במרץ השנה מצאתי את עצמי בנסיעה לילית לא צפויה אל מחוץ לבודפשט, אליה טסתי לחופשה לא מתוכננת. בדרך עצרנו בתחנת דלק אקראית, שהציעה בנוסף למגוון הצפוי של חטיפים, משקאות קלים, אביזרים לרכב ונו, דלק, גם אוסף של צעצועים, וביניהם דמויות פלסטיק נוסטלגיות למראה של "פוני קטן שלי", הסדרה שלצד "דובוני איכפת-לי". הבטתי בהן ומיד צפו להם זיכרונות ילדות תמימים בצבעי פסטל, עוד מתקופת הגן. הם נראו בדיוק כמו שזכרתי ועלו פחות מהשתייה הקלה, אז בלי לחשוב יותר מדי קניתי, צילמתי, והעליתי לפייסבוק – מה שהביא לגילוי כי בקרב חבריי שוכנת לה אספנית "פוני קטן" מושבעת. לבקשתה, יצאתי לתור בחנויות של בודפשט אחרי סוסי פוני בשלל גווני הקשת. כמו חיה רעה.
בסניף TESCO בקניונפלצת המקומי ציפיתי להיתקל באותן דמויות אבל על המדפים הלבנים והרחבים באזור הצעצועים חיכו מאות יצורי פוני זרים, שכמותם עוד לא ראיתי: הרעמות הארוכות הוחלפו במחלפות דמויות שיער אנושי, הגוף הסוסי התעדן שלא לומר התעוות – מבנה הגוף הפך קטן יחסית לרגליים העבות, הצוואר הצטמק לכדי גבעול שכנראה לא היה מספק תמיכה מספקת גם לראש של סייח, וקו הרעמה נסוג אחורנית ועוצב במיטב מסורת האימו או הבייביליס. התוצאה, בקצרה, נראתה כמו הכלאה של מיילי סיירוס וסוס ראווה. פוני קטן, לא שלי.
בונים תודעה בקוביות של לגו
לפני כמה ימים עלה בהאפינגטון פוסט טקסט קצר שבחן מודעת פרסומת של לגו מ-1981. במודעה הופיעה ילדה ג'ינג'ית המחזיקה יצירת לגו, והחיוך המבויש והגאה שלה מרמז לנו שאת זה – היא בנתה. באופן לא מתוכנן כנראה, המודעה חפה מכל סממן חיצוני "של בנות", הג'ינג'ית הקטנה לובשת ג'ינס וחולצה מפוספסת יוניסקסיים, ולתמונה הזו מצורף כיתוב שבוחר לתאר את המוצר כמיועד לילדים קטנים, לא בנים, לא בנות. "ילדים צעירים בונים בשביל הכיף", אומרת המודעה, "ילדים בוגרים יותר מנסים לבנות באופן מציאותי". המודעה הנאיבית הזו כנראה לעולם לא הייתה נוצרת היום, בעולם בו לאותה חברה ממש, לגו, יש ליינים מיוחדים ונפרדים לבנים ולבנות: נינג'ות, פיראטים ואסטרונאוטים לראשונים, בנות שעושות שופינג, בנות שמבצעות עבודות בית משמחות ונסיכות קסומות עטויות תכשיטים, לאחרונות.
העובדה שאנו לומדים את תפקידי המגדר בגיל רך, ומושפעים כל הזמן על ידי הסביבה באשר לאילו צעצועים עלינו לבחור, ומה הם אומרים עלינו, מה אסור כשאתה בן ומה אסור כשאת בת, אינה חדשה. מה שכן חדש מאז תחילת המאה הנוכחית הוא השינוי הדרסטי בצעצועים עצמם – שינוי שמקביל להפיכתם של סרטים וסדרות המיועדים לילדים למיניים יותר ויותר. הנסיכה הסקוטית העגלגלה והסוררת מרידה (שם עברי כה הולם), למשל, זכתה לאחרונה לעבור "מייקאובר" כשהתקבלה כחברה מן המניין בקאסט הנסיכות של דיסני וצורפה לאתר – במהלכו הוצרו היקפיה, שערה המרדן הפך גם הוא למפל מרהיב של תלתלים מסודרים, המחשוף שלה זכה לאוורור, ופניה זכו לשכבת פיקסלים נוספת של איפור, עד שהתגובה האינטרנטית למהלך הביאה את דיסני להוריד את הדמות החדשה.
אין סוסים שמתלבשים נשי
מצד אחד – אפשר להגיד שזה מקרה קלאסי של ביצה ותרנגולת, בו ניתן אולי לטעון שהשינויים הורמונליים המביאים להתבגרות מינית מוגברת בקרב ילדי וילדות המערב בעשורים האחרונים, פשוט באים לידי ביטוי בשינויים באותם צעצועים ודמויות, שזכו לדגש מיניות ונשיות מוגבר. אבל איזה תפקיד מגדרי-חברתי יכולים ילדים וילדות ללמוד מסוסת פוני שמעוצבת כמו נערת פיתוי מסרט של ג'יימס בונד? למי מיועדים הצעצועים האלו באמת?
לעונות החדשות של "פוני קטן שלי" נולד, בשקט בשקט, קהל מעריצים שלא אליו כיוונו יוצרי הסדרה המקורית, וכנראה שגם לא יוצרי הגלגול הנוכחי. לעדר סוסות הפוני הענוגות והנשיות קם צבא של מעריצים בנים – ואפילו גברים. עשרות אלפי נערים וגברים, מגילאי היסודי ועד לבני השלושים והארבעים, סוגדים ברחבי הרשת, באתרי מעריצים, בתגובות לסרטונים ביוטיוב ובקבוצות דיון ייעודיות, לאותן סוסות פוני משובבות עין, במסירות ואהבה שעולה על זו של כל מעריצי ריהאנה ביחד, וכמעט בלי להסוות את הפן הארוטי שהם רואים באותן דמויות.
צעצוע של משטור
הפוניות אינן לבד, הן מצטרפות לבובות הטרול חסרות המין שזכו לגרסה נשית דמוית בראצ, ושלל דמויות א-מיניות מעולם הילדות שזכו לחיים חדשים כספק צעצועים, ספק צעצועי מין. המשחק הזה, תמים ככל שיהיה, אינו רק מפתח חשוב בהבנת הלמידה המגדרית של ילדים וילדות רכים. החשיבות הרבה שיש לייחס לשינויים המיניים האלו בצעצועים שהופכים בכל רגע לנורמה ועובדה קיימת, נובעת מהעובדה שמשחק בצעצועים לא רק מגדיר גבולות – אלא גם את עצם סט הכישורים, היכולות ואפילו השאיפות שיהיו מסוגלים אותם ילדים או ילדות לפתח בעתיד. כאילו לא היה די בנזק הבסיסי שבחלוקת הצעצועים\תפקידים המסורתית, בזכותה אנו כבר חיים בעולם שבו בנים גדלים לרצות לבנות דברים, ובנות גדלות לרצות להשתמש בדברים שבנו עבורן בנים.