אם מיציתם את הבהייה במסך, זכרו שאתם אינכם משתתפים ב"האח הגדול", ולכם דווקא מותר לצאת מהבית ולצרוך קצת תרבות ובידור, ובעיקר ליהנות. סרט, תערוכה, ספר, הופעה ושבוע האיור. קבלו.
סרט: מיליפיסנט
בסוף החודש יעלה לאקרנים הסרט מיליפיסנט של דיסני, שמבקש לספר את סיפורה של המכשפה הרעה מהקלאסיקה היפהפייה הנרדמת. הסרט החדש מבקש להציג את הסיפור שלא סופר, זה שהפך את האישה הצעירה והטהורה מיליפיסנט למלכה אכזרית. בקצרה: בגדו בה. בתפקיד הראשי: אנג'לינה ג'ולי, לא פחות.
בדיסני כבר התחילו להבין שילדים וילדות עברו שינוי עצום משנות ה-20 ועד היום. לא עוד פעירת עיניים אל מול סצנת הסיום של נסיך ונסיכה צועדים לעבר השקיעה, אלא גלגול עיניים פלוס פיהוק אל מול השמאלץ המאולץ. עושה רושם שהטרנד האחרון הוא פוליטקלי קורקט עם הרבה ציניות, מפלצים ירוקים, נסיכות שחורות וכמעט פמיניסטיות, והמון אזכורים מהתרבות הפופולרית. במקביל, נולד גם הצורך לגרום לנו להבין את המניעים העמוקים של הדמויות הרעות. עד היום, כשהשתעממנו מהסיפור על הנסיכה התמימה שנכנסת לתסבוכות ומחכה לעזרה, יכולנו לפחות להתנחם בדמויות של הרעות והרעים; עכשיו אנחנו צריכים להבין גם את הבאד גירלז שלנו ולרחם עליהן.
עכשיו אני צריכה גם לרחם עליה? כרזת הסרט מיליפיסנט
לכאורה, נראה שדיסני מנסים לייצר דיון עמוק יותר בדמויות המוכרות, אבל הם מחמיצים את הנקודה: אנחנו אוהבות את המכשפה הרעה לא בשל המניעים שלה, אלא בשל הניגוד שהיא מציגה אל מול הנסיכה. המכשפה אקטיבית, שונה, יש לה הרבה כוח בידיים ואין לה צורך בנסיך שיציל אותה. והיא לרוב מתלבשת הרבה יותר טוב מהגיבורה. אבל אם אנחנו כבר מנסים לייצר דמות מורכבת, עם סיפור ומניע, נדמה שאפשר היה להפעיל קצת יותר דמיון. אם חשבנו שהעלילה של הנסיכות קלושה, אז המניעים מאחורי הרשע של המכשפות נראים בכלל חסרי מעוף. אהבה נכזבת? תחריבי את הממלכה. בגדו בך? תקללי את בתו של הבוגד בקללה הזויה הכוללת מחט רקמה.
יש הרבה שאלות שיענו רק כשהסרט יצא: האם אנג'לינה ג'ולי תצליח להציג יותר משתי הבעות פנים כמכשפה המתוחכמת? האם היא תצליח להיות באמת רעה, או עוד נסיכת דיסני בתחפושת? ובעיקר, האם דיסני יפתיעו ויציגו לנו דמות נשית מורכבת, עם בחירות שלא נעות בין שחור ללבן?
"מיליפיסנט", מה-29.5 בבתי הקולנוע
תערוכה: טיטאניק – תערוכת האוצרות הרשמית
מי לא מכיר את סיפורה של טיטאניק? ספינת הפאר, האונייה הגדולה בעולם, ששקעה למצולות בהפלגה הראשונה שלה ב-1912 ואיתה 1,517 גברים, נשים וילדים, ומאז לא הפסיקה לרתק את העולם, והעניקה חומר לשלל סיפורים מלאי מסתורין ורומנטיקה.
