דווקא חשבתי שהנסיעה הזו תהייה הנסיעה הארוכה בחיי . אבל לא , היא הייתה מידתית מדויקת וקצרה . וכמו כל דרכה של נסיעה גם זו הסתיימה והגענו על יעדינו . אולי , כי התחלנו את הנסיעה חדורות מטרה וכיוון ואולי כי פנטזתי על הרגע הזה הרבה לפני שקרה והשתוקקתי לבואו. למרות ,שכמו שאני מכירה את עצמי במרבית הפעמים ההשתוקקות שלי גורמת דווקא לתחושת אריכות הזמן עד קצה הגבול. עד כי אני חשה שההמתנה שלי העטופה 'בצלופן ההשתוקקות' תהייה מצב הצבירה הקבוע שלי …
ככול שהזמן התקרב לו לאיטו (הזמן זז גם אם הוא זז לאט) הפנטזיה שלי הפכה ליותר קרובה ומגובשת . והבזקים על האירוע הבליחו חזור והבזק מהמודע שלי האירוע לוואדי מבחינתי , ממשי יותר . תחושת האריכות התקצרה לה במפתיע ו'צלופן ההשתוקקות' התהדק . וכל פעם שהיו מזכרים לי את האירוע או אני מזכירה אותו חיוך גדול היה נמרח על פניי .ואת החיוך הזה אני מכנה 'החיוך הילדותי שלי ' – חיוך שבא ממקום נקי אמתי טהור ,שסיבתו אינה נסתרת, נהפכו היא ברורה וספציפית .יותר ברור וספציפי מזה אי אפשר להיות .החוצה – בדמות שיחות , תזכורות ועוד..
שבוע לפני זה , כבר הפך למגובש ופרקטי יותר בשקט בשקט בניתי לעצמי טבלת ייאוש וכל יום שעבר ידעתי שאני מתקרבת בעוד יום אחד לאירוע . ויום לפני כבר החלה תכונה ודריכות בתוכי. ידעתי שזה אירוע שאין מצב שאני לא יאהב ואין מצב שלא אהנה ואין מצב שאני לא אהיה בו . אירוע היסטורי . באופן כללי, אני לא טיפוס מהיר החלטה מחשבות מגוונות מלוות את החלטתי . אבל, כשאני מחליטה מיד (וזה קורה מעט) אני יודעת שעשיתי את ההחלטה הנכונה ? מיד הרמתי טלפון ,הודעתי שאני הולכת ושאלתי רוצה לבוא ? מיד התקבלה תשובה חיובית ( איזה כיף ). למחרת כבר נקנה הכרטיס לאירוע ? הכרטיס לאושר ולחיוך הילדותי שלי .
חיוכים כאלה נקיים הולכים ומתמעטים עם הגיל. הגיל מלמד אותנו לעגל פינות לטייח לתרץ להיות אגוצנטריים . לכן , שהם באים הם בבחינת מתנה עבורי . הטוהר כ"כ נדיר וכאן היה החיוך טוהר . טוהר החיוך שיקף את צלילות ההרגשה . והחיוך הפך קבוע ולמעשה הוא היה איתי גם ביום למחרת האירוע .
ביום האירוע השכמתי קום בלילה שלפני ישנתי ב- on&off מרוב התרגשות ולא לא יכולתי לחשוב על משהו אחר. וביננו, לא רציתי ,זה מילא את כולי . בבוקר שמעתי אותם כדי להיכנס לאווירה והייתה זו אווירת חג ? יום רביעי פעמיים כי טוב ? חג הביכורים וה- rolling stones באים לבקר אותנו. יותר מזה אנחנו לא צרכים 56,000 מאיתנו לא צריכים כולל אדם בן 100 שנראה כבן שמונים
גם באירועים הסטורים משמעותיים וחשובים האנשים שמסביב קרי הקהל וגם אלה שבמוקד האירוע , צרכים לעצור לרגע ולחשוב על הדברים הטריוויאליים של החיים ,הארציים ,היום יומיים. ואני מתכוונת לשאלת הרת הגורל כמו : מה אני אלבש ? כן כן אני בטוחה שגם מרגרט תאצ'ר ,אשת הברזל של בריטניה שאלה את עצמה את השאלה הזו ,אחרי שהתכוננה לפגישה הרת גורל לא פחות .טוב, אולי שאלו זאת בשבילה אבל הבנתם את הכוונה . ועוד שאלות הרות גורל נוספות כמו : לאיזה עיצוב יזכה היום השיער שלי? ומה עם האיפור ?
