אינשטיין או הקיסר הצהוב

לעיתים אני נתקל בשאלות מפי רופאים ומטופלים העוסקות במושג צ'י או אנרגיה. שאלות כמו, מה זה צ'י? למה הוא מקביל? איך אפשר להרגיש צ'י? תמיד מחזירות אותי אל הספרים, בניסיון לספק תשובה מספקת ועיניינית לכל אותם שואלים.

החיפוש הוליד את המאמר שלפניכם.

הרפואה הסינית מגדירה כל תופעה באשר היא, באמצעות העיקרון המאחד את הכל, האנרגיה, או בשמו הסיני -צ'י, כוח החיים- הדאו.הצ´י הוא אנרגית החיים, הכוח העומד מאחורי כל שינוי ותופעה בטבע.

כידוע לכל אחד ואחד בעולם המערבי, בכל צורה או חומר ביקום, טמונה אנרגיה, וזאת אנו יודעים תודות לאלברט איינשטיין כאשר הוא ניסח את  המשוואה הידועה  E=mc².

הרפואה הסינית המבוססת על הפילוסופיה הסינית ידעה זאת קודם (קונפוציוס ,המאה ה4 לפנה"ס).

היא תעדה באופן המפורט ביותר, אך עם זאת גם המורכב ביותר, את התנועה הקצבית של האנרגייה הזו ברבדים קוסמולוגים וגשמיים יחד. כאמור, חי כדומם באשר הוא, נושא בתוכו ביטוי לאנרגיה. האדם הוא חלק מהעולם וההנחה שהאדם, כמו כל חלקי הטבע, צריך לחיות בהרמוניה עם חוקי הטבע והשינויים המתמידים בעולם, כמו מחזור היום והלילה, מחזור חילופי העונות וכדומה. האנרגיה משתנה בסביבתו וכך גם עליו להשתנות. כיוון שהאנרגיה היא גורם משמעותי כל כך לחיים, היא מהווה שיקול עיקרי בבריאות ובחולי. ולכן, ההבחנה בין בריאות לחולי נקבע בעיקר ע"פ תהפוכות ושינוים אנרגטים בגוף או בסביבה המשפיעה ישירות על הגוף.

האנרגיה האחראית לחולי היא האנרגיה שתרפא אותה. חולי הוא רק וריאציה של משהו… את החולי אי אפשר להפריד מהבריאות.  

תיעודים אלה הם הבסיס לרפואה הסינית.

מבין כל אותם מאפייני וחוקי האנרגייה ביקום, רק לאדם ישנה את האפשרות לבחור בין אם ללכת עם החוקים או ללכת נגד. כל השאר, קופים כסלעים פועלים וחיים על פי הטבע הפנימי והשעון הביולוגי הטמונים בהם.

את רעיון האנרגיה במערב ניתן למצוא בעולם הפסיכולוגיה. למה דווקא בעולם הפסיכולוגיה? הסיבה נעוצה במכנה המשותף שהרפואה הסינית והפסיכולוגיה חולקות, כאשר הן רואות לפניהן את האדם ופנימיותו, בניגוד לרפואה המערבית ? הקונבנציונלית הרואה את הסימפטום או את המחלה. פרויד, כשהגה את רעיון הליבידו (Libido)[1]  הניח כי ישנה אנרגיה משתנה בלי הרף ברובד הלא מודע שבנפש האדם, שמשחקת תפקיד חשוב ואינטגרלי בבריאות והחולי הפיזי-מנטלי של האדם. ההגדרה היותר מניחה את הדעת, של המונח אינסטינקט, הוא דחף של אנרגיה. דחף (Drive) ע"פ המילון[2] , הוא אנרגיה.

יונג סבר כשתבע "תת מודע שיתופי"[3] , שזהו ים אנרגטי – פסיכולוגי המדומה לנפש האדם.

בזמן שתאוריית הלבידו של פרויד החלה להעלם בהדרגה בכתבי יורשיו, פסיכיאטר אחד בשם ווילהאם רייך,החייה ואף לקח את תאוריית הליבידו מדרגה אחת קדימה, כאשר הלביש מודל מעשי על התאורייה. המודל זכה להכרה בשם טיפול האורוגון (Orgone therapy)[4].

