חברה שקראה את הטור שלי על רונן חן נזפה בי: "למה לשלם מחיר מלא? סעי לבית טפר, זה אאוטלט של מעצבים ישראלים". למען האמת, כבר די הרבה זמן רציתי להגיע לשם כי שמעתי שמדובר במתחם האאוטלטים הכי חם כרגע, שבו אפשר למצוא בגדים של מעצבים ישראליים, כמו רונן חן, מאיה נגרי, מאוזנר, אלמביקה, טליה, סיגל דקל וכותון. אז אמנם לקח לי כמה שבועות עד שהגעתי לבית טפר שבתל גיבורים (שנמצא בקצה הדרומי של תל אביב), אבל אין ספק שהיה שווה את זה.
עוד באון לייף
אהבתי
החנות הראשונה שנכנסתי אליה היא של סיגל דקל. לדקל יש קו עיצובי מוגדר מאוד ולא פעם אני חושקת בדגמים שלה אבל משאירה אותם בחנות בגלל המחיר. הפעם מצאתי ז'קט קצר בגזרה נהדרת שנראה יוקרתי. ההפתעה הגדולה ביותר הייתה, כמובן, המחיר – בניגוד למחיר המלא שעומד על 690 שקל, באאוטלט הוא עולה 290 שקל בלבד. ברור שרבים יצקצקו בלשונם על כך שגם 300 שקל זה הרבה כסף, אבל הבד, הגזרה והתפירה הספציפית בז'קטון הזה שווים את זה. וכן, לפעמים אני מעדיפה להשקיע בבגד טוב במקום שלושה סמרטוטים ברשת עממית.
סיגל דקל, 290
החנות השנייה שמצאתי בה מציאה שווה במיוחד היא החנות של מאיה נגרי. גם אותה אני מאוד אוהבת (במיוחד את העובדה שיש לה טווח מידות רחב והיא מבינה מה הגוף שלי צריך). המציאה: שמלה בשילוב צבעי דיו ואופייט בגזרה די ישרה. שמלה קולית ולא מתאמצת בסגנון "זרקתי על עצמי משהו ואני נראית נהדר". וכמובן המחיר: במקור הוא עומד על 890 שקל, אבל אחרי 70 אחוז הנחה היא יוצאת 267 שקל בלבד. ומה אני אגיד לכם? אני מאוהבת בשמלת החריש החדשה שלי!
מאיה נגרי, 267 שקל
בחנות הצמודה לנגרי, שוכנת המעצבת חגית טסה. יש לה עיצובים חמודים וטרנדים אבל היא קצת יקרה לי ביום-יום. נכנסתי בכל זאת להעיף מבט אם יש מציאות ועייני צדו את חולצת הפלמינגו המתוקה הזו. אין ספק שאם היא הייתי נתקלת בה במחירה המקורי (439 שקל) לא הייתי אפילו מודדת אותה (בכל זאת מדובר בחולצת פוליאסטר), אבל בחנות הזו היא עלתה רק 150 שקל וזה כבר הספיק עבורי בשביל להעמיס אותה לתא המדידה. בסך הכול מדובר בחולצה חמודה ויעילה, שכן היא משתלבת מצוין גם לעבודה וגם לבילויים. אבל שוב – בלי ההנחה האטרקטיבית היא היתה נשארת בחנות.
חגית טסה, 150 שקל
את המותג אלמביקה אני מכירה מחברה שלי שאוחזת במבנה גוף עגלגל ומאוד קשה לה למצוא בגדים. כשהלכתי איתה לחנות מאוד אהבתי את מה שראיתי, אבל לא את המחירים, ולכן לא חזרתי לשם. מכיוון שהגעתי עד לבית האאוטלטים, נכנסתי להציץ בחנות וגיליתי שכמעט כל הדגמים שם נמכרים ב-50% הנחה, מה שהופך את המחירים לקצת יותר סבירים. אהבתי במיוחד את זוג המכנסיים הצבעוניים עם הדפסי הפרחים, שמחירם לפני הנחה הוא 598 שקל. בדרך כלל אני נמשכת רק למכנסיים קלאסיים בצבעים מונוכרומטיים, אבל משהו בהם קרץ לי. אומנם ויתרתי עליהם כי אני אלבש אותם אולי פעם או פעמיים, אבל למי שאוהבת אלמביקה- זו בהחלט מציאה.