אחרי שספקתי מענה לכול השאלות הנ"ל. הנייד שלי צלצל היא אמרה : "אני מחכה לך למטה " . נסעתי במהירות המקסימלית בממונע שלי, נכנסתי במהירות לאוטו והיא ,הדלקה מנועים. התפאורה שליוותה את הדרך הקצרה הייתה החיוכים שלה ושלי החיוכים האלה לא היו שיא האירוע ,שיא האירוע היה מאוחר יותר. והחיוך ,החיוך הזה לא מש ממני גם ביום למחרת
"הגענו אפשר לרדת " לא ראיתי בעיניים שום דבר, לא מי שמאחורי ולא מי שמצדדי רק אותה . אנחנו צוות , צוות לעניין והיו אנשים שלא תטעו זה כאמור לא אירוע פרטי . אבל בנקודה זו התחושה הייתה פרטית .. פרטית מאוד . הגענו אל השער המיוחל לבסוף הוא נפתח כדרכם של מרבית השערים .שוב , איזה כיף שאני ממונעת נתתי לאחרים להיכנס לפניי, אבל מיד אח"כ סיימתי להיות נחמדה ועקבתי את כולם נוסעת נוסעת אל המטרה – הגענו אל המטרה שניות
הינו מס 2 בשורה הראשונה , זה היה מקום מיוחד שהוקצה לאנשים מיוחדים ( למרות שלדעתי כל אחד מכם הוא מיוחד וייחודי. ) נכנסנו למרפסת גבוה מעוטרת בשטיח אדום ממש כמו זה שפורשים לאנשים חשובים . הינו גבוהים , ראינו הכול מלמעלה . אין ספק שזה היה נוח ובטיחותי. וזה קיצר לנו את הדרך חזרה. שאפו על המחשבה והנוחות ,באמת . אבל אני( וזו תחושה אישית בלבד ) לא אהבתי את תחושת הבידוד , ההסגר וההסתכלות על הכול מלמעלה . עם זאת , מה ששימח אותי באמת שהיא כמלווה שלי, קיבלה כיסא. כן ,כיסא בים האנשים עם כרית לשם הנוחיות . וכששאלתי אם נוח ענתה כן – שמחתי
הכול החל להתמלא באנשים עד שראינו רק ראשים צפופים ללא כל פיסת דשא גם האזור שלנו התמלא . מאחורי היו עוד שתי שורות של אנשים 'מיוחדים ' עם המלווים. בנקודה זו הייתה זו תחושה של פיקניק ,בהמתנה לבאות . כולנו כמו חיילים ממתנים ומדברים עם השכנים שלידנו ,אוכלים ושותים קצת וכן מתלוננים על החום . זה היה אחד הימים החמים ביותר , לא היה מה לנשום
כך העברנו שעה פלוס עד שפורטיס רמי עלה והראה את יכולותיו המוסיקליות ויש יכולות וידיעתו על כך שהוא מס שתיים היום גם להיות מס שתיים זה בהחלט מכובד בטח במעמד שכזה וכיאה למעמד המכובד קבלנו גם הופעה מכובדת וטובה של פורטיס. בשמונה וחצי פורטיס ירד מהבמה . ואז הינו בטוחות ובטוחים שהינה הרגע המיוחל הגיע ואנו הולכים לראות אותם ואני , באתי במיוחד לראות את מיק מיק, ג'אגר האגדי . אבל אז עלה שוקי וויס , מפיק האירוע ,מי שהביא אותם לארץ והודיע תצטרכו להמתין עוד 35 דקות לסידור הבמה . אז אני מבינה קצת בזה וזה נכון החלפת ציוד העלאת בגדים אז מה אם אני מבינה . באותו הרגע, ההבנה הזו לא ענינה אותי.
