מה אפשר לקנות החורף בגולברי (אם בכלל)

משהו עובר על עולם האופנה הישראלי והוא לא מריח טוב, אחרת אי אפשר להסביר את הקולקציה שמככבת כעת בחנות של גולברי. רק עד לפני שתי עונות הצלחתי לרכוש לעצמי לא מעט פריטים שלהם, אבל בעונה הקודמת כבר לא מצאתי כלום, ואילו הפעם פשוט נחרדתי. כנראה שההחלטה שלהם להוסיף לפרזנטורית הקבועה שלהם, איילת זורר, את הדוגמנית הבינלאומית שרון גניש לא ממש עזרה להם להכניס קצת גלאם גם לעיצובים. 

הקולקציה שנמצאת בחנות נראית כאילו זה עתה נשלפה מהבוידעם, עם שלל פריטים בניחוח ניינטיז – ולא במובן של רטרו מגניב, אלא יותר אסופה של הרבה מאוד בגדים ללא דגם אחד מוצלח לרפואה. ואני כבר חשבתי שהטור השבוע יהיה קל.

 

 

 

 

 

 

 

בכניסה לחנות קיבלו את פניי שלטים ענקיים שבישרו על 30-50 אחוזי הנחה, מה שמיד העלה על פניי חיוך זומם נוסח "שיחפש אותי מחר מנהל הבנק, היום אני עושה שופינג!". אבל אבוי, אחרי שתי דקות בלבד, החיוך יצא לחופשה ללא תשלום. מה הבריח אותו? זה התחיל בסטנד העמוס לעייפה של כל מיני מעילים, החל מדמוי עור ועד לפוכים, שכבר מזמן אין לי חשק או רצון ללבוש.

 

 

אבל מהם דווקא הצלחתי להתעלם ולהמשיך הלאה, אופטימית כתמיד. השלט הבא שניצב בגאון בישר: "שמלות פרומו החל מ-150 שקל". שמחתי, לפחות אקנה לי שתיים-שלוש שמלות כיפיות ויפות. אז זהו, שלא. 

 

דפדפתי הלוך ושוב, לכל הכיוונים, בין כל הדגמים, ולבסוף דגתי שתי שמלות נחמדות, חלקות מקסימות שכאלה, מאלה שאת זורקת על עצמך עם גרביונים, שרשרת ומגפיים ומיד נראית מעולה. ואז שלפתי אותן מהסטנד וחשכו עיניי – לא רק שלא מדובר בשמלה בגזרה ישרה, מדובר בשמלת דמוי מעטפת (ועם זה עוד הייתי מסתדרת), עם אבזם ענקי של אבנים נוסח אלנבי 1994. למה? 

 

 

מה היה כל כך דחוף לחבר בצורה כה לא איכותית וטובה את האבזם הנוראי הזה, שהפך את השמלה משיק לחתיכת שוק? אם רק היו מוותרים על הניסיון להתחכם, משאירים את הכיווצים והאבזם במחסן – זו היתה יכולה להיות שמלת החריש שלי. אבל לא. מישהו היה חייב להתחכם. 

 

מאוכזבת ומבואסת ויתרתי על השמלות והמשכתי למחלקת החולצות. ובכן, הפתעה! מתברר שסחבות זה הטרנד החם עכשיו. סלחו לי, אבל אני לתומי חשבתי שחברת אופנה שהדוגמניות שלה הן איילת זורר ושרון גניש אמורה לספק קצת סחורה עדכנית ויפה, אבל כנראה שטעיתי. למען האמת, עד לפני שתי עונות היא באמת היתה כזו, אז מה קרה? מתי הכול השתבש? 

 

 

כרגע, מה שמככב בגזרת החולצות זה הגומי ודיגום הבלון שהיה כה פופולרי אי שם בעבר הרחוק, עם הדפסים שהיו שיא הטרנד לפני עשור, החל מחולצה שהוגדרה כדפוס אתני ונראתה ממש לא אטרקטיבית ועד חולצה מנומרת שדווקא הייתי שוקלת לקנות אותה אם היא רק הייתה מבד קצת יותר נורמלי.

 

 

גם במחלקת השרוולונים לא הצלחתי לדוג ולו שרוולון אחד רגוע. הכל עמוס, עם מלמלות ותחכומים מיותרים. אין מה לעשות – כשיש יותר מדי תחכומים מבד לא איכותי זה נראה רע. למרות המחיר האטרקטיבי שלהם –  180 שקל לפני 50 אחוז הנחה – לא מצאתי אף דגם שעונה לטעמי. 

 

 

אז עברתי למכנסיים. פיללתי שמשם תבוא הבשורה. במשך שנים יצרו גולברי גזרות נהדרות של מכנסיים. גם העובדה שיש להם טווח מידות רחב שמגיע עד 46-48 מוסיפה להם כמה נקודות קרדיט בעיניי. לקחתי מספר דגמים לתא המדידה (שלא ניתן לנעול ומסתבר שכולם כאלה וזה די מעצבן במיוחד כשיש שתי מוכרות שכל שנייה נדחפות לתא, דבר שיכול להוציא אותי מדעתי) ורק אז גיליתי שמשום מה החליטו בגולברי לעצב תלבושות של רקדניות במופע סיום והעמיסו על זוג מכנסיים שחורים גומי עבה, מחוספס וזול, מאלה שמתגלגלים ומתקפלים בכל נשימה. כל כך מיותר.

 

 

אמנם לא התעלפתי ולא רכשתי, אבל דווקא מצאתי שלושה פריטים שהם בסדר:

גופייה שחורה בגזרת א-לה בלון (שלא יצאה להם מוצלחת למזלם, ובדיוק בגלל זה היא נראית אחלה), עם כיווצים עדינים ובמחיר נעים של 130 שקל אחרי הנחה.

 

 

לחולצת גופייה מצאתי מכנסיים מחוייטים שחורים, קלאסיים ונקיים, עם גזרה נהדרת ובמחיר מעולה של 230 שקל. הם עבים ומחממים, ומתאימים לכל שילוב בארון.

 

 

פריט נוסף נחמד שיכול לשדרג כל הופעה הוא המעיל הכחול עם דש רחב ומחמיא וחגורה (שניתן לוותר עליה) במחיר 600 שקל. הוא נראה נחמד (במיוחד על שרון גניש) והצבע שלו מאוד מוצלח למי שמחפשת להתחדש העונה במעיל בגזרה קלאסית, אבל עם קצת עניין. 

 

 

 

מה אאחל לגולברי לרגל השנה הלועזית החדשה? שיחזרו לעצמם, אני וחברותיי זקוקות להם ולטווח מידות שלהם בשוק. הם עיצבו קולקציות נהדרות וזה הזמן לחזור לעשות את זה שוב. שיתפקסו על עצמם ועל חותם היד שלהם, כי כרגע זה נראה כמו גיבוב דגמים שיצא מכלל שליטה. בסופו של דבר, יש להם פוטנציאל, יש להם צבעים ויש להם בדים, לכן רק חסרה התוצאה הסופית. מחכה בשקיקה לראות אילו דגמים חדשים יגיעו.