אלמביקה, 299 שקל
השכנה הצמודה לאלמביקה היא ברכה בר און. אני בדרך כלל לא מתלהבת מהבגדים שלה, אבל כבר מרחוק קראה לי שמלה אדומה שבצבצה בין הקולבים. מדובר בשמלה בגזרה ישרה, עם מחשוף עגול ומחמיא ושרוול פפלום, שעולה 1,100 שקלים לפני 50% הנחה. מציאה נהדרת בשביל מי שמחפשת שמלה חגיגית לאירוע, אבל בשבילי היא לא פרקטית אז השארתי אותה בחנות עבורכן.
ברכה בר און, 550 שקל
FM היא החנות האחרונה שטיילתי בה בשארית כוחותיי (מסתבר שצריך לבוא עם הרבה זמן וכוח כדי לשוטט בין כל החנויות שם, כי יש המון!). חנות מגניבה כזו שמייבאת בדרך כלל מותגים נחשקים מאירופה, ומסתבר שגם מחזיקה מעצבים ישראליים (אבל על זה אכתוב בהמשך). החלטתי לחפש פיס מיוחד שאין לאחרים, כי בכל זאת, בחנות שכזו אין מצב שאני קונה סתם עוד חולצה. מצאתי קרדיגן דמוי פרווה שעשוי כולו מחומרים ממוחזרים ועולה 204 שקל במקום 255 שקל. הצבע שלו כבש אותי, ורוד שכזה יהלום את כל החולצות השחורות והכחולות ששוכבות בארוני. בהחלט פיס! יצאתי מרוצה!
204 שקל, FM
לא אהבתי
למען ההגינות, בחנויות המעצבים בבית טפר יש מציאות אבל יש גם הרבה בררה. צריך זמן, כוח וסבלנות לנבור, לחפש ולמדוד. כמעט בכל החנויות הוקדש גדול גדול לקולקציות חדשות (שברובן ניתנה עליהן רק 10% הנחה), וסטנדים לא גדולים של מציאות במחירים זולים באמת. בנוסף, היו גם חנויות שהפתיעו ממש לרעה, ועל כך אפרט.
בחנות של סיגל דקל עומד לו סטנד של פגומים. ניגשתי להציץ בו וחשבתי לעצמי שבטח יהיו שם דגמים עם כל מיני פאקים קטנים. אז זהו- שלא! שלפתי חולצה פשוטה בצבע מנטה וגיליתי שיש במרכז החולצה חור. כן, כן, חור! לא פיצי. חור עם נוכחות. החולצה עולה אחרי הנחה 130 שקל. הזדעזעתי. למי מכוונת דקל כשהיא מציגה חולצה מסמורטטת והרוסה שכזו לצד הקולקציה החדשה שלה? ומדוע נראה לה ראוי שישלמו לה 130 שקל על סמרטוט לניקוי החלונות? האם זה מכובד וראוי? נראה לי הזוי במיוחד.
סיגל דקל, 130
בחנות של מאיה נגרי חיכתה לי חולצת אוברסייז עם אחלה גזרה אבל סוג ב' שעולה 120 שקל. נכון ש-120 שקלים זה לא הרבה לחולצת מעצבת, אבל הבד נראה היה עייף וזקן והחולצה די משעממת. נדמה שהמעצבים בבית טפר ממלאים את החנויות בסחורה סתמית שלא הולמת את חותם היד שלהם, סתם כדי למלא את החנות. לא מובן לי העניין. חולצה שכזו ציפיתי למצוא ב-H&M, לא במאיה נגרי.
