בעבר כבר סיפרתי לכן שיש לי לא מעט פריטים בארון של רשת גולברי. עד לפני כמה עונות הם היו ידועים ביצירת קולקציות מעולות, עם מגוון רחב של בגדים שהולמים את הגוף הנשי ואת הלו"ז היומי. אבל מביקורי האחרון השבוע, נדמה כי הרשת החליפה קהל יעד וכעת היא פונה לנשים מבוגרות יותר (60+), זאת למרות שמשיטוט באינטרנט נתקלתי בתמונות מתצוגת האופנה שלהן, שיצרה תדמית שהם פונים לגילאי שלושים ומשהו.
עוד באון לייף:
יכול להיות שהחברה החליטה מראש לפנות לנישה אחרת, שבאמת לא זוכה להרבה התייחסות מצד חברות האופנה, אבל בגולברי שכחו כנראה פרט חשוב: גם נשים מבוגרות מעוניינות בבגדים מחמיאים. כרגע נראה שדווקא בתקופה ששוק האופנה המקומי מוצף במעצבים ורשתות זרות מחו"ל, המציעות מגוון רחב של בגדים אופנתיים וקלאסיים בגזרות שונות ובמחירים תחרותיים, גולברי בוחרים שלא לספק עיצובים קלאסיים, על זמניים ומסחריים, אלא את הפרשנות – הלעיתים הזויה – שלהם לטרנדים, ואז עוד 'לבגר' אותה. אבל האם בכל זאת אפשר למצוא מציאות בין פריטי הקולקציה החדשה? הייתי חייבת לבדוק.
לא אהבתי:
חולצת פליסה, 250 שקל
חולצת פליסה לורקס שנראת כאילו הקיאו אותה משנות השמונים (ותסלחו לי על הביטוי, אבל המחזה מחריד), בשילוב הטרנד של הקיץ: צבעים של זהב וכסף מבריקים ומנצנצים. הגזרה נוראית, הבד מזעזע, השרוולים ארוכים והמחיר לא זול בכלל. ביחס למה שהשוק מציע, למכור חולצה לא מחמיאה ולא יפה במחיר שעולה על 100 שקל זו ממש חוצפה בעייני.
חולצת בופון, 200 שקל
חולצת בופון פרחונית שנראת כאילו נשארה מעונה קודמת (לאחר שהוצעה מהמחסנים לפני 20 שנה), שמככבת בשלל צבעים בחנות. היא מקושטת מכל הכיוונים ומלאת גומי, גם במחשוף וגם באגן. למה? שאלה טובה. אני לא מצליחה להבין למי מחמיא הגומי במחשוף, הרי זה מגדיל את הכתפיים ונראה כמו תחפושת, ועם כל הכבוד, כבר עברנו את פורים. למה לא לפרגן לגוף האישה, לקחת את הבד, לזרוק את הגומי ופשוט לייצר גזרה טובה?
שמלת קרושה, 350 שקל
שמלת קרושה בשילוב צבעים של ירוק אמרלד וכסוף, בגזרה שהיא סוג של ישרה. בצד העובדה שהשמלה נראת עייפה ומבוגרת (משהו בבד נראה מת), ולצד הגזרה שהיא לא רחבה אבל לא צרה (סוג של פיצול אישיות לא מוגדר), השרוולים שלה הם בעיני הנקודה הכואבת ביותר. אם כבר החליטו בגולברי לפנות לקהל מבוגר אז הם בוודאי יודעים שככל שמתבגרים הזרועות מתדלדלות, וחצי השרוול הזה הוא הדבר הכי לא מחמיא ומזעזע שאפשר לעשות לזרוע של אישה. חבל, דווקא היה אפשר להציל אותה קצת.
אהבתי:
חולצת סאטן, 230 שקל
אתן כבר יודעות שיש לי כשרון למצוא מחט בערמת שחת, אז הצלחתי לדוג חולצת סאטן נחמדת שתשמש אותי לעבודה. לצערי, החליטו לתקוע לה למטה קשירה, אבל איך אמא שלי תמיד אומרת? "אין מושלם בחיים", אז התגמשתי וזרמתי. החולצה בגזרה נהדרת, עם שרוולים קלילים וצבעים מהנים (קורל, כחול רויאל, לבן ועוד) ובמחיר נורמלי.
שמלת קורל, 300 שקל
עוד דגם נהדר שמצאתי זו השמלה הקלאסית בצבע קורל, עם שכבה עליונה של מעין תחרה ותחתית אטומה. האורך שלה מושלם, היא עטפה את גופי נהדר והדבר היחיד שהייתי משנה בה זה את המחשוף העגול אותו הייתי מחליפה למחשוף וי (אבל כנראה שמבוגרות אוהבות יותר מחשוף עגול, כי מרבית הקולקציה בנויה כך). היא תשרת אותי היטב גם לעבודה וגם לבילויים, אז לקחתי.
טוניקה, 350 שקל
טוניקה נהדרת שגרמה לי לחלום בהקיץ על חופשה בסאן טרופה. יש לה הדפס בגווני כחול-לבן, והיא קלילה וכיפית, כזו שניתן לזרוק על עצמך עם סקיני ושרשרת זהובה ולהיראות הכי טיפ טופ. לשם שינוי יש לה מחשוף וי קטן ומחמיא, והיא בעלת גזרת אוברסייז עדינה ואורך נהדר. הבאסה היחידה היא שכנראה בגולברי יודעים שהיא הפיס המנצח שלהם, אז הם החליטו שהיא תהיה הפריט היקר ביותר (אפילו יותר מהשמלות), לכן אהבתי אבל ויתרתי.
מהביקור הנוכחי נראה שהשינוי שחל בגולברי לא עושה לרשת טוב, ופיצול האישיות בין התדמית שהם יוצרים בעזרת תצוגת האופנה והפרסומות לבין הסחורה שיש בחנות הוא גדול מדי. יכול להיות שהבעיה בי, בחוסר הרצון שלי לקבל את העובדה שהם החליטו לפנות לקהל אחר, מבוגר יותר. אז בינתיים אני ממשיכה לקוות לשינוי, להעמיס גופיות פשוטות, צבעוניות וקלילות ב-50 שקל ולהתפלל למציאת הרבה יותר בגדים שישרתו אותי ויחמיאו לי.