אפשר להכין את הדגלונים ולהוציא את המנגלים, שכן זכינו לעוד גאווה ישראלית: גל גדות של כולנו נבחרה להיות הוונדר-וומן החדשה סרט "באטמן נגד סופרמן", שאמור לצאת לאקרנים ב-2015. על יום החג הזה מעיב רק עניין קטנטן: שלל הביקורות שנשמעות ברחבי העולם על רזונה של גדות, שכביכול לא הולם את מידותיה המיתולוגיות של אשת החייל.
עוד באון לייף:
- מחקר חדש בודק עד כמה הוליווד גרועה לנשים?
- האמא שהצטלמה רק ארבע ימים אחרי הלידה ממשיכה לעורר תגובות
- "אני מעדיפה למות ולא לחזור למשקל הקודם"
למען האמת, גדות אכן יכולה לטבוע בתוך חליפתה המקורית של וונדר-וומן. הצצה אל הקומיקס שיצא עוד בשנת 1941, חושפת מודל הרבה יותר עגלגל של גיבורת העל, עם ירכיים בשרניות, ישבן עסיסי וחזה שופע. כמה עשורים לאחר מכן, בשנות ה-70, השתחלה לתפקיד מיס עולם לשנת 1972, לינדה קרטר. רובנו זוכרים אותה כאישה בריאה וחטובה, אבל אם תראו היום קטע מהסדרה, תגלו שמדובר בבחורה די רזה, שמבנה בגד הגוף מדגיש ומרחיב לה את האגן וחזיית ברזלים אימתנית מסדרת לה מחשוף נדיב, שאולי לא באמת אוחז במציאות.
ועדיין, יש לא מעט קילוגרמים שמפרידים בינה ובין גדות השדופה לכל הדעות, בדיוק כמו אותם קילוגרמים שמפרידים בין דוגמניות של שנות ה-70 (ואפילו תחילת ה-90) לבין הדוגמניות שמככבות על המסלולים היום.
כתוצאה מאותם קילוגרמים, זכתה גדות לשלל גידופים ברחבי הרשת. "זו האישה מ'מהיר ועצבני'? כדאי שהם יגרמו לה להעלות במשקל ולהגדיל את האגן והחזה", כתב אלווין סלזאר; "תנו לחתיכה הזאת מנוי בחדר כושר, משקה חלבונים ושתלי סיליקון", ביקש מעריץ של הקומיקס. ולא רק לגברים היה מה להגיד, אלא אפילו נשים פמיניסטיות מיהרו להגיב: "למה וונדר וומן לא יכולה לאכול אוכל מוצק?… בואו נלהק מישהי עבה ובשרנית, DC קומיקס, לא דוגמנית על", צייצה הסופרת ליאה אנגסטמן. "יותר מדי רזה. אני יודעת שזה טרנד כרגע, אבל האם האנשים האלה בכלל צפו בוונדר וומן? היא אמזונה, לא מקל. היא בחורה נחמדה ואני חושבת שהיא רזה באופן טבעי, בניגוד להרעבה בכוח, אבל היא לא וונדר וומן. תחשבו על לוסי לואולס בדמות של זינה. זוהי וונדר וומן", הזכירה מרדית אוליבר.
אאוץ'. כן, גם לנו זה כואב. כואב לנו גם כישראלים כי פוגעים לנו בבייבי, וגם כנשים כי כבר נמאס לנו לשמוע שאנחנו אף פעם לא בסדר – לא כשאנחנו מלאות ולא כשאנחנו רזות. תמיד אנחנו "מדי". אף פעם לא "בדיוק".
שחקניות נמדדות – גם על פי המראה
ועם זאת, אי אפשר להתעלם מהעובדה שגל מביאה את זה על עצמה, לא בגלל שהיא רזה בצורה שאולי כבר לא מעוררת קנאה, אלא בגלל שהיא בחרה במקצוע כזה, ששם אותה בפרונט. והכוונה היא לא רק לדוגמנות, אלא גם למשחק. גם אם גדות אוחזת בכישרון הגדול ביותר שנראה אי פעם, היא – כמו יתר השחקניות, בעיקר בהוליווד – נמדדות בין השאר על פי איך שהן נראות.
סביר להניח שגדות עברה מספר אודישנים שבחנו את יכולות המשחק שלה ואת הכימיה שלה עם השחקנים, אבל היא לא היתה מגיעה לאודישנים הללו אם היא לא היתה יפה בצורה מעוררת התפעלות. היא לא היתה זוכה לדקת מסך אם היא לא היתה מסוג הנשים שאי אפשר להוריד מהן את העיניים. ולכן, אפשר להמשיך לצקצק על כל אותם מלעיזים, ואפשר פשוט להבין שכל עוד השחקנים והשחקניות שלנו יבחרו בעיקר על פי איך שהם נראים, גם לקהל יש לגיטימציה להמשיך ולשפוט אותם על פי המדד הזה.
אז מה יעשו כל אותן פמיניסטיות שממהרות לצאת על כבודה האבוד של וונדר-וומן הנשית והמקורית? אולי הן צריכות לבדוק עד כמה זה בסדר שכל אישה – בכל מבנה שהוא – תצא להציל את העולם בבגד גוף ומגפיים עם עקבים.