שקט מההיריון. שקט מניסיונות להיכנס להיריון. שקט מכל שיחה ומכל מחשבה על היריון.
וכן, אני מודה, אני צריכה גם שקט מאסף.
כן, אני יודעת שגם עבורו זה לא קל, שגם הוא איבד משהו, אבל אני פשוט לא מסוגלת להכיל שום דבר שקשור להיריון, ואסף הוא לחלוטין חלק מאד גדול מזה.
אז אחרי שמונה חודשים של התעסקות בלהיות אמא, החלטתי לקחת לי קצת שקט.
זה מסתדר לי עם הטיימינג גם, כי גם ככה אני צריכה לחכות איזה חודש וחצי עד שאקבל שוב מחזור, כדי לראות שהרחם אכן נקי ולהמשיך את התהליך.
אז אני לוקחת את החודש וחצי הקרובים זמן הזה רק בשבילי. להישאב קצת חזרה לעבודה, לחזור להתאמן, לחזור לדברים הכי שגרתיים שיש, בהתחלה קצת לבד, ואחר כך גם עם חברים, שמדהים כמה שהם מבינים ונותנים לי את הספייס הזה מהדבר הזה שרציתי לשכוח לקצת.
תקראו לזה בריחה, הכחשה. לא אכפת לי. אני רק רוצה לשכוח.
להתנקות גם בפנים ברגש.
להיות לרגע רק גילי.
ובינתיים זה גם קצת מצליח לי.
עדיין, למרות השקט, אני אשמח לקבל תגובות מכם כאן או בעמוד הפייסבוק שלי