גירושין הם עניין כואב, איך שלא תסתכלו על זה, לפחות לתקופה מסוימת. כל כך הרבה עניינים צפים ועולים, מצטברים ומציפים. מעבר לקושי הטכני, הכלכלי, הבין-אישי, המשפחתי, יש נפח רגשי לגירושין שכדאי לתת עליו את הדעת. בבלוג הזה נדבר על מה שהרבה פעמים נדחק הצידה- ההתמודדות הרגשית בתוך גירושין.
נתחיל באחת העילות הנפוצות ביותר לגירושין ? בגידה. מחקרים מצביעים על כך שכ-30% מהנשים ו-40% מהגברים בוגדים במסגרת הזוגיות שלהם. מהי בגידה? קשה להגדיר. על פי ההגדרה המילונית בגידה פירושה "הפרה של חובת הנאמנות הנדרשת במערכת יחסים זוגית". להגדרה זו יכולות להיות אינספור פרשנויות. יש מי שיראה בגידה במחשבות על מישהו אחר מחוץ למסגרת הזוגיות, ויש מי שיחסי מין מלאים לא נחשבים בעיניו כבגידה, כל עוד הוא אוהב את בת זוגו למשל. ומי אנחנו שנשפוט ונקבע…
מאין מגיעה הבגידה?
פסיכולוגים רואים בבגידה ביטוי למהלכים נפשיים המתרחשים במעמקי האישיות. יש בגידות שקורות כמעידה חד פעמית, בדרך כלל במצב של ניתוק מההקשר הרגיל כמו נסיעה או טיול, מסיבה או תחת השפעת אלכוהול, או בזמן שהזוגיות בתקופת שפל.
יש אנשים הנוטים יותר לבגידה, אנשים שגדלו בבית בו היתה בגידה בין ההורים, אנשים בעלי צורך מוגבר בריגוש, בסיפוק מיידי, בהרפתקאות וסיכונים, אנשים שבגידה עבורם ממלאת צורך רגשי ונותנת "רווחים" נפשיים בהם משתמשים הבוגדים כדי להתנהל, כדי להרגיש מושכים וחיוניים, כדי לספק חוסרים מיידיים, ועוד.
ישנן בגידות שקורות מתוך חוסר הטמון בזוגיות הקיימת- חוסר בחידוש וריגוש, חוסר בקירבה, באינטימיות, באהבה, בחיבוק, בגידות הבאות מתוך מצוקה במערכת הקיימת ורצון למלא את החסר, ולרוב גם חוסר בכלים להתמודד עם המצוקה ולפתור אותה בתוך המערכת הקיימת.
בגידה יכולה לשמש כאיתות וכסימן ברור ? משהו קורה, משהו שאין אפשרות להתעלם ממנו יותר. כאן יש להקשיב ? מה האיתות. אולי הבגידה אומרת לנו שאיננו במערכת מתאימה, שזה הזמן לשבור את הכלים ולהמשיך הלאה בכיוון אחר.
ויש עוד אפשרות ? להתגבר על האגו, על הכאב וההשפלה, ולבחון את עצמנו ? מי אני שזה מה שקורה לי? האם אני מאפשרת "שיידרכו עלי"? האם יש בי מקום שקשה לו עם קירבה ואינטימיות? האם יש ביחסינו מעצור, קושי, עניין לא מדובר ולא מתוקשר שאני לא מתמודדת איתו? האם אני נמצאת ביחסים שאינני רוצה להיות בהם באמת? האם התקשורת בינינו קיימת, מספקת?
זה מפחיד, זה מאיים, זה קשה וכואב. אבל שווה להתבונן בעיניים פקוחות ולהרוויח ממה שקרה (כן, כמה שזה נשמע הזוי) את מה שהתמרור הזועק הזה בא להראות לנו. אם רק נאשים, נהפוך לקורבנות ונכעס ? גם אם בצדק ? זה לא יתרום באמת לחיינו. רק ישאיר אותנו באותה נקודה ? של קורבנות, מסכנות והאשמה.
היו מקרים שבגידה היתה מנוע לצמיחה, להתחלה מחדש של היחסים מבסיס אחר, פקוח עיניים ועם תקשורת פתוחה. קשה להאמין אבל זה נכון.