בניגוד לזמן שפשוט לא זז לי בתחילת ההיריון, אחרי הגרידה הזמן פשוט טס לי. עזר לי גם שדאגתי למלא לי את כל הימים בכל מיני דברים, רק כדי לא לחשוב על מה היה. וגם חזרתי לתקשר עם אסף שהמשיך לתמוך ולהיות שם עבורי.
חודש אחרי כבר קיבלתי את המחזור, וישר הלכתי לרופא המעקב שיוודא שהכל נקי, ואפשר להתקדם בתהליך.
אבל למה שהכל ילך חלק. אז זהו, שלא.
הרופא, בשיא של אפתיות וחוסר רגשיות הודיע לי באדישות תהומית, שנשארה לי עוד יתרת רקמה ברחם, אז אני צריכה לחכות לעוד מחזור ואם גם אז הרקמה לא תצא, אז אני כנראה אצטרך לעשות עוד ניתוח.
מה?? מה זאת אומרת? איך זה יכול להיות? הרופא שניתח אותי פישל או שזה משהו שקורה? ומה זאת אומרת עוד ניתוח???
היו לי מיליון שאלות בערך, אבל הרופא ה'חביב' לא ממש נידב פרטים אלא היה כבר היה בעניין של לקבל את המטופלת הבאה מבלי להיות אפילו קצת אמפטי לבחורה שיושבת מולו מבוהלת.
מוצפת בעלבון ובהרבה מאד כעס על הרופא חסר הרגש הזה שהתייחס אלי כעוד מספר (ואין סיכוי שאני חוזרת אליו!), ועם הרבה בלבול של מה לעזאזל אני צריכה לעשות עכשיו, הדמעות מהר מאד הציפו אותי.
מזל ששבוע אחרי היה אמור להיות לאסף ולי תור אצל רופא הפריון, אז החלטנו לחכות.
והרופא הזה, שהיה מקסים מהרגיל, אמר לנו (ואפילו הסביר), שאני צריכה באמת לחכות לעוד מחזור, ואז שוב אולטראסאונד ואם באמת הרחם לא נקי, אז לעשות בדיקה שנקרית היסטרוסקופיה אבחנתית, ורק אחריה אפשר לדעת אם צריך עוד גרידה או ניתוח אחר. אבל בכל מקרה להמשיך את התהליך עכשיו אי אפשר.
לפחות יצאנו עם קצת יותר מידע, ולפחות התנהגו אליי עכשיו במעט יותר אמפטיות (וכן, זה קצת יותר עוזר). אבל עדיין, אני מודה, הייתי אחוזת אמוק להעיף ממני את היתרה של הדבר המת הזה שנשאר לי עוד בבטן, אז ישר רצינו לתאם מהר את כל הבדיקות ומה שצריך, ורק לגמור עם זה כמה שיותר מהר כדי להמשיך את התהליך.
רק מה, החגים בפתח, ולהשיג תורים אצל רופאי הקופה, זה קצת קשה, כי כולם בחו"ל, אבל איכשהו אחרי מיליון טלפונים (ואני לא מגזימה), הצלחתי לתאם את שתי הבדיקות הראשונות.
קיבלתי גם עוד מחזור בינתיים שרק אושש את העובדה שאני חייבת לעשות את הבדיקות שאמרו לי:
אולטראסאונד שהראה שוב שהרקמה עוד קיימת ודי מתעקשת להישאר שם, ו-היסטרוסקופיה אבחנתית שכאבה ממש (מכניסים מצלמה לתוך הבטן ומנסים להוציא בעזרתה את הרקמה), שלא צלחה.
אז אחרי המאמצים להשיג את הבדיקות, הייתי צריכה לשנס מתניים ולהתחיל לחפש אחרי רופא מומחה אחד, שלא נוסע בחגים, ומספיק פנוי לעשות לי 'היסטרוסקופיה ניתוחית' (ניתוח פולשני לכל דבר, רק יותר מדויק מגרידה).
אחרי מסכת ארוכה נוספת של חיפושים, 'הצלחתי' למצוא רופא אחד, שיכול לעשות את הניתוח בעוד חודש (!!).
וחברים, לא לשכוח שאני עם הידיעה שיש לי יתרת רקמה בגוף, שאני מתה להוציא אותה, וההמתנה הבלתי נגמרת הזו גורמת לי לחוסר אונים טוטאלי מכל התהליך הארור הזה, ולרמת עצבים ורגישות שעברה את כל הספים האפשריים.
אחרי שיחה עם אסף שכבר קלט עליי שאני עוד שניה כבר לא בנאדם, החלטנו שאנחנו הולכים לרופא פרטי. ויהי מה.
ואיזה פלא. הודות ל 1,200 ? ששילמנו לייעוץ ועוד 7,000 ? לניתוח (ותודה לביטוח הרפואי הפרטי שלי שמימן את כל הסיפור), מצאתי את עצמי בחדר הניתוח יומיים אחרי.
הניתוח עצמו היה כבר יותר קשה מהגרידה. גם עיכוב של שעה בכניסה לחדר הניתוח, שגרם לדמעות שלי להתפרץ באופן לא רצוני מול האח שפתח לי את התיק, וגם חומר הרדמה כנראה קצת מרוכז מהרגיל שהותיר אותי עם בחילות וסחרחורות וקצת הקאות ביומיים אחרי הניתוח.
אבל הודות לאסף ולמיקי שחיכו לי בחדר ההתאוששות הכל היה נסבל.
העיקר שעכשיו (אני מקווה) הכל, אבל הכל מאחורי.
חודש אחרי סוף סוף גם קיבלתי את התשובה המיוחלת שהרחם אכן נקי. אז ממשיכים.
אתם מוזמנים כמו תמיד להגיב או לשתף אותי בתחושות שלכם, כאן או בעמוד הפייסבוק שלי