התערוכה "טיטאניק – תערוכת האוצרות הרשמית" תנסה להחיות סיפורים אישיים של נוסעות ונוסעי הספינה באמצעות פריטים שנשלו מקרקעית האוקיינוס. אולמות וחדרים שלמים מתוך הספינה המיתולוגית שוחזרו ובתוכם שובצו הסיפורים שחזרו בזמן היישר למרכז הירידים בתל אביב. על פי הפרסומים, מדובר בתערוכת השרידים המקורית היחידה של הטיטאניק, משום שיש רק חברה אחת שרשאית להוציא שרידים מאתר הטביעה באופן חוקי. "החברה ניהלה שמונה מסעות מחקר וחיפוש וחילצה מעל 5,500 שרידים", כתוב באתר התערוכה, ואני מודה שהמחשבה שמדובר בשרידים המקוריים די מרגשת אותי. לא רק בגלל שיש לי חולשה להיסטוריה, אלא כי יש משהו בסיפור הגדול הזה שעובד טוב יותר דרך סיפוריים אישיים, פריטים, פרצופים.
להיות בטיטאניק ולחזור לספר על זה (מתוך אתר התערוכה)
הרי כולנו יודעות שכשאנחנו שומעות את השם הזה דבר אחד עולה לנו לראש – ג'ק ורוז. הסרט טיטאניק נתן לנו את הסט של האונייה המפוארת עד גיחוך, עם הסיפור האישי שגרם לנו לבכות בכל פעם מחדש, לא משנה כמה פעמים ראינו את הסרט, והזווית של סיפור האהבה הטרגי הפכה את רגע טביעת הספינה לבלתי נשכח (למרות שהיה לג'ק מקום על הרפסודה לידה, לא תשכנעו אותי אחרת). כנראה שרובנו נשאבים בקלות אל תוך הסיפור הלא ייאמן הזה ואל התפאורה שבתוכה הכל קרה. אין כמוה כדי להצית את הדמיון, ויחד עם הסיפורים האישיים – ליצור חוויית מסע בזמן.
תאריכים: 7.6-23.8
מקום: מקסידום מרכז הירידים, תל אביב
מחיר: 139 שקל (72 שקל ללקוחות ישראכרט)
שבוע האיור: אוהבים אמנות עושים איור
תמיד קינאתי באנשים עם כשרון ציור. היכולת ליצור דמויות ותמונות בשניות תמיד נראתה לי כמו קסם, וסרטי אנימציה עדיין מושכים אותי בדיוק כמו בגיל 7. שבוע האיור בתל אביב מוקדש לאלה שיש להן באמת כשרון בתחום ולאלה שמעריכות את העבודה שלהן והיו רוצות לנסות גם.
במשך עשרה ימים יתקיים בתל אביב האירוע תחת השם אוהבים אמנות – עושים איור ותחתיו יתקיימו סדנאות, סיורים, מפגשים עם אמנים ואמניות, סשנים של איורי חוצות והמון תערוכות במיקומים מקוריים בעיר. והדבר הטוב הוא שמרבית האירועים פתוחים לקהל ללא תשלום.
אורבן סקצ'רס הוא ארגון בינלאומי ללא מטרות רווח שכל מטרותיו הן עידוד, תמיכה ויצירת קהילה עולמית של מאיירים אורבניים. החברים והחברות בארגון מנסים לספר דרך הציור את הסיפור של הסביבה בה הם חיים או מטיילים, תומכים זה בזו וחולקים את הציורים שלהם ברשת תחת המוטו "אנחנו מראים את העולם, ציור אחד בכל פעם" (באנגלית זה נשמע יותר טוב).
ב23.5 וב-30.5 הם יארחו חובבי וחובבות (או כאלו שרוצות לנסות) לשרבוט קבוצתי ברחובות תל אביב. כל מפגש יתחיל בפעילות משותפת של יצירת שרבוט פנורמי ואחריו שיטוטים וציור של כל אחת\ד מהמשתתפות בנפרד ולסיום התכנסות קבוצתית כדי לחלוק את הרישומים והסיפורים מאחוריהם.
תאריכים: 22-31.5
מקום: ברחבי תל אביב
הופעה: אירוע התרמה למרכז הסיוע "תאיר"
מערכת הרווחה הקורסת-גם-כך בישראל לא מצליחה לספק מענה לנפגעות ונפגעי תקיפה מינית. הגופים הבירוקרטיים השונים בישראל פועלים ללא הבנת ההשפעה המורכבת של הפגיעה המינית – אם על הנפגעות ואם על הסביבה שלהן. בתוך הריק הזה פועלים מרכזי הסיוע.
