כל יום בשעה 8:00, אי שם בבית ספר יסודי במרכז הארץ, עובר תלמיד תורן בין כל הכיתות ואוסף את הסלולריים מהתלמידים בהוראת בית הספר. המטרה: "שזה יישאר אצלנו ולא תתעסקו עם ה בשיעור". הוא מתחיל מכיתות ו' הבעייתיים, שם ההתמכרות למכשיר ולקנדי קראש בשיאה. בכיתות ה' זה קצת יותר קל. הם עדיין נוחים להשפעה ומפחדים מהמורה ומוסרים מיד את המכשיר. גם בכיתות ד' יש לו עבודה. כמה מהתחמנים מסרבים להפקיד את המכשירים בידי השליח, מהחשש שלעולם לא יתאחדו מחדש עם המכשיר האהוב כל כך. לצערו, מאז תחילת השנה, הוא נאלץ לעשות ביקור גם בכיתות ג', גם בכיתות ב', ויש לו לפחות שלושה לקוחות בכיתות א'.
כשהתורן האמיץ מסיים את הסיבוב, השעה כבר 8:22, הוא מזיע, עייף אבל לא נראה לו מוזר שבבית ספר שיש בו 3 כיתות מכל שכבה, יש לו בידיים קופסה עם למעלה מ-120 מכשירים ניידים. תחשבו רגע בראש – סטטיסטית זה מכשיר לאחד מארבעה ילדים בערך, מגילאי 6 עד 12.
גילוי נאות: לכל אחד משלושת ילדיי יש טלפון סלולרי. שניים מהם גדולים, כך שלא ממש היתה לי ברירה. גילוי נאות 2: אני קצת מצטערת על זה שאי פעם נתתי להם סלולריים, ואני חוששת שאת הנעשה אין להשיב. לכן החלטתי לכתוב את הפוסט הזה כדי לעזור לכם – הורים לילדים צעירים יחסית, כדי שתוכלו אולי למצוא פתרונות אחרים, פחות ממכרים ויעילים לא פחות.
אז למה לא סלולרי?
1. היכונו לפרידה מהילד/ה: פיזית, נפשית, לעד. מרגע שהמכשיר יהיה לו ביד, אתם משולים למתים. אתם לא משולים למתים ממש, אלא למתים רוב שעות היום, כשיש לו בטריה, כמובן. האפליקציות יותקנו במכשיר תוך שניה ועשרים מאיות השניה, הוא יהיה מחובר לעשרים קבוצות וואטסאפ תוך 30 שניות, ומרגע שאפליקציית פייסבוק גם תיכנס – הוא שם. מי אתם, מי שמכם, ויאללה ביי.
בנוסף – גם כשתהיו ביחד, במכונית, בבית סתם בסלון או בארוחת ערב – המשפט של "תשים את הטלפון בצד" יישמע לפחות אחת לשלוש דקות. אבל הופ – היתה לו הודעת וואטסאפ ושוב איבד אתכם לעד. היא, בתכם, תלך לבית הספר לאט לאט, הראש תקוע בתוך המכשיר, תעבור כבישים עם הצצה אקראית, כנראה רק לצד שמאל, ותמשיך ללכת – מפספסת חמישים דברים חשובים בדרך – חוץ ממכוניות שיכולות לדרוס אותה.
2. ניסיתם להגן עליו באינטרנט, לא לדבר עם אנשים זרים, לא לאשר חברות בפייסבוק לאנשים שנראים מוזר, שמתחזים, שיש להם שם זר, שכותבים לו I want to be yor frend? (הטעות במקור). עכשיו לכו תנטרו את מה שהוא עושה שם. סלולרי זה אינטרנט קטן, חכם, מסוכן, ובלתי ניתן לשליטה. בהצלחה לילדים באשר הם ולאומת הפדופילים המאוחדת.
3. כסף, כמה יש לכם? המכשיר נגיד עלה אפס, כי זה במסגרת חבילה של אחד מספקי (גנבי) הסלולר. בין 49 שקלים לחודש ל-120, תלוי איזו קיבולת גלישה פירגנתם לילדה, נגיד. במחיר הזה אפשר לעמוד, נכון?
ילדים מאבדים סלולריים. לא עשיתי מחקר אמפירי מבוסס-ישראל, אבל על סמך קבוצת המיקוד הפרטית שלי + חברות וחברים של הילדים + ציתותים לשיחות קפה/מעליות, ניתן להגיד שאחד מכל שני ילדים יאבד או שיגנבו לו את הסלולרי בין חודש לחצי שנה מיום היקשרותם יחד. בנוסף, ילדים הם ילדים. יש להם אולי מגן לטלפון, ואולי הם נורא שומרים עליו, אבל הם רצים, קופצים, מחזיקים אותו ביד, שמים אותו בכיס כשהם על האופניים. מדרך הטבע וכוח המשיכה – הוא ייפול, ויישבר. הרבה פעמים. וזה עולה כסף.
אז מה כן, אתם שואלים?
אני לא צדקנית – יש לסלולרי יתרונות עצומים: אפשר למצוא אותם בכל שעה ובכל מקום. הם לא הולכים לאיבוד, הם מודיעים איפה הם, ויש משהו נחמד בהודעת וואטסאפ בקבוצה המשפחתית שנוסחה "קיבלתי 97 במתמטיקה, אני מלכת העולם". מצד שני, יש לפחות 3 דרכים יעילות, זולות יותר, פחות ממכרות שיאפשרו לכם שליטה וקשר עם הילדים.
1. הכי פשוט, הכי זמין. הטלפון הקווי האהוב והאמין. הגיעו הביתה מבית הספר? הופ – טלפון ישר אליכם שתדעו שהם בבית. כל דבר אחר שהם צריכים כל עוד הם בבית – אפשר להתקשר. גם כשהם מחליטים לצאת לבקר חבר שלהם אדון שוקו אחר – הם מגיעים לשם ומיד מתקשרים לעדכן שהגיעו – שזה המספר בבית של החבר ושאר הודעות חשובות לאומה.
2. רוצים גם לראות את המבחן בעצמו עם הציון? התקינו אצלם במחשב סקייפ פשוט וידידותי. הם יושבים להם בחמימות הבית – מציגים לפניכם את המבחן והגאווה, ואתם יכולים לעשות קולות אמיתיים של מאושרים מהעבודה. אגב, להורים שמאוד אוהבים לעזור בשיעורי הבית – סקייפ הוא אולטימטיבי. הילד מראה את עמוד 29 שאלה 2 בחשבון, או שהוא יראה לכם את המפה של ישראל ולמה הוא לא מוצא את צפת שם. גאוני.
3. מסנג'רים לשיטותיהם – בפייסבוק, בגוגל צ'ט, איפה שלא תרצו. גם זו דרך מעולה לתקשר במילים קצרות והוראות ברורות – עד שתגיעו הביתה ותוכלו לשמוע את הסיפור במלואו.
4. מיילים. ואל תזלזלו במיילים – ילדים קצת שוכחים לכתוב, בעברית, בשנים האחרונות. מיילים הם דרך מצוינת שהם יקראו – דרככם – טקסטים קצת יותר ארוכים מ"אתה בא למסיבה הערב חחחחחחח".
5. לא רוצים טלפון דור 3? נסו למצוא מכשיר דור 2 ביד 2 (החרוז לא בכוונה). פחות ממכר, שמיש לא פחות.