לא צריך להיות פאשניסטה מדופלמת על מנת לדעת שעיצוב אופנה זה עוד תחום באומנות. גם כדי לתרגם טרנדים לבגדים שאפשר לייצר בכמויות ובזול עבור הרשתות הגדולות מצריך כישרון, ועל אחת כמה וכמה כשרוצים באמת לשנות סדרי עולם, לפרוץ גבולות ולחדש בתחום שנדמה שכבר אין במה לחדש בו. הבעיה מתחילה כשגם מעצבים לוקים בשיגעון הגדלות המוכר שלוקים בו אומנים, ומרגישים את הצורך להוכיח עד כמה הם חד פעמיים על חשבון המטרה שלשמה הם עמלים – להלביש נשים בבגדים נוחים, מחמיאים ויפים (ובהכרח בסדר הזה). כך קורה שאנחנו רואים יותר ויותר מעצבים שפונים לסגנון האוונגארדי ויותר ויותר תצוגות אופנה גרוטסקיות.
שבוע האופנה האחרון בפריז, למשל, כלל לא מעט מלחמות אגו שביקשו להוכיח מי המעצב הכי מקורי בעיר. לרגע כולם דיברו על תצוגת האופנה של שאנל, בה המעצב קארל לגרפלד הוליך דוגמניות בתוך סופר, כאילו להראות איך אפשר לקנות לחם וחלב באאוטפיט שעולה אלפי דולרים. אבל מסתבר שאפילו זה לא היה רגע השיא של שבוע האופנה הצרפתי, כי כבר כעבור כמה שעות חטפה ממנו את הבזז איריס ואן הרפן.
בתצוגת האופנה של המעצבת ההולנדית, היא בחרה להניח בצד המסלול שקיות גדולות ולהכניס לתוכן דוגמניות. ברגע שהדוגמניות היו בפנים, השקיות התרוקנו מאוויר והדוגמניות מצאו עצמן מוחזקות על ידי הוואקום, כשהאוויר היחידי שהן קיבלו הגיע אליהן מצינור מיוחד. לכאורה אולי זה נשמע כמו עוד גימיק תמים, אבל כשרואים את פניהן של הדוגמניות, ואת הפחד הנשקף מעיניהן, קשה שלא לחוש שאולי נחצה פה איזה גבול.
ואן הרפן, שאהודה במיוחד על זמרות שאוהבות לשחק עם אופנה כמו ליידי גאגא וביורק, מעולם לא התיימרה לעשות אופנה שמתאימה לכולן. למעשה, היא לא פעם הצהירה כי אין לה רצון להתאים את עיצוביה לגוף הנשי או לצרכיו. ואכן, היא לרוב משתמשת בחומרים שלאו דווקא מקובלים בעולם האופנה ובעיצובים תלת-ממדיים. אין ספק שהיא אחת מהמעצבות היותר 'אומנותיות' בתחום, אבל האם זה מעניק לה הצדקה להתעלל בנשים אחרות?
צילום: רויטרס
נהוג להגיד שבאומנות אין דבר כזה שאין דבר כזה, וסביר להניח שאם המראה של צעירות בוואקום היה נראה באיזו גלריה ולא בתצוגת אופנה שאמורה לקדם בגדים, היינו פחות זזים מחוסר נוחות. אבל אולי זה גם לא נכון. אולי כן צריך להיות איזשהו גבול באומנות, ועל אחת כמה וכמה כשהיא באה לשרת תעשייה שגם ככה מצאה כל שיטה להתעלל בנשים – החל מהרעבה ועד לחיסול הערך העצמי. אולי גם באומנות וגם באופנה ישנו שלב שבו צריך להגיד 'עד כאן', כך שלפחות העיניים שלנו עדיין יישארו רגישות כשהן נתקלות בפגיעה במישהו אחר. כדי שכשנראה מישהו אחר סובל, נוכל לעצור את זה, ולא רק למלמל "מעניין כמה עולה הבגד הזה".