אז גם השבוע לא יצא לי לישון יותר מידי, הפעם אני חייב לציין שלא באשמתי. אם בשבוע שעבר עוד הרשיתי לעצמי להגיע למיטה כל יום ב-0200 בלילה כשאני שיכור, השבוע מצאתי את עצמי מצייר ב-0300 בלילה או יוצא לצלם תמונות ללוח ההשראה שלי ב-0130. אמנם עוד קצת קייטנה ? באים בבוקר, גוזרים, מציירים, משרטטים. אבל כבר לא קלת-דעת ? מלא משימות ושיעורי בית. וכמו שאומר השיר ? "וזוהי רק ההתחלה-לה-לה". לשם הבהרת העומס ? השבוע נאלצתי לדחות דייט עם בחור בשביל לסיים שיעורים. למחרת הייתי צריך להרים את עצמי מהלימודים בשביל לפגוש אותו וגם זה היה כבר אחרי שעת השינה שלי…
במאמר מוסגר אספר שכרגע אני עובד בייעוץ לחברת היי-טק מהבית. משרה נוחה עבור סטודנט לכל הדעות, אם-כי גם בעבודה זו אני מוצא את עצמי מגיע לסוף השבוע עם אינספור שעות להשלים בשביל לעמוד במכסה. בסוף השבוע הבא אני חוזר גם לעבודתי במלצרות. ללא ספק רגע מאיים שההתמודדות איתו תהיה אתגר.
בחיים, אין תחושה נעימה מסימון מטלה שהסתיימה ברשימת המטלות. חלקינו מסמנים V, אחרים מעבירים קו על המשימה, המתקדמים יותר מוחקים אותה לגמרי במחשב. השבוע למדתי שהמשפט ? "עכשיו מקפלים, מכניסים לשקית ושומרים בקלסר" הוא המשפט המרגש החדש בחיי. זה שאומר שנסתיימה לה עוד משימה בקורס וממשיכים לבאה בתור. אז נכון ? הכל עוד נראה כמו משהו שיצא מארגז שאריות הבדים בנחלת-בנימין, אבל חדי העין יבחינו בתיפור המהמם שיצא לי (על מלבן של בד בצבע ירוק מכשפה), בגזרה המצויינת שביצעתי (חצאית ישרה באורך הברך, על נייר) או דיגום מצויין שעשיתי (גם כאן לחצאית ישרה באורך הברך). אז אני עוד לא ויויאן ווסטווד, אבל אני מתחיל למלא קלסרים, לוקר וכל פינה על הרצפה בחדר שלי בפיסות של מידע ובכלים. וכל זה ? כבר בשבוע השני. בתור מי שהקריירה האחרונה שלו הייתה משרדית ובמסגרת צבאית לפעמים קצת מוזר לי שאלה הדברים שאני עושה עכשיו. אבל התחושה הטובה הזאת מבפנים אומרת לי שאני במקום הנכון.
השבוע גם לראשונה התחלנו לקבל מטלות של חשיבה ויצירתיות שהן הסיבה לכל עניין הלימודים האלה מלכתחילה. אבל אין מה לעשות אלה גם משימות שקשה לסיים ברבע שעה אחרי השיעור בכיתה וצריך קצת לחשוב עליהן לפני שניגשים לשולחן העבודה (מה שמזכיר לי שאני צריך לקנות אחד…). משימה אחת הייתה להמציא אות חדשה לאלפבית העברי, לתת לה שם וצליל ולייצר לה צורה שמתבססת על פונט קיים בשפה העברית. אחרי שלוש שעות עבודה אני די מרוצה מהתוצאה.
בקורס פרויקטים התבקשנו להגיע עם בסיס ללוח השראה עבור הבגד שנעצב כבר בסמסטר הנוכחי. בצורה קצת סתומה וכדי לא להגיע לרגע האחרון בלי רעיון בכלל בחרתי בהוטל מונטיפיורי כנושא להשראה שלי. אין מה לעשות ? השעות הרבות במקום עשו את שלהן… אני חוזה תגובה קיצונית לעניין ביום שני ? או אכזבה גדולה מזה שבחור בוגר כמוני בוחר בנושא כל-כך שטחי ומובן-מאליו, או התלהבות מהיכולת להסתכל על הפרטים הקטנים וליצור מהם משהו חדש. מבטיח לעדכן…
אנקדוטת השבוע ? מתוך ניסיון כנה להיות מסודר ואחראי ? איבדתי את הארנק! לא זכרתי איפה זה קרה כמובן, בדקתי בכיתה, ברחבה ליד הקפטריה. הטרדתי את המוכר ואפילו את מזכירת המחלקה ששלחה אותי לאגודת הסטודנטים. בדרכי למשרדי האגודה, לפני שאני הופך את הסיפור למבצע משטרתי לאומי (ובעיקר לפני שאני מבטל כרטיס אשראי…) החלטתי לפשפש שוב בתיק. והנה הוא שם, נח על משכבו בשלום.
(ובמסגרת עבודות הדוגמנות שהתחלתי שבוע שעבר ? גם השבוע נדרשתי פעמיים לדגמן מול הכיתה. פעם ראשונה חולצה שעניינה את המרצה לאיור אופנה ומאוד התאכזבה לגלות שזה פשוט מזארה, פעם שנייה למדריך רישום שמאוד התפעל מהדיסוננס שביני לבין דמות השרירן שמודפסת על חולצת מארק ג'ייקובס שלי…)