הוזמנתי לסיור במפעל אחוה ואפשר לומר שזה סוג של הגשמת חלום כמוס שלי. להגיע לממלכת המתוקים שאני כל כך אוהבת, רק להריח את הריחות המדהימים זה מטריף ברמות על.
המפעל ממוקם באריאל ובקרוב יפתח מפעל נוסף שלהם באיזור ברקן.
קיבל את פנינו יובל מנהל השיווק מאיר הפנים ואביו בעל המפעל הריחני שלמעשה התחיל כפועל יצור בשנות ה-70 בתור חייל משוחרר לעבוד שם ולאט לאט קנה את המניות מן הבעלים, לאט לאט אבל בצעדים בטוחים, לא פזיזים, עם הרבה שיקול ומחשבה ריאליסטית ללא כניסה לחובות מיותרים, ללא הפרחת בלונים באוויר, איש צנוע שכמוהו, חרשתן- זה המקצוע- בעל בית החרושת, לפי דבריו הכה נעימים להאזנה.
הוא סיפר לנו על ימיה הראשונים של אחוה בסמטת בית הבד בתל אביב- סמוך לרחוב הרצל ומשם הכל היסטוריה ויש לציין היסטוריה מעניינת.
לאחר שישבנו בחדר הישיבות,סעדנו את ליבנו בחטיפי חלבה בטעמי; פיסטוק,קקאו, וחלבה ללא סוכר וקפה ליד, שמענו את הסיפורים המעניינים והבטנו בכל התמונות שמסודרות בדרך לחדר הישיבות ובחדר הישיבות עצמו כמין תערוכת תמונות היסטורית כזו ונעימה לעין- תל אביב הקטנה של פעם- שחור לבן כמובן והיה לי פשוט לעונג לשמוע את הדברים ובעיקר מצא חן בעיני שבמפעל אחווה עובדים כולם, גם ערבים, גם פועלים מהעדה השומרונית, עולים חדשים מרוסיה ובכלל, פשוט יפה לראות את שיתוף הפעולה, כור ההיתוך המדהים, ההערכה לעובדים, היחס בגובה העיניים ומכאן מתחיל הכל בעצם. משפחה של ממש תרתי משמע!!
מתיאוריה למעשה, ניגשנו למפעל עצמו, הכל נקי, מבריק עם הקפדה יתרה על היגיינה,מכונות שטיפה בכניסה. חלוקים וכובעים שקיבלנו בכניסה כמובן. הפועלים עצמם עובדים עם כפפות.
באחוה עובדים כ- 230 איש , חלקם מאיישים עמדות של אריזה, חלקם שוקלים, או יושבים ליד המכונות שעושות את המלאכה והן מכונות יותר מתקדמות.
ויש במקום שילוב של חדש וישן ובאמת כך הרגשנו כאילו חזרה בזמן של 500 שנה אחורה לפחות, כשניגשנו למקום ששם הפועלים עצמם מכינים את החלבה על ידי בחישה במיכלים ענקיים עם כף עץ ענקית ,לטחינה מוסיפים גלוקוז וסיבים של ארטישוק ירושלמי והעבודה היא פיזית וקשה מאוד, כשיש אנשים שונים שאמונים על המלאכה והם מיומנים ביותר, איך יובל אמר לנו :"אם הוא עצמו ינסה ללוש את הטחינה ולהביא אותה למצב של חלבה ,אין ספק שהוא יפול על המקום"
כל העת נמצא שם מישהו עם חלוק לבן, שלמעשה מפקח על המלאכה ,על ההיגיינה ועל התקנים בכלל, שהכל יעשה כמו שצריך ושחלילה משהו לא יתפקשש.
לשמחתי הרבה טעמנו חלבה חמה- שזה פסגת גן עדן, הרחנו ניחוחות של אוזני המן משגעים שנמכרים במרכולים במחירים שווים לכל נפש, עוגות משגעות שנעשות בפסים של בצק וממולאות בהמון המון שוקולד צימקאו ומריר ואני מניסיון יכולה להעיד שאכלתי ואהבתי את עוגת שוקולד הצ'יפס למשל.
עוגיות טעימות שנמכרות בקופסאות פרקטיות מאוד ובמחיר נהדר, שאף אחת הבלוגריות העידה שבתה החיילת מחסלת חבילות כאלה ואלו העוגיות האהובות עליה (אני חושבת שאבדוק אותן גם בהמשך:)
יובל נתן לנו לחוש את השומשום בידינו ולטעום כשהוא ממש במצבו הטבעי ולאחר מכן כשהוא רטוב לפני תהליך היבוש בתנורי הקלייה שגם נותנים לו את הארומה המיוחדת שבלעדיה הטחינה לא תהיה אותה הטחינה.
יובל סיפר לנו שהמוצרים שלהם נמכרים במחירים סבירים ולא תלויי שכר מנכל"ים ומניות, אלא במחיר כמעט ישיר לצרכן, אחוה משווקת את מוצריה לשופרסל, ל- "יש", למנות קרב הכה מפורסמות – לחיילנו בצה"ל, ולאחרונה נכנסו לתחום חברות התעופה ועוד ועוד.
מאוד ריגש אותי לבקר במפעל שכולם יחד למעשה מהווים את השלום בין העמים בפועל- הלכה למעשה. מאוד אהבתי את חטיפי החלבה הקטנים שאני מכירה אותם כבר כמעט שנה, הילדים לוקחים אותם לבית הספר,למכללה ואני מתענגת עליהם גם בעבודה בטעמים מגוונים.
תנו כבוד- המפעל קיים משנת 1929 ומאחלת המון התחדשות ועשייה מבורכת.
מצרפת קישור לאתר של אחווה
ועוד קישור – סרטון ביוטיוב- איך מכינים חלבה. מדהים מרתק וחבל שאי אפשר להעביר את הטעם הטוב דרך המסך
http://www.youtube.com/watch?v=41vsHSnefus