מיי פיינגולד: הדבר שלא העזתי לעשות עד היום

ממש לאחרונה העזתי לעשות משהו שבחיים לא חשבתי שאעשה. הצטלמתי בבגד גוף, עם רגליים חשופות, לקליפ ששחררנו לפני האירוויזיון. אפילו לרגע לא עצרתי לחשוב אם נוח לי. אני בהחלט קושרת את זה לתהליך הזוגי והמשפחתי שעברתי ששינה אותי. 

מיי פיינגולד צילום: ליאור נורדמן

המסע האישי שלי לקבלת הגוף שלי, מתחלק לשניים, לפני הלידה של הבת שלי ואחריה.

סבלתי מדימוי גוף נמוך והפעם הראשונה שהתאהבתי בגוף שלי, היה אחרי הלידה של אמילי. עד אותו רגע לא הבנתי את המהות של הגוף ופתאום הפנמתי, שהגוף שלי מעוצב כולו למטרה הזו. אם הגוף שלי יצר את אמילי, אז יש בו קדושה הוא אלוהי. וכשלומדים להתייחס לגוף כאל משהו קדוש, אי אפשר לחשוב שהוא פחות מנפלא.

להיות ילדה שמתביישת בגוף שלה

לא תמיד הרגשתי כך, רקדתי בלט קלאסי מגיל 4 וזה היה חלק מהתעסקות באימג' של הגוף וזה קיבל חשיבות עצומה בגיל מאד צעיר. בסביבות גיל 10 חלה תפנית: מילדה "ציפלונת" הפכתי למלאה. לא הייתה אז מודעות לתזונה נכונה כמו שיש היום ונהגתי לאכול, למשל, צלחת עמוסה בספגטי עם קטשופ. כילדה, התביישתי בגוף שלי. הייתי מאותן הילדות שמסתובבות בים עם בוקסר וחולצה, מאי הנעימות מהגוף. למרות שבדיעבד, ממש לא הייתי צריכה להתבייש. יכול להיות שחוסר הנוחות שלי נבע מהעובדה שכבר מגיל 12 הייתי חלק מלהקות נוער, שם היו בנות יותר רזות ממני שנראו בעיניי יותר יפות ממני. יש לי זיכרון טראומטי אחד מהתקופה ההיא, כשאחד הבמאים שעבדנו איתו אמר לי שאני שמנה, ושאני צריכה לרדת במשקל. (היום, אגב, אנחנו חברים טובים).

לא הייתי "דוגמנית" וזה העסיק אותי כמו שזה מעסיק גם היום נערות מתבגרות. אני חושבת שזה השתנה אחרי שהגיעו החלוצות, כמו המגה סטארית ביונסה (שאני מעריצה אדוקה שלה), שהיא ממש לא רזה, לפחות לא בקנה מידה שהכרנו – ויש לה ירכיים ובטן ויחד עם זאת היא סקסית אמיתית. היא הצליחה לשנות את תפיסת הגוף בעולם, לדעתי. כנערה, היתה חסרה לי מישהי כמוה שיכולתי להעריץ ולאהוב ולקחת דוגמה.

חוסר החיבה שלי למראה שלי לא היה קשור רק למלאות אלא גם לחיפוש זהות. מרגע שקיבלתי עצמאות להתלבש לפי רצונותיי, התחלתי לשנות מראה: תסרוקת וסגנון לבוש הוחלפו בתדירות גבוהה, כחלק מהחיפוש העצמי שלי. ניסיתי הכל, תספורת קוצים, פוני רגיל, פוני ארוך הצידה (נראה די מוזר חייבת להודות). שיניתי צבעי שיער במנעד רחב החל מחום, בלונדיני ואדום כמובן (שכולם מכירים מ"כוכב נולד") ולא דילגתי על תלתלים, חלק וכל מה שביניהם. (האמת, כשאני חושבת על זה, אני חייבת להודות שזה לא נגמר. אני יכולה לקום ביום ראשון ולהתלבש "הבי מטאל" ולמחרת ללבוש שמלה ורודה. רק שהיום זה לא ממקום של חיפוש עצמי, זה עניין של מצב רוח בלבד, היום אני שלמה עם עצמי ומרגישה שאני יכולה להיות מי שאני רוצה).

