אשקלון מוזכרת בשנים האחרונות בעיקר כעוד עיר שנכנסה לטווח הקסאמים. בילדותי, היא הייתה עיר נופש דרומית (אבל לא רחוקה מדי מהמרכז), כזו שמאפשרת גיחה לסופ"ש בלי נסיעה ארוכה (בסגנון אילת) ועם חוף ים לא פחות שווה .
אחרי הרבה שנים וממש לא כילד (יותר נכון כאבא ל-2) חזרתי לעיר הדרומית לסוף שבוע. למרות איומי הטילים מעזה, נראה שהנדל"ן באשקלון לא נפגע וקצב הבנייה של מגדלי המגורים בשיאו.
הנסיעה מהמרכז אורכת פחות מ- 40 דקות נסיעה. לפני שהתמקמנו במלון יצאנו לסיור קצר בעיר. מסתבר שלאשקלון שתי גאוות: חוף ים פראי ויפהפה ועתיקות. הגן הלאומי שממוקם על רכס הכורכר כולל לא מעט אוצרות ארכיאולוגיות, ביניהן: השער הכנעני – שנחשב לשער הקשתות הקדום ביותר בעולם, הבזיליקה – שרידי מבנה ציבורי ששירת את אזרחי העיר הרומית ששכנה במקום ושרידי הכנסייה סנטה מריה וירידיס שנבנתה בתקופה הביזנטית.
חוף ים פראי ויפהפה. אשקלון
את הלילה עשינו במלון לאונרדו של רשת פתאל (שהוקם על מבנהו של מלון "שירת הים"). כבר הרבה זמן לא יצאתי לחופשה בארץ ואני מודה, בגלל ניסיון העבר – הציפיות לא היו גבוהות. שמחנו לגלות שהמלון מציע את כל מה שאתם צריכים לחופשה. זהו בית מלון קטן יחסית, שממוקם על המרינה עם נוף לחוף הים. החדרים מעוצבים בחמימות, כוללים מרפסת ומיני בר. יש בו בריכה גדולה, מועדון לילדים, ספא ומסעדה. העובדים היו אדיבים וענייניים, שמחו להשיב לשאלותינו ובסך הכול העניקו יחס חם.
גם מזנון ארוחת הבוקר היה עשיר ומגוון. זו ארוחה שכל אחד מבני המשפחה ימצא מה לאכול בה- חובבי המזון הבריא, אלה שלא מסוגלים לוותר על הג'חנון של שבת או ארוחת בוקר קונטיננטלית בסגנון קפה ומאפה.
חבל שרוב המסעדות בעיר סגורות בשישי ואין כמעט מוקדי בבילוי שניתן לנצלם גם בסוף השבוע