במעלית אנחנו יחד תומר ואני וגם כמה עובדים מהצוות שלו שנראים נחמדים, אנחנו פוסעים באיטיות של צהריים אל עבר המסעדה. מסעדה נחמדה יש לציין קטנה וביתית באווירה טוסקנית כפרית משהו.
אני מרגישה פתאום כל כך רעבה והבטן כל כך כואבת לי, שכל ארוחה חמה וביתית עשויה להיות בדיוק הדבר הכי מנחם והכי נכון בשבילי עכשיו.
אנחנו מתיישבים בשולחן עגול גדול שמסוגל להכיל את כולנו, החברה נעימה לי, עובדי המחלקה של תומר ידידותיים ומקסימים, הם מספרים בדיחות ומשוחחים יחד כיאה לחברות בת שנים ארוכות. הם גם דואגים לעדכן אותי באם מדובר בבדיחה פנימית שאינני מבינה מטבע הדברים או שהם מדברים על נושאים שאינני מבינה בהם.
תומר מצידו נראה זחוח מכל העניין, הוא דאג להזמין לי יין אדום והמליץ לי על פסטה מסוימת שבהחלט נעמה לחיכי…ניכר עליו שהוא איש העולם הגדול או לפחות מנסה לעשות רושם כזה.
מדי פעם הוא מגניב אלי מבטים שלא ברור מה פשרם ואני מצדי משתדלת להיות מאוד מאוד מאופקת ונונשלנטית.
הארוחה עוברת בנעימים ואכן ניתן לומר שתומר צדק שהתעקש שאצא לאכול, הארוחה מרגיעה אותי פיזית ונפשית ופתאום יש בי איזה שהיא נינוחות שהייתה חסרה לי בימים האחרונים.
אני מתקשה לחזור למשרד, הפסטה והיין עייפו אותי וכל החושים שלי מעורפלים, אני מנסה להתנחם בחמימות המסעדה ומתקשה להתרומם ולחזור, עובדי המחלקה פורשים להם לאיטם בחזרה למשרד ופתאום אני שמה לב שנותרנו רק אני ותומר…
מבוכה קלה שוררת ביננו, הרי לכאורה אנחנו לא מכירים, על מה יש לנו לדבר בעצם?
תומר פותח ואומר ,נו נועה זה היה כל כך קשה לבוא ולהצטרף אלינו לארוחה? הוא מגחך..
האמת תומר שבהחלט צדקת אני אומרת, הארוחה הייתה נפלאה וגם החברה, הצוות שלך מקסים ובכלל נראה שאתם נהנים זה בחברתו של זה ואין דבר חשוב מזה לעבודה משותפת ולעמידה ביעדים.
די נועה הוא נוזף בי קלות, תפסיקי לדבר במונחים מקצועיים של יעוץ ארגוני, אנחנו בארוחת צהריים, כאן אין דיבור על עבודה, שאלתי על הארוחה לא על איך היא תורמת לשיפור ביצועים ועמידה ביעדים.
אני צוחקת, על מה הוא רוצה שאדבר איתו, הרי אני לכאורה לא מכירה אותו ולא רוצה לשאול על פרטים אישיים, אני לא יודעת אם הוא זיהה אותי, כל שאלה לא במקום עלולה לחשוף משהו, עלולה לעורר משהו.
אני מחליטה לצחקק ולהודות לו שוב על שהתעקש שאסעד עמם.
אתה יודע תומר, אני מתוודה, אתה צדקת, הייתי מאוד מתוחה ולחוצה הבוקר, הייתה אמורה להיות לי פגישה ראשונה עם יריב ואני חייבת להודות שהיה לי חשוב מאוד להצליח בהעברת המסרים שלי אליו וזה הדיר שינה מעיני, הנה התוודעתי לפנייך… ואכן הארוחה הזו הרגיעה אותי קצת והחזירה אותי לפוקוס, למרות שאני חייבת להודות שהיין הזה שבחרת ואין לי מושג למה בחרת אותו דווקא, אני מחייכת, עושה לי סוג של סחרחורת נעימה כזו שמקשה עלי לקום ולחזור למשרד.
תומר שוב מחייך את חיוכו הממזרי ונשאר אותו הג'נטלמן, אני אעזור לך לחזור למשרד גברת שדות אל תדאגי, לא התכוונתי להפקיר אותך פה ולתת לך לישון הלילה במסעדה איטלקית למרות שהיא נראית בול כמו צימר בטוסקנה.