באותו רגע זה נתפס בעיניי מקומם ומוזר . בהתחלה בדקתי את השעון לראות אם יש דברים בגו ואם המחוגים זזים . אבל באיזה שהוא שלב התעייפתי ונחמתי את עצמי בעובדה שזה חל על כולנו ומתי שהוא זה יגמר
ואז פתאום זה נגמר לא האמנתי שזה קורה . היה פתיח מוסיקלי יפה גם ויזואלית וארוך סובייקטיבית ואז הם עלו וראינו אותם ואני ראיתי את מיק ושמעתי אותו ואותם . זה היה רגע מכונן מפה אני בהתרגשות שיא לקח לי כמה שניות לקלוט שאני באמת רואה את מה שאני רואה ושאני רואה את מה שייחלתי לראות. מדובר באירוע היסטורי, מה שנקרא היסטוריה חיה ובועטת ועוד איזה בעיטות ישר ללב במובן החיובי . ממוצע הגלאים שלהם ביחד הוא 250 והם מלאי אנרגיות והתנהגות של בני עשרים .ולהגיד לכם משהו לא אכפת לי איך הם עושים את זה . הם פשוט מדהימים נקודה. מלאי יכולות ,כישרון וחיים . תזזיתיים במקצב הנכון כמובן , דורסל לשימוש ממושך . כבר אמרו זאת לפניי "אנחנו פיהקנו מעייפות " ולא משעמום חלילה " . והוא והם עדיין התרוצצו על הבמה" ואני מוסיפה התרוצצו, כאילו אין מחר כאילו אין להם עוד הופעות אחרינו . וכאילו הוא רק התחיל
לא זו בלבד ,הוא התפעל אותנו ופלרטט איתנו . והוא יודע לעשות גם את זה וגם את זה. כולנו כמסה אחת ענקית ומאוחדת הינו כחומר ביד , היוצר בידיו של מיק – הוא שאל אנחנו ענינו, הוא אמר עכשיו אתם ואנו צייתנו בחדווה . וכמו שכל מפלרטט טוב יודע שחיזוק חיובי עושה את העבודה ועושה נעים למושא החיזור . אז גם מיק הווירטואוזי דאג לחזק אותנו ? "אתם הייתם נהדרים "
הצרוף הזה, פלוס השירים המרגשים והיפים שאני כה מכירה ואוהבת ועוד כשמיק שר אותם לנו בלייף, לנגד עינינו . פלוס האפשרות והזכות לשיר איתו – לדעת , להרגיש ולראות שהם עושים ונותנים לנו את המקסימום , לשמוע ולראות את סולו הגיטרות , את התופים ,את השירה ,את התנועה , את התאורה והתפאורה כל זה יצר מארג מדהים וחוויתי באופן יוצא דופן לעיניים ולאוזניים של כל אחת ואחד מאיתנו ואם לא די בכך הוא פזר עלינו גם סוכר – לשמוע אותו מאחל לנו חג שבועות שמח בעברית ומוסיף מלים כמו סבבה- זה פשוט מתוק
מיק החליף את הגרדרובה מס פעמים , בהתאם לצבעי התאורה . מסגול ,לירוק לנוצות אדומות . זה היה רוק אמיתי איכותי כמו של, פעם מזוקק . והם הזריקו לנו אותו ישר לווריד. השעתיים הרגישו לי כמו 5 דקות והם הסתיימו בתרועת זיקוקים כמו בחג העצמאות- וזה היה חג חג שמח
היא ואני עלינו לאוטו והטעננו כדי לחזור הביתה . שמחתי על החוויה הזו ,שמחתי שחלקתי את החוויה הזו איתה
ואם אי פעם תינתן לי האפשרות לעשות זאת שוב ברי-פליי אני מיד אומרת כן !