לא נולדתי מרוצה מהמראה ומהשיער שלי, וכמו הרבה ג'ינג'יות אחרות הייתי מושא ללעג ולכינויים. בעוד שהמבוגרים החמיאו לשיער שלי ולמראה שלי, הילדים לא הבינו אותו, ולכן לא נחשבתי ילדה יפה ולא הרגשתי יפה.
במשך שנים היו לי חלומות שיהיו לי שתי צמות ארוכות בלונדיניות או ברונטיות, אבל הכל השתנה כשנכנסתי לדוגמנות בגיל 16, והתחלתי לקבל פידבקים חיוביים על השיער. בהתחלה היו שנים שחשבתי שהבחירה בי היא ברירת מחדל, ושהיו מעדיפים בלונדינית, לקח לי שנים של עבודה פנימית כדי לקבל את היופי שלי. עם השנים קבלתי את עצמי ואין לי שום רצון להיות משהי אחרת. גיליתי שהשיער שלי הוא הנוכחות שלי, ובזכותו זכיתי בקמפיינים הבינלאומיים הכי נחשקים. הספרים הטובים בעולם טיפלו בשיער שלי ומהם קיבלתי את הטיפ הכי חשוב – ללכת טבעי, וככה קבלתי אישור לשיער שלי שלא כל אחת זוכה לקבל.
רוצה שיער שהוא גם קל לעיצוב וגם נעים למגע?
לחות קלילה על בסיס מים של נטורל פורמולה, לעיצוב במראה טבעי ורענן ללא טיפת שמנויות
היו לי גם תקופות בהן צבעתי את השיער. הרבה אנשים הציעו לנסות להציג תדמית אחרת, להראות שאני יכולה להראות שונה, הרי צבע שונה בשיער משנה את המראה ומאפשר אופציות חדשות והצעות מגוונות יותר, בעיקר בתחום של הדוגמנות. גם בחיים האמתיים, כשצובעים שיער מרגישים קצת אחרת. אין ספק שכשמגוונים את המראה זה יכול להיות מרענן, להראות אחרת ולהרגיש אחרת, ממש כמו ללבוש דמות. אבל בסופו של דבר הבנתי שהצבע הג'ינג'י-אדמוני שלי הוא כרטיס הביקור שלי ובזכות הצבע והמראה הטבעי קבלתי את ההכרה הבינלאומית. כך קרה שבשלב מסוים גם הציעו לי לצבוע ליותר אדום, להדגיש את הג'ינג'יות, את האדמוניות הטבעית שלי. הכוונה הייתה להדגיש את היתרונות הטבעיים שלי, להדגיש את מה שהטבע נתן לי. נתתי לזה צ'אנס, אבל אז חזרתי למראה הטבעי והבחירה הזו נשארה גם כשהגיעו קצת שיערות לבנות.
לפעמים אני קמה בבוקר והשיער נראה פחות טוב ולא תמיד יש לי זמן להתעסק אתו, אז פתחתי טכניקות משלי – אני עושה "גולגול" מרושל או שמה סרט. ביומיום אני אוספת בדרך כלל ל"קוקו" מטעמי נוחות, כי השיער שלי תופס הרבה מקום ונוכחות. אני אוהבת את השיער שלי פתוח, נפוח, כשהוא "לוקח מקום" ולא כשהוא "יושב". עם השנים הוא פחות נפוח, אז בצילומים וכשצריך אני נותנת לו נפח בעזרת בייביליס.
יחד עם הגישה שלי למראה טבעי, אני האחרונה שאגיד שמראה לא חשוב ולא צריך להשקיע ולשפר. אני רוצה להשתדרג ומשקיעה בכך בכל התחומים, גם במראה. אבל עם זאת אני לא חושבת שזה צריך לבוא על חשבון של להיות מרוצה מעצמי ושמחה במה שיש לי. אני חושבת שזה בסדר שהמראה שלי מעסיק אותי, אבל לא כדי להוריד אותי אלא כדי לחיות בהשלמה.
אני מגיעה מהמקום הכי קיצוני, מהאנורקסיה. בתקופה שהייתי חולה, אפשרתי למחשבות של האחרים להיכנס אליי פנימה ולהשפיע על האכילה שלי. היום אני יודעת עד כמה הדימוי העצמי מושפע מהמראה שלנו, בעיקר אצל נשים, וזה משפיע על הזוגיות שלנו, על העבודה ועל ההצלחה שלנו באופן כללי. הרבה פעמים אני חושבת איך ילדות מרגישות מול אידיאל היופי שהעולם מציג להן, עם שלל הדימויים הבלתי אפשריים. לכן פתחתי עם סמדר גנזי מיזם העצמה לנערות ונשים, שכחלק ממנו אנחנו מעבירות סדנאות העצמה עם כלים פרקטיים שעוזרים לחזק את הדימוי העצמי והדימוי הגופני.
אין פה שום הצהרה שזה רדוד להתעסק במראה שלנו. זה חשוב ואי אפשר להתעלם ולהכחיש את הצורך הכל כך חזק ואמיתי שלנו להיראות טוב ולהרגיש טוב עם המראה שלנו. רק צריך לשים לב שזה לא מחליש אותנו.