לאן בדיוק? אז זהו, שיש ככ הרבה מקומות.
לכל אחד מאיתנו יש את ה מקום שלו, ובעצם יש את ה מקומות.
יש את השכונתי, בית קפה או משו כזה. יש את ההוא ליד המשרד באזור תעשיה כלשהו, חייב שיהיה באזור תעשייה, או בשכונת מיעוטים כזו או אחרת.
יש את המקום בדרך לצפון, לדרום, בעיר העתיקה ובכלל.
יש מספר כללי יסוד למקום שכזה, ובלעדיהם הוא עוד סתם מקום.
ובבואך לתאר אותו למי מחברייך ומכרייך אתה מוצא את עצמך מתאר אותם אחד לאחד, ובהגזמת מה, שהרי, זהו ה מקום.
אחד, הגודל, או שמא הקוטן. לא בכדי זה התנאי הראשון, ככל שהמקום קטן יותר, שלא לומר מזערי, ערכו עולה. שולחן אחד או שניים, עדיף שיהיו בחוץ, או הכי טוב, בעמידה, בחצר, ליד הבלונים של הגז.
שניים, הבעלים. ככל שגילו מתקדם (וזה גם מתקשר לכלל הבא) כך יותר טוב, אם הוא צעיר, חייבת להיות תמונה מגובה בעדויות חותכות על כך שהמקום הוקם ע"י אב, דוד או סבא רבא. בריאותו צריכה להיות רופפת או לפחות איזשהו חולי ניכר לעין (אך בשום פנים ואופן לא נגע עורי, בכל אופן, אוכלים פה) כדאי שיהיה בעל קול רועם וצרוד (או חירש אילם), שתהיה לו נוכחות.
שלוש, וותק, המקום חייב לשרוד את אחת המלחמות (ולא, לבנון השניה זה לא נחשב)
ארבע, קבלת קהל. פתוח רק שעתיים שלוש ביום, או לחילופין 24/7.
חמש, האוכל. כאן רבותיי אין שום משמעות לטיב האוכל ו/או לגודל המנות. לכשהגענו לחלק הזה בסיפורינו, אנחנו כבר נאלץ את האוכל להיות מה שנרצה שיהיה, לכן לאיכות האוכל האמיתית אין משקל בבחירת המקום. וטוב שכך, אחרת מקומות רבים היו נופלים חלל על מול פני המציאות.
לכל הכללים הנ"ל יש שם קוד אחד, שעובר כחוט השני בתיאורו. והוא נישא על שפתותינו בחיל ורעד ולא לנקוב בשם המפורש… אותנטי!