השינוי הגדול

בעלי אוהב נשים חזקות, הוא אוהב שיש לצידו משהי חזקה ומנהיגה. הוא גבר גבר, ורק כזה גבר יכול לחיות לצד אישה חזקה. הוא סלע איתן והוא שינה לי את התפיסה שלי את עצמי בשילוב עם האימהות. הוא מאוד אוהב אותי ואיך שאני נראית, ובסופו של דבר זה כן חשוב (לפחות לי) מה חושבים האנשים שאכפת לך מהם. זה גורם לי להתהלך בעולם בתחושה שהכל אצלי בסדר.

להנקה היה חלק גדול בשינוי ובקבלה שלי את עצמי. בחרתי להיניק ואין לי ביקורת על מי שבחרה אחרת, ובתקופה שהנקתי הרגשתי שהגוף שייך לאמילי, בתי. הגוף שלי חזר לרשותי כשהפסקתי להיניק, אחרי חצי שנה – אז חזרתי לעשות ספורט ולעבודה ולממדים הרגילים שלי. חזרתי לעצמי, אבל עם משמעות אחרת לגוף שלי, הגוף שיצר אותה, את אמילי, ובעיניי הוא גוף אלוהי. זה נשמע מוזר, אבל הרגשתי שהגוף שלי קדוש וההרגשה הזו הולכת איתי, כל יום וכל היום. בגלל זה היום, אין לי תלונות על הגוף שלי. איך אפשר אם הוא קדוש?!

ליהנות ממי שאת

אני משקיעה המון במראה שלי אבל היום זה מגיע מתוך אהבה ושעשוע. בשנים האחרונות גם הפכתי לחובבת אופנה וסטייל. בעלי הוא במאי וצלם אופנה ופרסומות ומאז שהוא איתי אני נחשפת לעולם חדש ומרתק. אני לא יוצאת מהבית בלי להתאפר ובלי לחשוב כמה פעמים מה כדאי ללבוש ואיך השיער נראה, אבל באמת, זה ממקום של כיף לי.

זה שינוי מהותי מבחינתי כי למשל, פעם היו לי מעט בגדים והייתי ממחזרת, לא אהבתי להיכנס למדוד בחנויות, והיום אני יוצאת לשופינג לפחות פעם בשבוע ומחדשת את המלאי, מרעננת ומתרעננת. למדתי בדיוק מה נכון לגיזרה שלי ואני כבר לא עושה טעויות סטיילינג כמו פעם: בעבר עשיתי כל מה שלא נכון, היה לי שיער אדום ולבשתי שמלות צבעוניות עם כל מיני תכשיטים וכולי הייתי רעש. היום אני יודעת – כשלובשים פריט אחד צעקני, כל השאר מסביב צריכים להיות פריטים שקטים.

צילום: ליאור נורדמן

באודישנים, וזה מצחיק, המלהקים תמיד מופתעים מהמראה שלי וקצת מתאכזבים שאני נראית אחרת ממה שציפו. אני שומעת משפטים כמו "את נורא יפה", כשבעצם זימנו אותי לאודישנים לדמויות שאמרות להיות שמנות, רעות או מכוערות. ב"קזבלן" קרה לי אירוע שבעבר אולי לא הייתי מקבלת בכזאת קלות – נפתח לי הרוכסן של הבגד עד למטה (אני משחקת בעלת בר מקומית, סקסית, עם שיער אדום ומחשוף נדיב). הקהל זכה לצפות באחוריי לכמה שניות. הפעם? פשוט צחקתי והמשכתי הלאה. 

תהליך הקבלה העצמית הזאת התחיל לפני שנתיים ושבעה חודשים וההרגשה המופלאה הזו נמשכת עד היום, וכנראה תימשך לנצח. הכמיהה לגוף רזה שהייתה בי חלפה, כשאני הולכת עם הילדה שלי לגינת משחקים, יש ילדות רזות ממנה אבל היא נראית לי יותר יפה ויותר בריאה מכולן. 

* מיי פיינגולד קיבלה ערכת התנסות של always Twist & Flex – מגן התחתון החדש והגמיש שמתאים את עצמו לתנועות גופך