תאיר הוא מרכז הסיוע לנפגעות ונפגעי תקיפה מינית באזור השפלה. המרכז הוקם ב-1998 ומאז מעניק סיוע לנפגעות ונפגעי תקיפה מינית ליווי נפגעות מול שירותי הבריאות, המשטרה ובתי המשפט וגם דרך חינוך והסברה להעלאת מודעות ולצמצום מגפת האלימות המינית בחברה.
הופעה מעולה בשביל מטרה נעלה. אהוד בנאי (צילום: אודי אבן חיים, יח"צ)
מרכז תאיר, כמו שאר מרכזי הסיוע בישראל, מלווה אלפי נפגעות ונפגעים ביום-יום ומהווים את התמיכה הנפשית והפיזית לה הן זקוקות. פעילות ההסברה בבתי הספר ובמקומות העבודה מאפשרת להרחיב את הידע והמודעות לנושא הזה, שפוגש כל אחת ואחד מאיתנו, והרבה פעמים אפילו להעלות אל השטח פגיעות שמתרחשות באותו הזמן ושייתכן שלא היו מתגלות אחרת. את כל זה עושים ארגוני הסיוע תוך קבלת סיוע אפסי מהמדינה. מרבית התקציב לפעילות השוטפת מגיע מתרומות וקרנות, ורוב כוח האדם נשען על מאגר מתנדבות ומתנדבים מסורים.
ב-15.6 המרכז יקיים אירוע הוקרה למתנדבות ולמתנדבים וערב התרמה למרכז. את האירוע תנחה טלי ליפקין-שחק ועל המוזיקה יופקד לא אחר מאשר אהוד בנאי, שיופיע בהתנדבות במופע החדש שלו "זאת המנגינה שלנו". המופע כולל הרכב מורחב של שמונה נגנים ומקבל ביקורות מעולות, כך שזאת הזדמנות לראות הופעה ולתרום לטובת אחד הארגונים החשובים בישראל.
כל ההכנסות מהערב יועברו לפעילות של מרכז הסיוע.
- קו סיוע לנשים: 1202
- קו סיוע לגברים: 1203
תאריך ושעה: 15.6 החל משעה 19:30
מקום: אולם ויקס, מכון ויצמן למדע, רחובות
מחיר: 150-500 שקל, תרומה למרכז הסיוע
הזמנת כרטיסים דרך המייל: tair.event@gmail.com או בטלפון: 08-9496026
ספר: "חצי חצי – על ישראלים ממוצא עדתי מעורב", טליה שגיב
אף אחת או אחד לא יכולות להישאר אדישות לשיח העדתי, שאמנם היה פה מאז ומתמיד, אבל קיבל דחיפת התעוררות בשנים האחרונות – בין אם אתן מאמינות שישנו קיפוח מתמשך וממוסד כלפי מזרחים ומזרחיות ובין אם אתן חושבות שהשיח הזה כבר לא רלוונטי וכולנו ישראלים וישראליות. לכל אחת יש דעה. טליה שגיב חקרה את הנושא דרך סיפורי חיים של ילדי וילדות החצי-חצי, חצי אשכנזים וחצי מזרחים. חלום כור ההיתוך בהתגלמותו, אלו שהיו אמורים ואמורות לייצג את הישראליות החדשה והחפה מסימני עדתיות.
אמורים לייצג ישראליות חדשה. עטיפת הספר
הספר בוחן את הסוגיה העדתית דרך ניתוח של הראיונות ומביא ציטוטים מאלפים שממחישים את התרבות הישראלית וההתייחסות הכמעט אובססיבית של הסביבה למוצא ולעדה – כן, גם בישראל של 2014.
מצאתי משהו מאוד מיוחד בהתייחסות של הספר אל שאלת העדתיות, אחרי כל המילים והניתוחים האקדמיים והסטטיסטים שנשפכו על הנושא. אין אמיתי וכן יותר מאמירות של המרואיינים – ושגיב מצליחה לחשוף גם אצל גדולי ה"אני צבר" את המתח בין שתי העדות ממנו הוא או היא מגיעים. שווה קריאה – גם לפמיניסטיות המזרחיות וגם לצבריות המתכחשות.
"חצי חצי – על ישראלים ממוצא עדתי מעורב", טליה שגיב. הוצאת הקיבוץ המאוחד – סדרת קו אדום, בעריכת דבי אילון