים שחזרו כמעט חסרי כל לאכזיב שוכנו במבני הקש,
באותו לילה היתה באכזיב סופת גשם שהציפה את אותן סוכות ….

סוף דבר
נהוג היה אצל יחידת החילוץ של חיל האוויר לזמן "פגישת ניצולים  ומצילים"  כל שנה,
מאז יום כיפור 1965 אין  מפגשים ……   ?   ?   ? 

אסף