הנה אנחנו ניצבות בין יום אחד של זכרון למשנהו ובתוך סבך המיתוסים הסובבים סביבם, המזכירים לכולנו כי מתנת החיים איננה מובנית מאליה.
שנים רבות התבוננתי על הרצף הזה של הימים מתוך מבט פוליטי ביקורתי, בחנתי את הזכרון הקולקטיבי הנבנה מבחינה סוציולוגית והבנתי את המנגנונים החברתיים אשר כובלים אותנו לתפיסה שאין עצמאות ללא מחיר. לרב הטלתי ספק בתפיסה הזו, בעיקר כי היא שיקפה נסיון אימתני לכבול את כולנו ללאומנות ולגאווה לאומית קיצונית.
אך היום אני מבקשת להציג דווקא תפיסה אחרת, יותר מפוייסת ומודעת, לקשר הזה. אינני מתעלמת מכל הבעיות שבו אך כן מבקשת להביא נקודת מבט אחרת לגמרי, כזו שדווקא רואה את האופן שבו אנרגיה גבוהה מכוונת את מחשבותינו ותפיסתנו. הקשרים הללו שמקבלי ההחלטות של החברה הישראלית בראשיתה ביקשו ליצור, נוצרו אמנם מתוך אידיאולוגיה לאומנית מאוד, אך כמו בכל דבר בחיינו, גם כאן , עם מבט של מודעות, ניתן לראות איך פועלים באמצעות הקשר הזה גם רבדים רבים של תבונה.
במעבר הזה בין מוות לחיים ובין עצב וכאב גדול לשמחה גדולה, כולנו נדרשים לחוות כקולקטיב משהו מאוד עמוק ועל אף היותו חילוני מאוד, בנו האבות המייסדים קשר רוחני מאוד ברמות העמוקות שלו.
במעבר הזה בין האירועים הללו, אנחנו נזכרים באחת מהאמיתות הגדולות של חיינו, העצמאות שלנו איננה מובנת מאליה, העצמאות שלנו דורשת לרב ראשית מאבק או קונפליקט ויציאה ממקום של קורבן אל מקום עוצמתי ומועצם, העצמאות שלנו היא מתנה גדולה אך גם אחריות גדולה. ברמה עמוקה אני מברכת על כך שאם במודע או לא במודע, הקולקטיב הישראלי מקשר בין מלחמה וקורבן לעצב ובין עצמאות לשמחה. תפיסה זו כל כך בסיסית ופשוטה, אפילו פשטנית, אך איננה מובנת מאליה בתוך זרם החיים הרגיל שלנו.
אך כאשר אנחנו מתבוננות על המושגים הללו כך, עלינו גם לשאול את עצמנו עד כמה שמחות ומוכירות תודה אנו את העצמאות, האם אנחנו באמת חשות עצמאיות במלוא מובן המילה.
ההגדרה המילונית לעצמאות היא זו:" חופש משליטה על ידי אחרים, אי?תלות ."
הגדרה פשוטה, בלתי מורכבת ומאוד מדוייקת.
מתוך הגדרה זו הייתי רוצה להציע מספר שאלות שהמפגש הזה בין זכרון לעצמאות מעלה ושבהן אני ממליצה להרהר בהן בימים הללו:
1. באילו מקומות עדיין שולטים בי אחרים? האם אני חשה שאני באמת חופשיה ועצמאית לעשות, לחשוב ולהרגיש באופן שנכון לי?
2. אילו רווחים משניים יש לי מהמקומות שעדיין שולטים בי אחרים, האם אני בוחרת לשחרר את השליטה, להיכנע לה, לחזק אותה, באילו רמות היא נוחה לי?
3. מהם הדברים שאני חשה שאני מקריבה בכך שאני עדיין לא עצמאית ברבדים מסויימים ובאילו מקומות דווקא נכון לי להיות פחות עצמאית ויותר להישען?
4. האם אפשר בכלל להשתחרר מתלות?האם זה נכון להשתחרר ממנה לגמרי? האם קיימת תלות בריאה ותלות לא בריאה?
השאלות הללו הן שאלות עמוקות, שדורשות התבוננות מעמיקה על חיינו וכאשר אנחנו שומעות את המילים זכרון ועצמאות ניתנת לנו ההזדמנות לקחת רגע פסק זמן מהחיים ולשאול אותן וגם להחליט איך במקום אחד, קטן ככל שיהיה, נמצא את הנתיב לעצמאות.