מאיה נגרי, 120
עוד חולצות סתם מצאתי גם בחנות של חגית טסה. נדמה שאבד השוני בין המעצבים לרשתות העממיות. גם החולצה הזו עולה 150 שקל במקום 429 שקל, אבל עם הבד הפשוט והגזרה הלא מושקעת, ניתן למצוא את אחיותיה התאומות ברשתות זולות יותר. חבל.
חגית טסה, 150 שקל
זוכרים את טי שירט האוברסייז הפשוטה ממאיה נגרי? אז החברה שלה תלויה באלמביקה, חולצת אוברסייז עם גזרה הזויה ומעוותת, עם חגורת סיום בצבע ניאון שעולה 398 שקל לפני 50% הנחה. זו רק אני או שנדמה שהם סתם יצרו תגיות עם מחירים מופקעים ותקעו אותן לפריטים? למה? הבד זול ושקוף, הגזרה מחרידה והמחיר בשמיים. אחר כך יגידו שיש סטיגמה רעה על מעצבים ישראלים. למה לעשות חלק מהדגמים מבדים וגזרות נורמליים וחלק מסמרטוטים ולתקוע על כולם מחירים הזויים? אולי אם המחירים היו ריאליים וסבירים מלכתחילה, לא היה צורך בבית טפר וכולנו היינו רוכשים יותר מעצבים גם בשגרת הקניות הרגילה שלנו.
אלמביקה, 199 שקל
אצל ברכה בר און מצאתי עוד פריט אחד בצבע שהוא לא אפור/שחור/ אפור עם שחור. מדובר בחולצה מכופתרת בגוונים אדמדמים, שעולה 240 שקל לפני 50% הנחה. גם פה מדובר בסתם חולצה, מכופתרת בלי כל טוויסט בעיצוב או כפתורים מיוחדים. בשביל זה לא שווה להגיע במיוחד למתחם.
ברכה בר און, 120 שקל
והבטחתי לכם שאכתוב עוד על FM אז הנה אני מקיימת: מסתבר שבחנות האאוטלט שלהם בבית טפר יש במחלקת הנשים בעיקר בגדים של מעצבים וחברות ישראליות כגון קסארה ולילמיסט. אין לי בעיה עם זה, פשוט חשבתי שהם רק מייבאים מותגים כגון פפה ג'ינס. בכל מקרה, הפריט שמשך לי את העין היה דווקא גלביה מנוחשת, שגרמה לי לדמיין את עצמי בשוק המרוקאי כמו קארי בסרט "סקס והעיר הגדולה 2". ואז הסתכלתי על התגית ומדובר בגלבייה של לילהמיסט שעולה 499 שקל לפני הנחה. על מה לכל הרוחות? אין פה גזרה אפילו! אני מצטערת, אבל כמו שבישראל הפכו את הסושי לגורמה יוקרתי כך גם הפכו בשנה האחרונה את הגלביות. מפריט לבוש מסורתי שעלה בעבר גרוש וחצי, הפכו אותו לפריט לבוש נחשק במחירים מופקעים. אחרי הנחה הוא עולה 299 שקל, ויסלחו לי כולם אבל אני חושבת שזה עדיין יקר מדי.
299 שקל, FM
אז ככה אני מסכמת את הביקור שלי: בית טפר מאגד חבורה גדולה וטובה של מעצבים ומותגים ומתיימר להיות אחד ממרכזי האאוטלטים האטרקטיביים בישראל. לרגעים זה מצליח ולרגעים לא. בסך הכול יש שם לא מעט מציאות עבור מי שרוצה להיות ייחודית וללבוש בגדי מעצבים, אבל זה רק בתנאי שיש לה הרבה סבלנות ויכולת טובה לסנן.