סהרו חסן נראית בדיוק כפי שהייתם מצפים ממנה. היא נמוכה ושחומה. תווי פניה רחבים ומבנה גופה דק (אך לא תמיד ניתן להבחין בכך, היא לבושה שכבות במובן הכי בסיסי שקיים), והיא עוטה חיג'אב מסורתי כמו דורות של נשים סומאליות לפניה. אבל חסן היא לא הקלישאה שהייתן מצפות ממנה. הפליטה הסומאלית שנולדה במחנה פליטים בקניה ונמלטה עם משפחתה לגבולות ארצות הברית בגיל 10, נחשבת בגיל 18 כמבשרת המהפיכה האופנתית של הנשים המסורתיות. או לפחות זה מה שפרז הילטון חושב.
הילטון, בלוגר רכילות פרובוקטיבי, צבעוני ורועש שנוהג לקשט את הבלוג שלו בתמונות של לינדזי לוהן וקים קרדישיאן נטולות הלבשה תחתונה חיונית, סימן את חסן הצעירה כתופעה שיש לשים לב אליה ("היא מרשימה!!!") ואז לקח צעד לאחור כדי לראות איך בת טיפוחיו הופכת לכתבת מגזין מתגלגלת. חסן צדה את תשומת לבו של התפרחת הבלונדינית בזכות ליין של חיג'אבים (כיסוי ראש מסורתי) שעיצבה לתיק העבודות שלה לקראת קבלה לבית ספר לאופנה. החיג'אב, אותו כיסוי מדכא, כהה ויחסית משמים, זכה להפוך תחת ידיה של חסן לפריט אופנתי וכמובן – פמיניסטי.
"כשגדלתי לא היו לי הרבה אופציות לבטא את עצמי", סיפרה חסן. "בילדותי התחלתי ללבוש מכנסיים ושאר פריטים מערביים רק כדי ליצור שפה משותפת עם שאר הילדים בכיתה, פשוט ניסיתי לחקות אותם. בשלב מסוים הבנתי שאני מאבדת את עצמי". המעבר של משפחת חסן למיין, שם חיה קהילה סומאלית גדולה, סייע לחזק את הזהות הרעועה של המתבגרת הצעירה. היא התמכרה לתוכניות אופנה כמו 'פרויקט מסלול' ו'מה לא ללבוש' והחלה לעצב חיג'אבים מודרניים וצבעוניים כדי לבטא את עצמה. "אני מרגישה שיש לי המון פוטנציאל", סחה להילטון, "אין נערות סומאליות בפרויקט מסלול או מעצבות אופנה שלובשות חיג'אב ואני רוצה לשנות את זה. אני רוצה שיהיו לי חנויות על שמי בכל המדינה ולהיות המנכ"לית של החברה שלי. אתם עוד תשמעו עלי".
סהרו חסן בסרטון לכבוד זכייתה בפרס היזמות של ארגון Hardy Girls Healthy Women:
סהרו חסן אולי תצליח ואולי תתויג בתור קוריוז חינני שיפלס את דרכו לאחרות, אבל אין ספק שהיא מעידה על מגמה חדשה שמתחילה להתפתח בעדינות ובעקביות. מגמה שבה נשים מהאיזורים היותר שמרניים של הפלנטה רותמות את האופנה ככלי לביטוי עצמי ומצליחות להציע אלטרנטיבה לדיכוי הגרדרובה שכפה עליהם השלטון הפטריאכלי.
נשים מהמפרץ הפרסי הן אלו שמחזיקות את תעשיית ההוט קוטור (לצד האסייתיות) ודואגות גם להתלבש מתחת לבורקה או לצ'דור כאילו הן מתהלכות ברחובות השאנז אליזה ולא במיידן אזאדי בטהרן. במקביל התפתחה תעשיית אקססוריז ואיפור משגשגת שמאפשר להתייפות בחלקים שכן חשופים לאוויר העולם. החל מטבעות, לקים ונעליים שעולות אלפי דולרים ועד עיצוב גבות מושלם המלווה במריחת איילינר מדויקת שמסמנת ליודעות דבר בדיוק מי את ולאן את הולכות. "המרד" האופנתי שנמתח מסהרו חסן בת ה-18 ועד לבנות מלוכה מקטאר וערב הסעודית אמנם מנותב בניואנסים קטנים וזעירים, אך השפעתם של ניואנסים אלו על התפיסה האישית של כל אישה היא בלתי ניתנת לכימות ויתכן כי הן מובילות את המהפיכה הבאה.
בעוד שמבחינתם של גברים, אופנה נתפסת כמשהו שאנחנו עושות עבורם, בעינינו אופנה נתפסת באופן טבעי כדרך לביטוי עצמי. גם מי שלא מגדירה את עצמה כפאשניסטה או קורבן אופנה, בוחרת כל בוקר להתלבש מתוך תפיסה עצמית שמבטאת הלך רוח, טעם או שאיפה. במדינות מוסלמיות שבהן נשים חיות על פי חוקי השריעה ומחויבת לצניעות שלא תמיד מתיישבת בכפיפה אחת עם רצונן האישי, הבחירות האופנתיות הקטנות נדמות כבעלות משמעות רבה יותר. בעולם שבו גברים מבקשים לטשטש את זהותך לכדי אחת בהמון (מתוך רצון לשלוט על היצר שלהם, כן?) ענידת צמיד, מריחת פס איילינר כחול או חבישת חיג'אב סגול היא דרך ליצירת זהות אינדיבידואלית, דרך להבדיל את עצמך מכל השאר ולהפוך להיות אישה ספציפית בקהל של נשים גנריות מכוסות. המהפיכה של חסן ואחיותיה עדיין רחוקה, וייתכן כי כמה שנים בבית ספר לעיצוב רק יטיבו עם טעמה הספציפי, אבל המטרה שעומדת לנגד עיניה חשובה יותר מכל תצוגת שאנל לקיץ הבא. היא העתיד.