בסוף הערב כל אחד מאיתנו הלך לדרכו . למרות שהיצע ללוות ,בחרתי במקרה הזה ללכת לבד . לתת לדברים שקדמו לסוף אותו ערב לשקוע בתוכי . היה גם למחרת …
היום אני אוהבת את עצמי יותר ביחסים . אני יודעת מה אני מביאה לתוכם – מביאה את החלקים הכמוסים , את אלה שלא רואים למראית עיין ואת החלקים הגלויים – מביאה הכול . בעצם אני מרשה לעצמי להוציא למולו את הכול. והוא גם ? כמה יופי , כמה ביטחון
נעים מאוד אמר והושיט את ידו ללחיצה . אני הושטתי בחזרה והשבתי נעים מאוד .
הוא התיישב לצידי . הייתה שיחה זורמת . סיפר הוא על עצמו דברים קטנים וגדולים יותר. ואני גם . שאל שאלות עניתי, שאלתי גם והוא ענה . צחקנו . היה נעים
אוהבת גברים אני והזמן לימד אותי שאין טייפ קאסט (כמעט ) לגבר אותו אני אוהבת . פנימיותו ,חריפותו ורגישותו חשובים לי וכמובן הכימיה שביננו .ככול שהיטבתי לתפוס את הפרמטרים האלה בו ותחושותיי לגביהם היו חיובית אז אלה ייפו עוד יותר בעיניי את חיצוניותו והסיכוי להמשך מבחינתי היה גדול. כמו גם הסיכוי ליצירת חברות – אני חושבת שחברות היא התשתית הטובה ביותר לזוגיות וזו נבנית לאורך זמן – בפרמטרים האחרים אני מגלה גמישות , כל מקרה לגופו ואין לי כללים .
שמתי לב למה שאמר ואיך אמר, למה שלבש , לאופן בו בחר להתיישב ,למה הזמין ולאופן בו הסתכל עליי . מאז היותי ילדה אני שמה לב לפרטים הקטנים , מתוך רצון ללמוד עוד על הסביבה. ללמוד מעבר לנאמר ולנעשה , מעבר למה שהעין והאוזן שלנו קולטת ? כך גם היה לגביו . ואני בטוחה שהוא עשה את אותו הדבר לגביי . – אחרי שאני נותנת לדברים לשקוע בתוכי, אני שואלת את עצמי מה אני חושבת ומה אני מרגישה . אני אישה שהולכת עם הלב ועם תחושת הבטן
השיחה הטלפונית שקדמה לפגישה הייתה קצרה ,מתוך בחירה שלי . תכליתה בעיקר לשמוע קול ולקבוע דייט או לא דייט . כשמדברים איתי טלפונית לא שומעים את הנכות . השנים לימדו אותי שעדיף לי להקדים ולספר על הנכות עוד לפני הדייט בהרבה . כך הוא יודע מה הוא הולך בגדול לפגוש והאם הוא ואני נבחר להיפגש . כך גם אני וגם הוא יודעים אם שווה להשקיע
מספר הגברים אותם אהבתי באמת ,לא גדול . ממש לא .ומספרם של אלה שהיו בני זוגי קטן עוד יותר . אני התחלתי את המסע שלי לעבר הזוגיות בגיל מאוחר יחסית . בשנות השלושים המוקדמות שלי ( היום אני מתקרבת בצעדים מדודים לשנת ה 40 שלי ) מתוך בחירה חלקית וגם פרמטר חוסר הבשלות שיחק תפקיד . שנות ה20 שלי התאפיינו בעיקר בהידלקויות ובניסיונות בודדים ועקרים מבחינתי . למרות שאם תשאלו אותי למה התחלתי מאוחר אומר ,לא יצא לי …
כשיצאנו לבלות היו כמובן את המסתכלים : אותו קהל סקרן ,בוחן ותוהה . בהתחלה זה היה לנו מוזר, אח"כ משעשע מעין תחושת סלבריטאיות ולבסוף התעלמות מוחלטת מצדנו . אנחנו בשלנו ולא אכפת לנו מהסביבה .
האבולוציה התפיסתית שלי – אחד הפרמטרים בהם אני מגלה גמישות הוא הסטטוס הפיזי של בן זוגי . עם התגלגלות החיים תפיסותיי השתנו לגבי העניין הזה . לפני היותי בזוגיות התעניינתי בגברים שאינם מוגבלים פיזית
( מה שאני מכנה 'הולכים על שתיים'. גברים לא להיעלב זה עוזר לי ביצירת הדיפרנציאציה . ותו לא ) וזאת כי התקשיתי לקבל את עצמי . אחרי הקבלה העצמית תמכתי ביצירת קשר זוגי עם גבר מוגבל פיזית מתוך תפיסה שהוא יבין ויקבל את המגבלה שלי ללא קושי . ובאמת הייתי בזוגיות עם גבר מוגבל פיזית וכשמערכת זו הסתיימה חלחלה בי ההבנה לחוסר חוקיות ביחס למצבו הפיזי של בן זוגי וביחס לתפיסה שהראשון שלך הוא גם האחרון .
עם הגמישות הזו יצאתי לעולם . הזמן חלף עבר לו ונכנסתי למערכת יחסים עם גבר שהולך על שתיים גם מערכת זו הסתימה . כל סיום וסיבותיו שלו .
מגבלה פיזית וזוגיות ? אז קבענו שהולכים למסעדה, שאל . רגע עניתי , אני צריכה לברר עם זו נגישה . המסעדה הייתה נגישה וטעימה .
נתחיל בסוף במסקנה הנחרצת שלי – גברים ונשים יקרות ויקרים , הולכים על שתיים או מוגבלים פזית או נפשית – זה אפשרי , זה נגיש , זה כדאי ,זה קורה , זה טבעי וזה טוב ! – אם הייתי יכולה לצעוק את המשפט הזה למולכם זה מה שהייתי עושה . למזלי המציאות עושה זאת עבורי ? תסתכלו סביבכם ותראו זוגות זוגות של מוגבלים פזית , של מוגבלת עם הולך על שתיים , של הולכת על שתיים עם מוגבל . אין סוף וריאציות . אין סוף לאהבה . אין כמו המציאות להוכיח
איך עושים זאת ? – קטונתי מלתת מתכון לזוגיות טובה. המתכון היחיד שאני מוכנה לנדב הוא של שניצל מושקע שיוצא פריך עסיסי וטעים באחריות !
ובכול זאת …
המשך יבוא