אני צוחקת ואז הוא אומר, בבקשה אל תיקחי את זה למקום לא טוב, אבל שאת ככה מבושמת מהיין, צוחקת ולא לחוצה נורא ועם השמלה הכחולה הזו, את ממש יפיפייה...
בבת אחת נשימתי נעתקת והחיוך מש משפתי. אם אמרתי משהו לא במקום או משהו שפגע בך אני ממש מצטער נועה הוא אומר, באמת שלא התכוונתי, הכוונת שלי טהורות לגמרי. אני לא ממש מכיר אותך ולא ידעתי איך תגיבי, פשוט אמרתי בפשטות את מה שבא לי לומר באותו הרגע. את עוד לא מכירה אותי אבל אני בד"כ טיפוס מאוד ישיר, אבל אם מאיזו שהיא סיבה פגעתי בך או אמרתי משהו לא במקום קבלי את התנצלותי.
תומר לכאורה ואני אומרת לכאורה כוון שאני עדיין לא יודעת אם הוא זיהה אותי או שהוא משחק איתי משחק.. החזיר אותי עם המשפט הזה שלו 14 שנה אחורה.
אני מחליטה לא להסגיר את ההרגשה האמתית שלי ורק מסכמת את האירוע בזה שאני מודה לו על המחמאה בתור אשה, אבל ברמת הקרבה והיחסים ביננו אני חושבת שקצת מוקדם לתת לי מחמאות מהסוג הזה וגם לאבחן את מצבי הרוח שלי.
הוא מצדו מתנצל שוב וניכר עליו שהוא מצר על כך שהוא לא חשב פעמיים לפני שהוא פתח את הפה והוא לא הבין עם מי יש לו עסק עד לרגע זה ונראה שבפעם הבאה הוא כנראה יחשוב טוב טוב לפני שהוא יוציא הערות מסוג זה.
הוא מציע שוב בג'נטלמניות שלו ללוות אותי למשרד כדי שלא אמעד או משהו הוא מצחקק ומנסה לפשר ולשפר את האווירה המתוחה ששוררת ביננו.
אנחנו מתקרבים למשרד ונכנסים למעלית, משהו באווירה במעלית, בשקט שיש בה, בנוכחות הזו של רק אני והוא יוצרת ביננו מתח שאי אפשר להסביר, אני לא יודעת אם רק אני מרגישה את זה או שגם הוא וכדי להסיט את עצמי מההרגשה הזו, אני מכריחה את עצמי לחשוב על בעלי והילדים.
משהו מריח לי לא טוב ביחס אליו ואל הכוונות שלו, ויותר מזה משהו מריח לי לא טוב ביחס שלי לעצמי.
פתאום אני מבינה שבעצם הבעיה היא לא תומר, אלא אני ומה שתומר עלול לעורר בי.
אני נכנסת למשרד ומנסה לאסוף את עצמי אבל לא ממש מצליחה, ארוחת הצהריים נותנת את אותתיה, מצד אחד הרגשתי כל כך שבעה ונינוחה פעם ראשונה השבוע ומצד שני תומר והערה שלו…
הרי רציתי שיחשוב שאני יפה במובן הכי פשוט של הדבר והרי זה בדיוק מה שקרה, הוא אמר את זה בצורה הכי פשוטה וטהורה לטענתו.. לכאורה לא היו שם שום כוונות נסתרות, אלא אמירה פשוטה של גבר לאשה..
אז למה זה מערער אותי כל כך, באיזו נקודה זה פגע בי? ולמה בעצם? הייתי אמורה להיות מוחמאת..
גבר יפיפה, מרשים וכריזמטי אומר לי שסוף סוף אחרי שנרגעתי קצת, אכלתי וצחקתי אני נראית יפיפייה, מה כל כך נורא בזה?
כן, זה נורא, כי כפי שכבר חשבתי, הגבר הזה לא מכיר אותי מהיום, הוא מכיר אותי מלפני 14 שנה, והוא משחק איתי משחק או שלא, ועד שאני לא אדע בוודאות מה מתחולל שם, יהיה לי קשה מאוד לפענח את הכוונות הלכאורה "טהורות" שלו… ובגלל ההיכרות המוקדמת הזו שלי איתו ובגלל שהוא החזיר אותי באחת עם המשפטים שלו ועם הריח שלו 14 שנה אחורה, אני לא יכולה שלא להתערער, שלא לחשוד.
המשך יבוא…