בצעדת השרמוטות שהייתה בת"א השנה, עליתי לבמה וסיפרתי, אולי לראשונה מול המון א/נשים, על החוויה שעברתי אחרי שהגעתי אל בחור זר הביתה, הוא הגיש לי יין ולאחר מכן קרה סקס שהבנתי יותר מאוחר שהיה בהשפעת סם אונס כלשהו, כי לא הייתה לי שום משיכה אליו ולא הצלחתי להתנגד למצב בו הוא שכב אתי בלי קונדום.
עוד באותו יום פניתי ל-1202, הן לקחו אותי לבית החולים וולפסון לוודא שהכל בסדר אתי, נתנו לי תרופות נגד היריון, והלכתי למשטרה להתלונן.
החוקרת, אחרי שכבר קיבלו את הגרסה של הבחור הזה, שאלה אותי המון שאלות.
השאלה ששברה אותי הייתה: "נהנית מזה? נכון שגמרת?"
מילא אם זה היה חוקר גבר. עוד איכשהו הייתי מצליחה להמשיך עם התלונה, מתוך ההבנה שנשים יבינו את המצב שהייתי בו. אבל כשחוקרת אישה מגלה כזה חוסר סולידריות עד כדי כך שהיא מסוגלת לשאול אותי שאלה כזו, זה כבר היה יותר מדי בשבילי. המסר שהבנתי שם היה שאם אפילו אישה לא מבינה אותי, אז כנראה אני אשמה במה שקרה. אין לי סיכוי להצליח להביא אותו לעונש.
אז זהו. עכשיו יש ל- Time Out Tel Aviv ולזניט מדיה קמפיין נגד סם האונס. אבל הוא מופנה לנשים- אני הייתי צריכה לשמור על הכוס שלי. שהוגשה לי בביתו של אדם שהתארחתי אצלו. לא הוא האשם. ועל זה נאמר: הדרך לגיהנום רצופה כוונות טובות.