המודל זכה להתפתח מאוחר יותר לתורה בפני עצמה הנקראת ביו אנרגיה ע"י אלכסנדר לואן[5]  וג'ון  פייראקוס. ביואנרגיה התפתחה מצורתה המקורית בעלת המשמעות המינית, לתיאוריה שלמה, המתמחה בכוחות קוסמיים, רוחניים ועל טבעיים.

הארי סטאק סאליבן, מייסד התאורייה העוסקת במערכת הבין האישית, כתב שני מאמרים "הטרנספורמציה המתמשכת של האנרגיה" ו"הדינמיות של האנרגיה"[6] , כשניסה להסביר את התפתחות האני העצמי ביחסים בין אישים. עבודתו יצרה הדים בעולם הפסיכולוגיה והביאה לממצאים ולמסקנות יוצאות מגדר הרגיל, אך את המדענים המערבים, זה עדין לא הצליח להביא למצב שבו הם יוכלו להשתעשע עם הרעיון, שישנם כוחות או מצבים שאינם ניתנים למדידה על שולחן המעבדה באמצעות כלים טכנולוגים-מדעיים.

המחסום הרעיוני הזה הביא את הסינים והרבה אנשים במערב, להניח לרגע את הרעיון שהגדיר את האנרגיה ע"פ חוקי הדאו עתיקי יומין, ול"מערב" את הרפואה הסינית, כדי שתהיה תקפה במערב. מאז התחילו להופיע הסברים המנסים להגדיר את רעיון האנרגיה (צ'י) בגוף ע"י מושגים כימיים כאלה ואחרים, מערכת העצבים, מחסומי כאב, אנדורפינים המופרשים מהמוח, וכדומה.

ללא קשר לרצון ללכת עם או נגד, מחלות תמיד יעברו שינויי פנים ותצורות בעקבות אורחי חיים, הרגלי אכילה ותזונה, שינויים ערכיים ונורמטיבים, אבולוציה וגנטיקה. זוהי ההשפעה הרצופה והישירה של הסביבה על האדם והאדם על הסביבה. זו אותה האנרגיה הקדומה שהאדם חולק עם הסביבה.

אז כמו היום..

בפתחה של המאה ה-21, כאשר אירגון הבריאות העולמי ((WHOתבע את המונח "בריאות לכל", הרפואה הסינית לא נשארה מאחור. הארגון הכיר בחשיבותה של הרפואה הסינית המסורתית, והכליל אותה בתכניות העבודה של הארגון[7] . מאז ועד היום הרפואה הסינית לוקחת חלק פעיל במחקרים רבים ויוקרתיים בעולם כולו. בארץ, כבר ניתן לראות מחלקות בבתי החולים ובקופות החולים, המשלבות את הרפואה המערבית עם הסינית, לצד עשרות אם לא מאות מרפאות פרטיות ברחבי הארץ.

הרפואה הסינית התאימה את עצמה לצרכיו, מחלותיו ואורחות חייו, של האדם החי בעידן הזה. היא עשתה זאת מבלי לזנוח את עקרונותיה ורעיונותיה, ואת היכולת לתת לאדם להוביל את תהליך החלמתו.

היא שימרה את שפתה הרפואית ? מטאפורית הייחודית (המאפשרת לה להבין כל רובד בגוף האדם), מצאה נקודות וטכניקות דיקור חדשות, עידכנה את המטריה מדיקה הסינית (ההרבולוגיה הסינית)

ושיכללה את שיטות האיבחון ועקרונות הטיפול.

יחד עם זאת, היא משמשת גם כרפואה מונעת שיכולה לסייע לשמור על בריאות הגוף והנפש בעולם התחרותי והתובעני של היום.

הרפואה הסינית במערב ואף כיום גם בסין (עם פתיחתה המואצת של סין בפני העולם בעשורים האחרונים) נתונה תחת עיינהם הבוחנות של המדע והרפואה המערבית ? קונבציונלית. בשנים האחרונות היא נאלצת להסתגל לדפוסים רגולטוריים חדשים. היא נתפסת כרפואה יקרה, ומיועדת רק לבעלי האמצעים. היא נלחמת על מקומה בתודעה הציבורית.

לנוכח האתגרים, ובהתייחס לעברה המפואר שמתפרש על אלפיי שנים, לרפואה הסינית יש את  היכולות

לעמוד לצד הרפואה המערבית כשהיא תדרש, מבלי לזנוח את העקרונות הטיפוליים הייחודים שחרטה

על דגלה, ושהחשוב מכול, האדם במרכז.

ואת זה אנו חייבים למטופלנו.